איור וודה•לפני 3 שניםתודה על הקישור לבעלה של הסופרת, טוב לדעת.על הביקורת של נטי על אדם נכנס לחדר מאת ניקול קראוס
זרש קרש•לפני 4 שניםנהניתי מהספר, מהאוירה, מאיטליה, מהדמות. תודה שהזכרת לי אותועל הביקורת של נטי על החיוך האטרוסקי מאת חוסה לואיס סמפדרו
אדם נכנס לחדרניקול קראוסבניגוד ליתר הביקורות כאן, מבחינתי האירוע של העברת הזכרון בין שני אנשים הוא לאו דווקא המוקד של הספר, והאם הוא קורה או לא ובאיזה אופן, או האם זה ריאלי, עתידי או דימיוני זה פחות מהותי (לראייה - רוב הספר זה הציפיה לזה, ההסכמה או אי ההסכמה, ואחרי האירוע - הביקורת על המדען, עצם העברת הזכרון זה תהליך של עמוד אחד או שניים). לדעתי המהות של הספר זה הפגישה בין שלוש וריאציות קיצוניות של זכרון, אולי ארבע. זיכרון רציף - ואז משהו משתבש (אלצהיימר), זיכרון רציף עם PEAK אחד טראומטי (הלם קרב), זיכרון רציף, נעלם ואז חוזר (הגיבור), ואולי הסוג הרביעי זה הזכרון הנצחי, זה שזוכרים את המתים. ואז בפגישה של סמסון עם כל אחד מהסוגים הללו (כלומר עם כל אחת מהדמויות) מעוררת משהו שונה: מישהו שיודע משהו על הזמן שנמחק אצל סמסון, סמסון זוכר משהו מזמן שמישהו אחר שכח, סמסון מנסה לשחזר אירועים בעזרת המפגשים האלו. אבל חוץ מזה, אני חייבת לציין שגמאני התחלתי לקרוא את הספר כי אהבתי מאוד את הספר הקודם (או אולי בגלל שאני אוהבת את הספרים של בעלה?...). הספר עורר לי קצת תהיות, אבל אפשר לומר שהפוטנציאל העלילתי הרבה יותר ממה שהתממש
החיוך האטרוסקיחוסה לואיס סמפדרואפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו. המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם. ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...
החיוך האטרוסקיחוסה לואיס סמפדרואפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו. המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם. ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...
החיוך האטרוסקיחוסה לואיס סמפדרואפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו. המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם. ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...
החיוך האטרוסקיחוסה לואיס סמפדרואפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו. המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם. ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...
החיוך האטרוסקיחוסה לואיס סמפדרואפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו. המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם. ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...
