כאדם מאוד רציונלי, הנובלה הזו למרות הגדרתה כמבריקה ומדהימה על פי התקציר. דבר שאיני מתווכחת עם העובדות הללו, עבורי היווה ספר חביב, נחמד ותו לא. לא התחברתי לכל האלגוריות והמשמעויות מסביב לעלילה. זוג צעיר, אמיד ואוהב – סילביה וריצ׳רד טֶבּריק – מתחתן ועובר להתגורר באחוזה מבודדת במחוז אוקספורד. כעבור כמה חודשי נישואים, במהלך טיול של הזוג בצהרי היום, סילביה נהפכת לשועלה. בהמשך העלילה בעלה האוהב ממאן להיפרד מאשתו השועלה, וחייב להיות נוכח לידה בכל דקה מדקות היממה. השועלה תחילה מתנהגת בחביבות, אך בהמשך תגלה אופייה הפראי. העלילה עוברת הרבה טוויסטים, ביחסים בין בני הזוג, אהבה , קנאה, שנאה, תיאוב שמחה. בין לבין קיימות "הפתעות קטנות" בעלילה. הפרשנות של אריאל קון מאירת עיניים, אך לא הצליחה לשכנע אותי לגבי ההתרחשויות והאלגוריות המוצעות. נחמד.

קתלין היקרה, מי את? מציאות או אגדה? זהו שעשוע ספרותי שנון המתובל בהומור מבית היוצר של כריסטופר מורלי. אצלי הוא התחיל בצורה פושרת למדי, אפילו משעממת. באיזשהי נקודה בעלילה חלה תפנית. היצירה פשוט הציתה בי את הדמיון, בפשטות ובכנות שבה. מכתב הנכתב על ידי קתלין נמצא על ידי אחד החברים במועדון הספרותי "העקרבים" בספריה . מועלה לדיון ומשם, הדרך למטעם ספרותי קצרה ביותר. מורלי (הסופר) משתעשע עם הקוראים על הגבול הדק בין מציאות לבדיה. אני נהניתי מאוד להשתעשע במהתלה. העובדה היא שהיא פועלת גם אחרי חמישים שנה שנכתבה, הינה קסם בעיני. בסיום העלילה קיימת ביוגרפיה וטיפים לחיים. מעניין ביותר. את היצירה הזו נהניתי להאזין, הקריינית נהדרת. מצאתי אותה מתאימה לשמח את הלב (בהאזנה שעתיים ועשרים חמש דקות). מומלץ.

אל הים של וינה הגעתי ממש במקרה. בספרי האזנה חיפשתי ספר המכיל בשמו את המילה וינה, וכך הגעתי אל "הים של וינה". הספר מכיל קובץ סיפורים קצרים בעלי קשר ישיר או עקיף אל וינה. חלקם מתארים את וינה במאה ה-19 בדיוק כה רב וברגישות כה רבה. הסופרת נשרה אוירה כה נעימה בתאוריה, על ידי תיאור הרחובות, הלבוש, המאכלים. היופי של הספר כי חלק מהסיפורים הקשורים לוינה באופן ישיר, מתבססים על ארוע אמיתי והשאר משלים הדמיון וכושר היצירה והבטוי של הסופרת. חלק מהיצירות נגעו בי וגרמו לי להלם. אחת מהן היא הפטרון. האחרות התענגתי על כל אחת מהן. היצירות מתוארות ברגישות רב, לעתים עולה צד אפל ומסתורי של הדמויות אל פני השטח. בכל יצירה מרגישים כי הדמויות אנושיות ומרגשות. מומלץ .

