גיבור הספר הוא סוג של סימולקרה של החברה ההישראלית-יהודית-חילונית, פוסט דור שני לניצולי שואה, שמגנה בחירוף נפש על דבר שהיא מתאמצת לא לקחת כמובן מאליו. לילד המגודל מעפולה חשוב להגן על המדינה אבל גם נפשו חשובה לו. זה שהוא לא יודע איך לשמור עליה זה כבר עניין אחר.הספר מתאר את שגרת ימיו והקשיים בהם, הוא מספר על פעולות מבצעיות בלב שטחי יו"ש וחייו הסטודנטיאליים-בורגניים במערב ירושלים. הספר מדבר רגשות לעילא, באופן כביכול סמוי אבל מאוד חודר. המנוע של הספר לא עובד בקצב אחיד, אבל זה לא חיסרון במקרה הזה. קרשנדו מופלא ומיוחד. ספר מוצלח לדעתי.

אני לא נוטה לקרוא ספרי "בוגרי מערכת הביטחון", אבל קיבלתי המלצה על הספר הזה, והבטחה שהוא לא בתבנית של "אני קשוח אבל במהלך העלילה אגלה את הרגש שבי".
ספרי ביטחון/מלחמה/מודיעין, ממש כמו "פאודה", נוטים להיות עומס יתר של פיצוצים וזאת על חשבון עלילה ודמויות.
לא זה המצב, בספר הזה.
ראשית, הפתיע אותי שמדובר בכלל ברומן. ואחד טוב. עם דמויות תלת מימדיות שרובן חינניות ולכולן פגמים אנושיים, חולשות וטעויות בחישוב הדרך שגרמו לי לרצות לצעוק אליהן. הגיבור הראשי הוא לא גיבור, הוא איש שארצה לשבת איתו לקפה ולשאול אותו כמה שאלות. העלילה פתלתלה, אבל אל תצפו פה להרלן-קובניות, כי התעלומה השב"כית שבספר - היא רק התירוץ לשאלה גדולה בהרבה, שאני לא בטוח מה הנוסח שלה, אבל היא נעה בין "למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?" לבין "עד מתי זה יימשך?"