חשבתם פעם איך כותבים ספר??? ואני לא מתכוונת לספר בעל נושא "מועתק" אלא אל ספר עם נושא ייחודי ועמוק, האמת שרק עכשיו התחלתי לחשוב כך . לחשוב לחשוב לחשוב המילה מהדהדת לי עכשיו בראש כי יש אנשים שפשוט משקיעים את הנשמה שלהם על ספר ובסוף הכל מתנפץ להם בפנים לכן מתי כשאני רוצה לתת ציון על הספר אני כוכב אחד נותנת רק בגלל כל מה שהסופר או הסופרת עברו כדי לפרסם את הספר לאור. צריך לשבח את הדברים הטובים ולהחסיר את הרעים אבל מה קורה שאין בספר דבר אחד טוב??? תשאלו כל אחד מה זה דמדומים והוא יענה לכם ערפד ונערה שמתאהבים. עכשיו תשאלו אותי מה זה דמדומים ?? אני יחשיב את זה כאילו שאלתם.... דמדומים הוא פשוט אחד מהספרים הגרועים ביותר שאי פעם קראתי!!!!! טוב אני רוצה להסביר למה כל כל שנאתי אותו ואני בטוחה שבמה שאני יגיד עכשיו בטוח תמצאו דבר אחד שגם אתם שנאתם בספר הזה.... אוי אלוהים איזה ספר מזעזע אני כמעט בכיתי מהדמות של בלה ולא מהאופן הטוב... הספר מסופר על זה שבלה היא יפהפייה שבאה להתגורר אצל אבא שלה בעיר נידחת (איך אפשר בלי זה לא??) ואז מתי שהיא מגיעה כל הבנים בבית ספר נדלקים אליה מבלבד אדוארד, מי שהיא באמת רוצה, סטפני את בטח צוחקת עלי????????? למה למה למה זה פשוט מגוחך לגמרי ועוד אחרי זה מסתבר שאדוארד רק רצה להגן עליה מזה שהוא ערפד , סטפני אני אמורה להזיל עכשיו איזו דמעה קטנה???? עוד משהו מתי כשאדואד אומר לבלה שהוא ערפד היא אומרת שלא אכפת לה ושהוא לא יפגע בה , הא אז בלה היא קוראת מחשבות שהיא חושבת שהיא לא תיפגע מלהיות חברה של ערפד , בלה חמודה ידוע לך שערפדים הם שותים דם מבני אנוש נכון??? בלה היא פשוט הדמות הכי נוראה שאי פעם קראתי אליה היא ממש שטחית וזולה ובושה לנשיות עצמה. לסיכום אני מצטערת שקראתי את הספר הזה, הוא היה מגוחך ומוזר בעליל ואני ממליצה לכל אחד שיש לו מוח ולא רוצה לאבד אותו שלא יקרא את הספר. אני חוזרת שנית זה סתם בזבוז זמן ובזבוז דפים!!!

ישנם אנשים שכלואים בעולם הזה וישנם אנשים הכלואים בעולם הבא... ישנם אנשים שכלואים בכלא וישנם אנשים שכלואים בחירותם.... ישנם אנשים הכלואים בעושרם וישנם אנשים הכלואים בעוניהם... כל אחד חושב משהו אחר, בני המעמד הגבוה חושבים שהם כלואים ורוצים להיות חופשיים, החופשיים חושבים שהם כלואים במקומם ורוצים להיות בני המעמד הגבוה.. לכל אחד יש רצון, רצון לחיים מושלמים, רצון להיות כמו האנשים שלדעתם הכי מאושרים בעולם, אבל מה קורה עם האנשים שחשבתם שהם הכי מאושרים בעצם כלואים בדיוק כמוך????? אינקרסרון הוא ספר מרתק ומרגש בעל עלילה מהפנטת שלא תוכלו להניח את הספר בצד. כן כן אני יודעת שזה נשמע כמו פרסומת מאשר ביקורת אבל מי אמר שאין ביקורות שבהם רק מהללים את הספר? הספר מסופר מחיי פין שרק רוצה להשתחרר לחופשי מהכלא הנורא אינקרסרון ומחיי קלודיה בת סוהר אינקרסרון שרק רוצה להשתחרר מחייה ולהיות חופשיה לגמרי. לפי דעתי אינקרסרון זה שם כולל, שם כולל לדבר שמונע מאיתנו הדור הצעיר להשתחרר לחופשי. מתי שתיכנסו לשם אתם תרצו לצאת אך השאלה היא האם תצליחו לצאת????? ברוכים הבאים לאינקרסרון

