תעזבו רגע את הכריכה המהממת, קראתי את הראשון, כך שהשני מתבקש. ולראשונה ספר שלם שמספר מנקודת המבט של הגיבור.
העתק מדויק של הספר הראשון, וכאן אפילו השאיר אותי כועסת... איך לא ראיתי כמה אבי כלבה?
בראשון הבנתי לחלוטין למה טרביס התאהב באבי, חשבתי שהוא חולה ללא תקנה. בספר הזה אני לא בטוחה מי חולה יותר.

כן, אני יודעת... קיטש, נמרח, ובכל זאת אהוב.

***
<b>ממש גאווה ישראלית
ויש כאלה שאומרים שתמיד הספרים באנגלית יותר טובים ובעיברית זה בד"כ גרוע?
שיקראו את הספר ואז ידברו
זה יסגור להם את הפה</b>

- <i> אריה </i> -

***

וכל מילה במקום.
הספר הזה הוא באמת גאווה ישראלית... ספר הרפתקאות מדהים, שהקסם המתפרץ ממנו כבר בהתחלה סולל את הדרך הבטוחה ל495 עמודים של הנאה צרופה.
הוא מסתיים כשהוא מותיר אותנו, הקוראים, לא פחות מ<b>המומים</b> לחלוטין.

***

כל פרק טומן בתוכו הפתעה נוספת, כאילו כל עמוד שולח אליך כבלי קסם חזקים מהקודמים, עד שכבר אי אפשר להתנתק ממנו.
הספר מגולל בפנינו את סיפור-חטיפתה של יורשת העצר של מללכת אינקנדאר, דרך מרדפים מרתקים, נופים אדירים המתוארים במילות קסם,מזימות ותככים, עד לנקודת השיא, והסוף הבלתי צפוי.

***

הכריכה יפיפייה, השפה מקסימה וגבוהה, העלילה מדהימה והדמויות נהדרות. הסיפור נקטע בדיוק במקום הנכון, האורך מדוייק, הדמיון של הסופר פשוט מעורר קנאה.
הרעיון נפלא, והביצוע עוד יותר.
מה עוד צריך בספר מעולה?

***

לסיכום - מומלץ בחום, לכל אוהבי הספרים כאחד :)

הו זואי זואי, מה נעשה איתך? בספר הראשון אהבתי אותך, באמת. חשבתי שלספר יש אחלה רעיון, גם עם זה ערפדין וכו' וכו', אבל אני אוהבת ערפדים! אז קראתי. בספר השני עוד זרמתי איתך. בסדר, את נערה מתבגרת, יש בעיות ואת מוצאת את עצמך מבולבלת. קורה קורה, לכן המשכתי איתך ולא חשבתי שיהיה גרוע. אבל הוהוו כמה טעיתי, והנו מגיע הספר השלישי, שבו הבנתי שהסדרה הזאת הידרדרה. עם נשים בצד את כל השטויות של זואי והבחירות המטומטמות שלה ונתמקד ב"עלילה עצמה" ובבעיה ששם, נגלה שיש לזה דווקא פוטנציאל וזה אפילו מעניין! במיוחד כשנפארט, הכוהנת שהתבררה כרעה נמצאת שם. אבל כמובן, הספר הזה מתמקד יותר במערכת האהבה של זואי, עם אפשר לקרוא לזה ככה.
אני יודעת מה בטח מעריצים של הספר יאמרו: "היא נערה מתבגרת!! אז היא עושה טעויות, גם את! היא לא כזאת נוראה, היא עוברת דברים קשים!" אחממ אנשים יקרים, אני בטוחה שעם אני הייתי עוברת אותם בעיות כמו לזואי, לא הייתי מתמזמת ככה עם החבר לשעבר שלי ודוכבת עם המורה שלי כאשר יש לי חבר מדהים. ברצינות, זואי התנהגה בכלכך... זנותיות!! אפרודיטה נראתה לידה די בסדר בספר הזה!! כשבשני הספרים הראשונים היא נגעלה וסלדה להתנהגות של אפרודיטה, כשהיא התנהגה בזנותיות ובמגעילות. אבל בספר הזה? והווו, זואי מתגלה עם צד אפרודיטי משלה!
נתחיל מזה שיש לה חבר. לא לא, לא ההית' האידיוטי הזה, אלא חבר מדהים, ערפד, חתיך ופשוט בחור מושלם בשם אריק. שגם זה מעט עיצבן אותי, בגלל הנדושיות בזה. שעל הפעם הראשונה בו הם נפגשו אריק הערפד המושלם נמשך כמובן לזואי. אבל נעזוב אתזה גם, מצידי שהייתה נשארת איתו ככה, לא איכפת לי. אבל כמובן, היא גם חייבת להיפגש עם הית'. אז בסדר, שתית את הדם שלו, הווו התשוקה!! אבל באמת, את פשוט... מה עשית שם, רכבת עליו? מה הוא סוס פוני? ועשית את זה במודעות שידעת שיש לך את אריק, למען השם זואי, איפה כוח הרצון שלך?? אבל בסדר, נוכל עוד להתגמש לך על זה. אבל אז... חבריי היקרים, בא הקש ששבר את גב הגמל.