ילדה שאין לה חברים זקוקה לדמיון. נערה זקוקה לכרית עבה שתספוג את הדמעות ואישה לגוף משגע ומיטה קשה.

אנחנו צוברות זיכרונות ומתפתחות. מנתחות את הסביבה ומתעדות אותה. מקנאות בחיים של אחרות ומתפללות לזיכרונות שלהן שיחליפו את שלנו. אנו מתבגרות להבין שהעולם הוא מקום רע והטוב הוא רק חלק ממנו. השלמה. מתנחמות ממה שיש. שהזיכרונות שלי הם רק שלי. שזו אני, מזל הקטנה מדירה שש ברחוב גיהנום פינת יהיה טוב.

לקח לי שנים להבין את זה. כילדה הייתי רודפת אחרי ילדות אחרות, מתחננת אליהן למשחק אחד קטן. אתן יודעות... צבע עור שחום ושם שאין בו הרבה מזל לא עשו חיים קלים לילדה בשנות השמונים. כשהתבגרתי בכיתי על זה. ניסיתי להיאחז באותם חברים דמיוניים שהיו לי, קראתי ספרים. שוב בכיתי.
בסוף הבנתי. אבל רק כאישה.

את החלק האחרון מהטו-דו ליסט של "המדריך לבודדה" לא זכיתי לקבל. אין לי גוף משגע ולא מיטה קשה. אבל יש לי זיכרונות שהם רק שלי ולא של אף אחת אחרת. זה מה שעושה אותי למזל. מזל.

ואז קראתי אותך אופיר טושה גופלה. קראתי ואהבתי מאוד. קראתי גם ביקורות על הספר שלך. איך כתבו אנשים על העולם שהמצאת? דמיוני, הזוי, משוגע?
תלוי את מי שואלים.
הקונספט גאוני, לא פחות.
המחשבה שיום אחד תמצאי נעליים לצד הדלת שלך ואם תנעלי אותן הן ישנו את חייך בהחלפה בינך לבין מישהו אחר. פשוט מהמם. אולי נוראי. אולי לא. תלוי במזל.
גם המקרה הפרטי של הגיבור והעיסוק שלו בהבנת האירוע ומציאת פתרון לנושא מוכרים לי. התחברתי מאוד.
הספר כתוב באופן כזה שאת פשוט נשאבת לעולם שלו. הכתיבה נעימה כל כך לקריאה שקל להתמסר לה מבלי להניח את הספר מהיד. מצד שני הנה המלצה, הניחי אותו. קיראי פרק אחר פרק, לאט לאט. תני לתובנות לשקוע. את תגלי שמאחורי המסתורין יש גם עיסוק בחיים עצמם. הרבה בזיכרון ובמוות, בבחירות שעשית או לא עשית. מוזר, אני הרגשתי שהספר הזה הוא גם עלי.

ועכשיו בסוף בסוף של כתיבת הסקירה שלי, אני חושבת שאם היתי צריכה לקטלג את הספר הזה, הייתי מניחה אותו במדף ספרי התובנה ולא כמו שחשבתי שהוא בתחילה. רק מתח.

בקיצור ובלי להרוס לכן את החוויה, רק אוסיף שמבחינתי הספר הזה מקבל ניקוד כמעט מושלם. הוא מומלץ לכולן ובמיוחד למי שפעם היתה ילדה, נערה או אישה ויש לה מכך זיכרון.

***נכתב בלשון נקבה אבל בהחלט מתאים גם לגברים

לאמיתו של דבר קראתי את הספר באנגלית, התחלתי אותו אינספור פעמים, וכל פעם חשבתי עד כמה הוא בנאלי וצפוי.
בשלב זה בחיי, הוא הרגיש לי כ"כ נכון, לא יכולה לתאר כמה, הדמות הראשית עד כמה שהייתה לפעמים מעצבנת, העלתה בי לא פעם אחת דמעות בגלל ההתמודדות שלה בספר ועל הגילויים שלה לגבי האמיתות הפשוטות של החיים.
הדמות הראשית מדברת על כמה אנחנו צריכים לפעמים להסתכל מסביבנו ופשוט להגיד תודה על מה שיש לנו, להוקיר את כל הנקודות האור שיש בחיינו, את המשפחה, את החברים, ופשוט להיות עם הרגליים על הקרקע, לשמור על צניעות ולהיות נחמדים לאחר,כי לעולם לא נדע מה הבן השני חווה.
אני חושבת שישנם ספרים שפשוט נכונים לנו בשלב מסוים ומהווים את הwake up call עבורנו, בדיוק כמו שהספר הזה היווה עבורי,
וזה לא כי הספר היה כתוב בצורה יוצאת דופן, או שהיה איזה עומק או מצבים יוצאי דופן או עלילה יוצאת מגדר הרגיל,
זה לא זה, פשוט היה תיאור מופלא של מצבים רגילים מהחיים האמיתיים, אותו תיאור שהרטיט את ליבי אינספור פעמים.

ספר מקסים, רומנטי, על אהבה אמיתית וחזקה. מי שאהב את ספריה הקודמים "המתיקות שבשכחה" ו"החיים שנועדו לי", בהחלט יהנה גם מהספר הזה. ממליצה בחום!
גיבורת הסיפור היא אמילי. אמילי נשארה לבד. אמה נפטרה ואביה נטש אותה כשהיתה ילדה. היא לא בקשר קרוב עם אביה שעליו היא כועסת מאד. אמילי היתה מאד קשורה לסבתה מרגרט וכעת גם היא נפטרה. בנוסף לכל, היא מפוטרת מעבודתה.
חבר לעבודה מתקשר אליה ומוסר לה חבילה שנשלחה אליה למשרד. לחבילה מצורף ציור של אישה בשמלה אדומה בשדה תירס. לציור מצורף מכתב שכתוב בו: "סבא שלך מעולם לא חדל לאהוב אותה".
לא ידוע מי שלח את החבילה, לא ידוע מי צייר את התמונה ובאילו נסיבות היא צויירה.
אמילי מחליטה לצאת למסע ולגלות את הפרטים החסרים. היא טסה למינכן, אחר כך לפלורידה וחוזרת לאטלנטה, מקום ילדותה. במסעה הארוך היא מגלה סיפור משפחתי הקשור בסבתה ובחייל גרמני שהיה אסיר שבוי בפלורידה לאחר נפילת גרמניה. הסיפור נשמר בסוד על ידי סבתה ואביה גם הוא לא ידע דבר.
בנוסף, צצים סודות גם בחייה של אמילי. מעשה שעשתה לפני שנים שעליו היא הצטערה כל חייה וכעת היא מלאת רגשות אשמה.
מה מסתירה אמילי? מי צייר את האישה בשמלה האדומה? למה צייר אותה ומה הקשר שלו אליה?

תקראו את הספר ותגלו הכל. כמו בכל ספריה של קריסטין הרמל, כל הפינות נסגרות והכל מסתיים בהפי אנד.
סיפור מרגש מאד, על אהבה חזקה, על פספוס, על רגשות אשם, על חשיבות המשפחה, על היכולת לסלוח, לשחרר את העבר ולהתמקד בהווה. לכל אחד מגיע לזכות באהבה, אל תוותרו עליה!
ממליצה בחום!