למוצא הישיר של הביקורת, הינך זכאי לאחד משלל הפרסים הבאים: א. לטייל איתי (נסיכה מהאגדות) ביערות האמזונס. ב. לאכול איתי (נסיכה מהאגדות) ארוחת ערב בכל מקום שניתן להשיג בו אוכל. ג. אני ( נסיכה מהאגדות) .... everything everything .... הכל הכל ..... הרגע הזה שאת מטיילת בחוץ, פוגשת אנשים. הם פוגשים אותך הם צוחקים איתך, את צוחקת איתם. ורק אז זה נקלט במוח, החיים שלי פשוט דבש. אני נמצא פה , צוחק, נהנה, חיי וקיים. הכל פשוט....בסדר אולי זה לפעמים משעמם... אתם יודעים, כל "הכיף" הזה, אבל רק שתדעו שאולי יש אדם שחושב בדיוק ההפך ממך בקצה השני של העולם. הכל אצלו לא בסדר, אין לו חברים להיפגש איתם. במקרה של "ילדי הבועה" יש שינוי קטנטן בעלילה. הם קמים בבוקר, יוצאים מן המיטה, אוכלים ארוחת בוקר, קוראים איזה ספר או ספרים ליתר הדיוק. מגלים שכבר מאוחר והולכים לישון. הכל פשוט....בסדר אולי זה לפעמים משעמם... אתם יודעים כל "הכיף" הזה, אבל חשוב שתדעו שאין אדם שחושב כמוהם כאשר הוא מקבל טעימה מהחופש. בשבילם הבית הוא העולם, הבית הוא פשוט....הכל. ..... קשה לדמיין את כל הרגשות שמרגישה אותה נערה, ( נו, אתם בטח מכירים אותה, היא אלרגית לעולם ). השם מדליין מוכר לכם? אם לא לא נורא, תוכלו לקרוא את הסיפור בהזדמנות, לעצלנים שבניכם, בדיוק הוציאו סרט המגולל את הספר. אם כן אז...ברכותיי זכיתם באחד מהפרסים בתחילת הביקורת, (או שתעדיפו את הפרסים שמדליין המציאה, אני לא אפגע, אני מבטיחה). מדליין, החברות היחידות שלה הן אמה וקרלה, האחות שלה שתבדוק שהיא קוראת רק ספרים עם happy end ולא ספרים שיגרמו לעיניים שלה להזיל דמעות ( אוקיי מדליין........ולא ספרים שיגרמו לה להזיע מהעיניים) החיים שלה היו...טובים, אבל הבעיה שהחיים שלה לא היו באמת..חיים. החיים התחילו כאשר עברו שכנים חדשים, אתם יודעים מה זה אומר? אם ניחשתם עוגה במתנה אז צדקתם. אם ניחשתם נער שקוראים לו אולי במתנה, גם צדקתם. אם ניחשתם הבנה חדשה לגביי החיים אז....צדקתם? ...... אני אוהבת את הספר הזה! מדליין היא דמות אמיצה ביותר, כזאת שמגלה חיים חדשים ורוצה רק לחקור אותם. היא בזבזה מספיק זמן מחוץ לעולם, הגיע הזמן שהיא ביחד עם אולי תבין מה היא לא ראתה במשך כל חייה. היא רוצה לראות הכל, אבל לא ידוע עם היא תשרוד מספיק זמן... השורה הקודמת יצאה קצת עצובה, אל תדאגו הכל טוב, הייתי צריכה להביא שאלה שכזאת. אם מישהי חזקה כמו מדליין לא תשרוד כל העולם גמור! הסופרת כתבה את הספר באופן מרגש, שסוף סוף נערה בעלת מכשול,חולי, חיה וחושבת כמו הנערה שהיא. סוף סוף זה תורה לבחור מה היא תעשה היום, מה אולי יעשה היום (אם גברים היו בוחרים לבד... מה לעשות, המין האנושי היה נכחד). אהבתי בסיפור שלאחר שהיא הכירה את אולי היא התחילה להתנהג כמו נערה טיפוסית, זה היה הצעד הראשון שלה לחיים חדשים, חיים שהיה סוף סוף מחליטה עליהם. עוד מעט היא תהיה כמו האנשים האלה... הרגע הזה שהיא מטיילת בחוץ, תפגוש אנשים. הם פוגשים אותה הם צוחקים איתה, היא צוחקת איתם. ורק אז זה נקלט במוח, החיים שלה פשוט דבש. היא נמצאת פה , צוחקת, נהנית, חייה וקיימת. הכל פשוט....בסדר

