היי, המון זמן לא כתבתי כאן. מצאתי את כתיבת הסקירות פוגעות במקצת בהנאת הקריאה, יצא שהתעסקתי במהלך הקריאה בשאלות כמו "מה אני חושבת על הספר, האם הוא ראוי לסקירה, מה אגיד עליו.." אז הפסקתי לכתוב ביקורות, וחזרתי סתם להנות מקריאה, אל דאגה לא הפסקתי לקרוא ובטח לא חדלתי מלקרוא ביקורות – ועל כך תודות רבות לכם ולכן על ההשקעה, בזכותכם הוספתי ספרים נהדרים לרשימה, ספרים שלא הייתי מגיעה אליהם בשיטוט בחנויות ספרים. אז למה ה"חרשתא" (מארמית- מכשפה) גרמה לי לכתוב עליה? בקצרה – אופיר היא בת שירות צדקנית וטהורה ששואפת להיות אולטרה צדקת, העניין הזה שהיא רואה שדים פוגע לה בתוכניות והיא יוצאת למסע "להציל את העולם" כפי שהיא רואה את זה. לצורך כך היא, חס וחלילה, לא גונבת מגילה בשם "חותם שלמה" אלא שואלת אותה, באישור הרב כמובן, עד שמשימתה תסתיים ואז תשיבה למקומה הטבעי במרתפי הספרייה הלאומית. בדרך פוגשת את כל השמות הגדולים של עולם השדים מהמיתולוגיה היהודית, קופצת מירושלים ופאתי ירושלים, צפת, חיפה לאתרי ארכאולוגיה וערים נבטיות למיניהן. וכן יש שם איזה חייל משוחרר בלונדיני וממש לא דתי ברקע. זוהי פנטזיה אורבנית בה הסופרת יצרה, לטעמי, עולם מעולה ואמין מאד על גבול ה"אמת או בדיה", הסיפור כמעט יכל לכתוב את עצמו, הרי יש לנו מיתולוגיה יהודית מרשימה ועתירה בשדים, מכשפים, סיפורים עתיקים, מסורות מאגיות, טקסים והכל בד"ץ! ובכל זאת, נוצר כאן סיפור קולח שחיבר את כל הסלט חצילים בטעם כבד קצוץ הזה ביחד. למרות העיסוק בשדים, הסיפור אינו קודר, ובהחלט יכול לעמוד גם בקטגוריית "נוער בוגר". מכל השדים והרוחות, חיבבתי במיוחד את הורמיז, בן אשמדאי ולילית, ובכן אחד ממיליון בערך, שהוא הרע המוחלט, האויב המושבע, אבל עם אג'נדה מעוררת מחשבה אבל בשביל שלא נאהב אותו אז הוא עושה דברים ממש פויה לבני האנוש, אז אני לא יכולה לחבב אותו אבל אני קצת מסכימה איתו והוא גם כזה מענטש כזה. אופיר טיפוס בלתי נסבל שבאמצע הספר לרגע חיבבתי אותה, זה לא החזיק מים והיא נשארה אופיר. נקודות שהייתי רוצה לציין – ההרפתקה מעולה, הסיבה ליציאה להרפתקה מאולצת וסתמית, ושום תירוץ שניסו לתת לי במהלך הספר לא שכנע אותי שזו הייתה הרפתקה נחוצה. מומלץ לכל פנטזיונר, לכל ישראלי שמאס בספרים ישראלים מסוג "הכל רגיש, אני מורכב, יש פה מעט עלילה והרבה מפכי נפש", ממש לא רק לדתיים (אנוכי חילונית עם נפש יהודית הומיה) לנוער בוגר, לסקרנים וחובבי שדים.

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה. ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים). הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך. יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח). מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה. ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים). הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך. יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח). מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה. ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים). הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך. יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח). מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה. ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים). הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך. יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח). מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.

אדום, לבן וכחול מלכותי היה הספר שסגר לי את תשפ"ה. ספר שמסכם היטב את הבחירה הספרותית שלי בשנתיים האחרונות; בריחות קטנות לארצות רחוקות או לא קיימות, ספרים מחבקים, מחייכים, נעימים, מלאים בפנטזיה (עם או בלי דרקונים). הפעם אין דרקונים, אלא נסיך בריטי עקשן ונסיך אמריקאי מודרני, שמוצאים את עצמם במערכת יחסים שהיא חצי שערורייה דיפלומטית וחצי אגדה רומנטית מתוקה במיוחד. הרבה הומור, הרבה סוכר, וקצת אמירה פוליטית ברקע – אבל בעיקר סיפור שגורם ללב להתכווץ בחיוך. יש שם אמנם כמה תיאורים מיניים, אבל בגדול הספר יכול להתאים לחלוטין לבני נוער (16+ נניח). מי ייתן וגם השנה החדשה תהיה מלאה ברגעים מתוקים, לא רק בין הדפים.