יצירת מופת קסומה עם ניחוח של פעם. כנראה שאני בין היחידים שלא הכיר את היצירה עד לפני שבועות אחדים. נתקלתי בה באחת הביקורות באתר. ולצערי (אולי לשמחתי), לא היתה אחת היצירות לבחינת הבגרות לספרות בבית ספרי וכך יכולתי ליהנות ממנה בגיל המתאים ובפרספקטיבה הנכונה. העבד מתאר עבדות פיזית ונפשית ומעוררת הגיגים על משמעות העבדות וכן מפנה אל מקורות שונים בהקשרים שונים. בנוסף, מעלה ביקורת חברתית וגם דתית לעיתים. העלילה מתרחשת בפולין לאחר מאורעות ת“ח והפרעות שבוצעו ע״י הקוזקים בנהגת חמילניק. יעקב שנמכר לעבד מספר את סיפורו וסיפור אהבתו לואנדה בת האיכרים הפולניה. הספר מתאר את התחבטויות הנפש, הגוף, ההתלבטויות, הקשיים של המצב הבלתי נסבל והלא נורמלי אליהם נקלעים יעקב וואנדה. הספר מיטיב לתאר את האוירה התקופתית, מצב הקהילה היהודית ומעמדה בקרב העם הפולני, העימותים הפנימיים והחיצוניים, הקרב על ההשרדות היומיומית והפוליטיקה הקהילתית וכן את תוצאות הפרעות והשלכתן על העם היהודי כולו. העלילה עצמה שוטפת ושואבת את הקורא, למרות שהיא מקרינה תוגה, עצב וסבל בחלקים רבים ממנה. כנראה שזוהי רק מראה לחברה בה אנו חיים ואין ליפות את המציאות. מומלץ בחום, למרות שהעטיפה לא נראית אטרקטיבית במיוחד. מה שנקרא, אל תסתכל בעטיפה אלא במה שיש בה , או תפסיקו לחפש אמרות מתחכמות ורוצו לקרוא אם במקרה עוד לא הספקתם. אתם עוד פה?

ג’ודי פיקו כותבת על נושאים חשובים ובוערים על סדר היום של ארה“ב. הספר המוכר ביותר שלה (שומרת אחותי) עסק בילדה חולת סרטן הדם ובהוריה שהביאו לעולם אחות שתוכל לשמש לה כתורמת מתאימה. ספרים נוספים עסקו ברשיונות לכלי ירי והתקפות ירי בבתי הספר, מתחים בין גזעים ודילמות סביב רשלנות רפואית ועוד. זהו הספר הרביעי שאני קורא של הסופרת וללא ספק, הפחות מוצלח מביניהם. הפעם העיסוק הוא סביב נושא ההפלות בארה“ב. מהי האידיאולוגיה של התומכים ומהי של המתנגדים. הסופרת מאוד יסודית וערכה מאות שיחות, ראיונות והתיעצויות עם גורמים רבים בתחום כדי לשקף נאמנה את הלך הרוח (בעיקר במדינות הדרום) ועל כך מגיע לה הרבה קרדיט. אך כאן גם לדעתי טמונה הבעיה של הספר. יש תחושה שמרוב רצון לשקף את העבודה הרבה שנעשתה, הסופרת שיבצה דמויות שייצגו את מגוון הדיעות והסיפורים אבל העלילה קצת הלכה לאיבוד. הספר מרגיש יותר כעבודת תחקיר וכאוסף של סיפורים שמייצג את האנשים שפגשה והעלילה פחות מתחברת ודי נמרחת על פני הספר. העלילה די פשוטה. יורה מתנגד להפלות יורה ולוקח בני ערובה במרכז להפלות במיסיסיפי ומתנהל משא ומתן בינו לבין השוטר האחראי (שגם ביתו בין בנות הערובה). הספר מסופר בצורה קצת מוזרה ולא כל כך מתאימה לעלילה מהסוף להתחלה. כל פרק מייצג את השעה הקודמת לפרק הקודם, מלבד הפרק האחרון שהינו באמת האחרון כרונולוגית (כי היתה לסופרת איזשהי פואנטה להעביר ולא לגלות את כל הקלפים מיד בהתחלה). המבנה הזה לא כל כך עבד לטעמי ולא תרם להתפתחות העלילה. סדר כרונולוגי רגיל היה בהחלט הרבה יותר מתאים כאן. העלילה נלעסת שוב ושוב לאורך הפרקים עם קצת הרחבות על מאורעות הדמויות מוקדם יותר ביום (לא ממש מעניין רוב הזמן ואף גורם לבלבול). נראה היה שהרעיון לעלילה הספיק לסיפור קצר והתפירה שנעשתה מסביבו עם שינוי הסדר הכרונולוגי ושיקוף דמויות עם תפיסות עולם שונות נעשה כדי לספק יותר נפח לספר באורך מלא. קצת חבל ומאכזב. סך הכל הספר יכול לשמש בהחלט כמקור לייצוג דעות ועובדות בנושא ההפלות, אך יותר ככלי תיעודי ולא פרוזאי. העלילה נחמדה אך נמרחת מדי. שלושה כוכבים בסולם שלי, אבל אמשיך לחפש ולקרוא עוד ספרים של הסופרת. היא בהחלט ראויה לקרדיט בראיה של מכלול הספרים. מומלץ למעריצי הסופרת המושבעים ולמתעניינים בנושא. תיהנו!