אז הנה אנחנו שוב, חוזרים לעוד הרפתקה של אדוארד ובלה.... עוד הרפתקה מגוחכת להחריד.... כמו תמיד בלה שלנו כל כך מאוהבת באדוארד ככה שלא אכפת לה ממה שסובב סביבה... כמו תמיד יש מישהו שמאוהב בבלה אבל היא לא שמה עליו והולכת אחרי אדוארד כמו צל.... לפי דעתי הרעיון של הספר היה די טוב ולפני שיקטלו אותי כאן אני מתכוונת לרעיון שמשפחת קאלן עוזבת את פורקס. כרגיל בלה מתפרקת כשאדוארד לא לצדה ומתחילה לפתח דיכאון במשך חצי שנה.... אני מצטערת אבל סדרת הספרים הזו כל כך שובינסזטית, ~~בלה חייבת את אדוארד והיא לא מסוגלת לתפקד בלעדיו~~ הדמות של בלה מביכה אותי כנערה\אישה , כאשר היא כל כך תלותית במישהו שהיא לא רוצה להמשיך בחייה אם הוא איננו. כל פעם אותה תחזית בסדרה- שרב כבד של אהבה דביקה סערה של דיכאון ועצב וקשת בענן כשהכל מסתיים באושר ואושר. תכינו את כל מה שצריך גבירותיי ורבותיי כי היום הולך להיות יום דביק ביותר. מציעה לכם לא לצאת מהבית. עד כאן לתחזיתנו , שיהיה לכולם יום שלא כולל בו את תחזית מזג האוויר של מולד הירח....... ☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠☠ שם הספר- מולד הירח שנת הוצאה- 2009 מספר עמודים - 472 סופרת - סטפני מאייר

למוצא הישיר של הביקורת, הינך זכאי לאחד משלל הפרסים הבאים: א. לטייל איתי (נסיכה מהאגדות) ביערות האמזונס. ב. לאכול איתי (נסיכה מהאגדות) ארוחת ערב בכל מקום שניתן להשיג בו אוכל. ג. אני ( נסיכה מהאגדות) .... everything everything .... הכל הכל ..... הרגע הזה שאת מטיילת בחוץ, פוגשת אנשים. הם פוגשים אותך הם צוחקים איתך, את צוחקת איתם. ורק אז זה נקלט במוח, החיים שלי פשוט דבש. אני נמצא פה , צוחק, נהנה, חיי וקיים. הכל פשוט....בסדר אולי זה לפעמים משעמם... אתם יודעים, כל "הכיף" הזה, אבל רק שתדעו שאולי יש אדם שחושב בדיוק ההפך ממך בקצה השני של העולם. הכל אצלו לא בסדר, אין לו חברים להיפגש איתם. במקרה של "ילדי הבועה" יש שינוי קטנטן בעלילה. הם קמים בבוקר, יוצאים מן המיטה, אוכלים ארוחת בוקר, קוראים איזה ספר או ספרים ליתר הדיוק. מגלים שכבר מאוחר והולכים לישון. הכל פשוט....בסדר אולי זה לפעמים משעמם... אתם יודעים כל "הכיף" הזה, אבל חשוב שתדעו שאין אדם שחושב כמוהם כאשר הוא מקבל טעימה מהחופש. בשבילם הבית הוא העולם, הבית הוא פשוט....הכל. ..... קשה לדמיין את כל הרגשות שמרגישה אותה נערה, ( נו, אתם בטח מכירים אותה, היא אלרגית לעולם ). השם מדליין מוכר לכם? אם לא לא נורא, תוכלו לקרוא את הסיפור בהזדמנות, לעצלנים שבניכם, בדיוק הוציאו סרט המגולל את הספר. אם כן אז...