כחובבת טבע הספר מאוד משך אותי. הן בשל כותרתו העוסקת בעוף קטן ודורס, והן בשל היותו כספר מופת כהגדרתו בתקציר. עלי להבהיר כי אתאר מכאן ואילך את רשמיי ותחושותיי הסובייקטיביים לחוויית קריאה זו. תחילה הספק עוסק בנתונים מדעיים מרתקים על הבז כגון גובה , משקל פרופורציות בין איברים שונים ועוד. לאחר מכן הספר עוסק בתצפיות של בייקר אחר הבז באנגליה. לא נתקלתי בתיאורים יפהפיים אחר הטבע והבז. בהתחלה היה לי קשה תיאור אכילת הטרף (והתיאורים אינם מפורטים מאוד), הרגשתי חרדה וחשבתי לעצמי מה עשיתי לעצמי, מה בחרתי. תיאורים של דם. אבל פתאום התחלתי לעבור שנוי, וגם התצפית על הבז החלה לעבור שנוי. התחלתי להתחבר אל הטבע ותיאורי הדם פחתו, אך אם הופיעו פחות הפריעו לי כבתחילה. התחלתי להתחבר לתיאוריו של בייקר, לראות את הטבע הסובב את הבז בעיניו של הבז, או בעיניים של הטבע כלומר. יוני הענק , או הברכיות או הקאקאים , או השכווים כיצד הם מתנהגים כשהפחד מתחיל לתקוף אותם כשהאדם או הבז מגיע. תיאורי הטבע מהממים, מרגישים את העוצמה יותר מנשיונל גאוגרפיק. הספר אינו מכיל עלילה, אלא מדי יום ביומו נעשה תצפית אחר הבז, לעתים הוא מתגלה ולעתים הוא פוגש בבעלי חיים אחרים. ספר יפהפה בתאוריו ובתחושות אשר מעניק לאוהבי הטבע. הספר שינה את תפישתי לציפורים , לבז ולטבע. מומלץ.

סיימתי להאזין לפני מספר ימים בהנאה לספר זה, אורכו קצר פחות משלוש שעות האזנה. למרות ארכו הקצר, הוא אינו קליל אלא חודר אל מוחנו ומעורר אותו במחשבות ורגשות (כמו אהבה, כעס, אמפתיה ואפילו סלידה). הספר מאגד חמישה סופרים ויוצרים שונים. רוברט לואיס סטיבנסון (אי המטמון), וולטר בינימין, גארנט קדוגן, וירג'יניה וולף, הנרי דיוויד תורו, גי דה מופאסן. הספר עוסק: אהבה, שוטטות ברחובות והפלגות. אהבתי מספר סיפורים קצרים מהספר העוסקים באהבה ,שוטטות וחיים ללא עקרון של הנרי דיוויד תורו. ארחיב מעט לגבי השוטטות: מי אינו אוהב לטייל ברחובות העיר או הכפר אשר בהם הוא מתגורר. במהלך הטיולים הללו האם מוחנו בעת הטיולים מועסק במחשבות נוספות? אצלי לעתים לא , אני נהנית לראות את הנוף האנושי והעירוני אשר נגלה לנגד עיניי בעת הטיולים הללו. כאן מביאים לנו לפחות שלוש סיפורים העוסקים אותו בנושא מנקודות מבט שונות. בראייה אחרת. חוויה נהדרת. מאוד הסעיר אותי סיפורו של גארנט קדוגן (הולך בעור שחור). אהבתי את רדיפת הרחובות: הרפתקה לונדונית מאת וורג'ניה וולף, נהדרת כתמיד. הנרי דיוויד תורו, אינו הולך בתלם. פילוסוף וסופר, חיים ללא עקרון מפעים ומעורר מחשבה. לעתים אף הסתייגות מראייתו ולעתים הסכמה . ספר טוב ומומלץ.

ספר שסיימתי להאזין לו בפחות מארבע ימים. לא מפני שהוא קצר אלא מפני שהוא מסופר מצוין ומותח. המתח גורם לך לעצור נשימה ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. בוץ רוברסון מעוניין לבנות לו בית בצלע ההר אך בדרך מוערמים עליו קשיים. הקשיים הינם חוקים פדרלים (התקפים לכלל המדינות בארה"ב) וחוקי המדינה. מפה לשם העניינים מסתבכים והוא מוצא עצמו מסובך בפשע אכזרי ונמלט על חייו. ידידו ג'ו פיקט , פקח הצייד יוצא למצוא את העבריין הנמלט במרדף עוצר נשימה בנופי רכס הביגהורן. הרגשתי בספר את אווירת הבוקרים עם הנשק. כל שכן נמצא קילומטרים מהבית, ובכל בית מחזיקים נשק. הספר מאוד מתקדם מבחינת תיאורי הכלים המשמשים לאכיפת החוק. הבעיה הינה כשכוח ושררה ניתנים לאדם הלא מתאים, הסדר והגבולות יוצאים מכלל שליטה. מומלץ, נהניתי מאוד.