עוד 2 פנינים של צווייג שנכרכו להן יחדיו ולא בכדי. 2 היצירות בהחלט מתכתבות להן זו עם זו ומשקפות את ההפכים הגמורים בין 2 אפשרויות קיצון - האהבה הטוטלית שלא מחזירה דבר בתמורה לעומת חוסר האהבה המוחלט שמחזירה בשפע מכל טוב. צווייג, כדרכו, פותח לנו צוהר אל נבכי נפשה של הדמות הראשית בלפורלה ומשקף את האבולוציה החלה בה מקיצוניות אחת לשניה עד לסוף הבלתי נמנע ואילו ביצירה השניה, מנסה לשקף לנו בקצרה לכאורה תמונה הפוכה של היצירה הקודמת. איזה מן המצבים עדיף? האהבה הטוטלית או היעדר האהבה. כנראה ששום מצב קיצון איננו אידיאלי. מומלץ בחום וקרדיט גדול על חיבור 2 היצירות לכרך אחד שנותן ערך מוסף משמעותי מעבר לערכן של כל אחת מהיצירות בנפרד.

גיום מוסו כותב יפה, מותח. גורם לך לאבד את הבלמים אחרי כל פרק ולרוץ הלאה בשקיקה לפרק הבא. גם הסטנדרט שלו של ציטוטים בתחילת כל פרק מעניין ולפעמים שולח אותך לויקיפדיה כדי להרחיב וללמוד עוד על המצוטט וכן לgoogle maps כדי לראות בעיניים את המקומות המתוארים ולעבור את העלילה יחד עם הגיבורים. קראתי את כל ספריו של מוסו וכולם מקסימים. כל ספר והחן שלו. יש מוטיבים חוזרים, ולפעמים אף קריצה ויותר מכך לדמויות מספריו הקודמים. במקרה דנן, קולו של המלאך, מדלן גרין, חוזרת לככב, למרות שלא ממש הכרחי לקרוא את הספר הקודם, זה בכל זאת נותן אווירת המשכיות. גם הספר הזה מתרחש סביב ניו יורק ופריז, הערים האהובות על מוסו. למרות שכפי שפריז מוצגת בספר, ניכר שהיא איבדה מחינה בעיני מוסו, והיא לא ממש מעוררת רצון להגיע לבקרה לאחר קריאת הספר. לגבי. עלילה. 2 זרים נאלצים לשהות זה בחברת זה, אך עד מהרה, בתתפתלות קצת מאולצת שניהם נמשכים לחקירה משותפת, חוצת מדינות בקצב מסחרר. שבו הם הופכים אבן אחר אבן גם בתעלומה וגם בחייהם האישיים עד לסוף ה... סך הכל מאוד מומלץ כספר מתח. כמו כל שאר דפריו של מוסו. רק לא לקחת ברצינות מדי את העלילה ולתת לה לזרום. מאוד מהנה והקריאה קולחת. תיהנו!

מספריו הפחות מוצלחים של מוסו. קצת פחות מרתק, קצת מאולץ. פתאום קורים אוסף של אירועים בלתי הגיוניים בזמן קצר. נראה שהסופר מאוד רצה לכתוב כבר את הספר שמתרחש בעיר הולדתו, אנטיב, כך שוויתר לעצמו ועיגל פינות כדי שהספר ייצא לאור בהקדם. מומלץ רק לאוהדי מוסו באש ובמים.

במשפט אחד - הספר הפחות מוצלח שקראתי של לינווד ברקלי. בכמה משפטים- זהו ספר מתח, אבל פחות נמשכתי לקרוא אותו ברצף ולקחתי הפסקות די ארוכות בדרך, אם זה אומר משהו… העלילה הרגישה לי פחות אמינה וניתן היה לחזות, לפחות חלקית, את ההמשך. היו חלקים בעלילה שלא קידמו לשום מקום ורק הוסיפו עלילות משנה כדי לנפח את עובי הספר. יותר אהבתי את שם הספר במקור elevator pitch. חייב לצטט קטע מהספר שהשאיר אותי קצת נפעם: ׳ברברה רדפה אחריו, כשהיה במרחק כמה מטרים ממנה, שלחה ידה ואחזה בזרועו׳. (עמוד 292 לסקרנים שביניכם). באמת לא יודע איך להגיב למשפט הזה…. O-: סך הכל ספר מתח סביר, מבחינתי מתחת לרמה הרגילה של ברקלי. אבל תחפשו לכם מותחן אחר אלא אם כן אתם מעריצים מושבעים.