ברכותיי זכיתם באחד מהפרסים בתחילת הביקורת, (או שתעדיפו את הפרסים שמדליין המציאה, אני לא אפגע, אני מבטיחה). מדליין, החברות היחידות שלה הן אמה וקרלה, האחות שלה שתבדוק שהיא קוראת רק ספרים עם happy end ולא ספרים שיגרמו לעיניים שלה להזיל דמעות ( אוקיי מדליין........ולא ספרים שיגרמו לה להזיע מהעיניים) החיים שלה היו...טובים, אבל הבעיה שהחיים שלה לא היו באמת..חיים. החיים התחילו כאשר עברו שכנים חדשים, אתם יודעים מה זה אומר? אם ניחשתם עוגה במתנה אז צדקתם. אם ניחשתם נער שקוראים לו אולי במתנה, גם צדקתם. אם ניחשתם הבנה חדשה לגביי החיים אז....צדקתם? ...... אני אוהבת את הספר הזה! מדליין היא דמות אמיצה ביותר, כזאת שמגלה חיים חדשים ורוצה רק לחקור אותם. היא בזבזה מספיק זמן מחוץ לעולם, הגיע הזמן שהיא ביחד עם אולי תבין מה היא לא ראתה במשך כל חייה. היא רוצה לראות הכל, אבל לא ידוע עם היא תשרוד מספיק זמן... השורה הקודמת יצאה קצת עצובה, אל תדאגו הכל טוב, הייתי צריכה להביא שאלה שכזאת. אם מישהי חזקה כמו מדליין לא תשרוד כל העולם גמור! הסופרת כתבה את הספר באופן מרגש, שסוף סוף נערה בעלת מכשול,חולי, חיה וחושבת כמו הנערה שהיא. סוף סוף זה תורה לבחור מה היא תעשה היום, מה אולי יעשה היום (אם גברים היו בוחרים לבד... מה לעשות, המין האנושי היה נכחד). אהבתי בסיפור שלאחר שהיא הכירה את אולי היא התחילה להתנהג כמו נערה טיפוסית, זה היה הצעד הראשון שלה לחיים חדשים, חיים שהיה סוף סוף מחליטה עליהם. עוד מעט היא תהיה כמו האנשים האלה... הרגע הזה שהיא מטיילת בחוץ, תפגוש אנשים. הם פוגשים אותה הם צוחקים איתה, היא צוחקת איתם. ורק אז זה נקלט במוח, החיים שלה פשוט דבש. היא נמצאת פה , צוחקת, נהנית, חייה וקיימת. הכל פשוט....בסדר

איך אנשים באמת חושבים??? איך אנשים מעדיפים אנשים אחרים??? איך אנשים מתייחסים לאנשים ששונים מהם??? סיבה אחת קטנה לבלאגן כל כך גדול : יופי ומראה חיצוני.... יש אנשים שאכפת להם רק מהמראה החיצוני ולא מהפנימי, אני רוצה לשאול אתכם שאלה : אם פתאום תיכנס דוגמנית לספרייה מה יחשבו אנשים???, שהיא בטח באה רק בגלל החיבור לווי פיי ,אבל מה עם היא באמת אוהבת לקרוא ,מה אם היא רוצה לרכוש עוד השכלה?????? הסופרת הציגה את אש כדבר הנוצץ והמושלם, עיניים עינבריות ושיער בצבעי השקיעה. פשוט מראה שהיה מהפנט כל אחד!! כדמות הנשית בספר. היא עושה הכל בשביל שכולם יאהבו אותה וגם לרעים היא נותנת הזדמנות שנייה. הספר אש שונה לגמרי מהספר מחוננת בדבר 1: לקטסה לא היה אכפת איך היא נראית והיא גם לא התעסקה בזב כל כך הרבה כמו אש. אם היא לא אהבה את השיער שלה היא גזרה אותו , אם היא לא אהבה את השמלה שלה היא הטביעה אותה במזרקה. הדמויות היו חמודות למרות שאש הייתה די פחדנית והייתי מעדיפה שהיא תהיה דומה יותר לקטסה בלוחמנות שלה. אהבתי מאוד שהסופרת לא נתנה לדמות הגברית יופי מושלם ושובר לבבות שבנות נופלות לרגליו אלא דמות רגילה שאש מתאהבת בה בגלל הפנימיות ולא החיצוניות. אהבתי את הספר מאוד ואני ממש ממליצה עליו כי הוא יכול לשנות דעות בחשיבה של בני אדם באמצעות המראה so read read read