איור וודה•לפני 4 שניםאהבתי לקרוא, מפיו שלך הסופר, וגם השיח פה מעניין, תודהעל הביקורת של יותם יעקבסון על עקרון (עיקרון) הרצף מאת ג'ין לידלוף
רץ•לפני 8 שניםנלסון מנדלה עסק במדיטציה בכדי לעבור מאלימות ליכולת הקשבה ויצירת שיח עם הצד השני, וזה בדרך כלל נוגד את נרטיב הפוליטיקה האופיניתבה מרכיב האלימות הוא משמעותי. אני הייתי מציע לשרה לקרוא את הספר- כפסיכולוגית המבינה בנפש האדם.על הביקורת של יותם יעקבסון על יומן מדיטציה מאת יצחק נבון
איור וודה•לפני 8 שניםמזל באמת שיש ביקורת אחת על ספר חשוב כל כךעל הביקורת של יותם יעקבסון על לצחוק על הבודהא מאת אלון מרק
תמי•לפני 9 שניםישנו ספר נוסף באותו נושא : הייתי מסאית לבנה / קורין הופמן מומלץ.על הביקורת של יותם יעקבסון על אחת משלהם מאת אתי דיין
אלים ואלות במיתולוגיה ההודיתאיתי אהרהבשנים האחרונות פורסמו כמה ספרים בעברית שבהם תורגמה מיתולוגיה הינדואית. המוכרים שבהם "המיתולוגיה ההודית" / עמרם פטר ושני ספריה של אופירה גמליאל "שיוה ביער האורנים" ו-"יוגים, מלכים ונשים שמימיות". "אלים ואלות במיתולוגיה ההודית" הוא ספרון לא גדול. דרך שלושה שערים, המוקדשים כל אחד מהם לאחד משלושת האלים הזכריים הראשיים בהודו (שיווה, וישנו וברהמה), נפתח צוהר אל אוקיאנוס המיתולוגיה ההודית שהוא רחב ועמוק עד אין קץ. סיפורי המיתולוגיה ההודית ארוכים ומורכבים והקריאה בהם אינה קלה למי שאינו בקיא ברזי התרבות. ריבוי השמות הזרים, הקשים להגיה והמושגים שאינם מוכרים לקורא, מכבידים ומרתיעים. איתי אהרה בחר להציג את הסיפורים בגרסאות מקוצרות וקלות יותר. באופן זה אכן קל יותר לקלוט אותם, אך במידה רבה נעדרות מהם הפיוטיות והמורכבות, ועושר הדימויים כמעט שאינו בא לידי ביטוי. לצד אופן הצגתם המקוצר של הסיפורים ההבדל המהותי ביותר בין הפרסומים בעברית של המיתולוגיה ההודית המוקדמים יותר לבין ספר זה, הוא שאהרה מסיים כל אחד מהסיפורים בהצעה פרשנית. אהרה מציין במבוא לספרו כי ניסה לקשור את הסיפורים המרוחקים למציאות היומיומית שבה אנחנו פועלים, לעורר חשיבה ולהעביר מסר רלוונטי לחיים. בדרך זו מהווים הספרון ומחברו חוליה נוספת במסורת הקדומה של סיפור הסיפורים וניתוחם, שבתת-היבשת הלחה היא עודנה חיה ופועמת ברוב גוונים ובשפע פנים.
בטיבט הסודיתתיאודור איליוןספר המסע של איליון נעדר באופן מוחלט ומתמיה כל עוגן גיאוגרפי, עד כי הוא מעלה תהיות לגבי מידת האותנטיות שלו. ואכן, במרוצת השנים נוסעים וחוקרים רבים ערערו על מידת אמינותו של הספר, על העובדה שאיליון היה דובר טיבטית ושאכן הגיע אי פעם לטיבט. הספר, פורסם בשנת 1936, כמה שנים לאחר שובה של אלכסנדרה דיוויד-נייל ממסעותיה המושכים בטיבט, שעליהם כתבה מספר ספרים ושעליהם הרצתה בפורומים רבים. ייתכן מאוד שאיליון שאב מידע רב על טיבט ממנה. "בטיבט הסודית" מתייחס אל תקופה שבה היתה הרמה הגבוהה בעולם סגורה ומסוגרת בפני זרים, אולם באף מקום לאורכו לא מוסבר מדוע. לדעתי, היה מקום לצרף למהדורה העברית הקדמה מבארת שבה יוסבר המצב הפוליטי והמדיני בטיבט באותו זמן, פשר היותה של טיבט סגורה בפני זרים וכן סקירה של הנוסעים המערביים לטיבט באותו זמן כמו גם התייחסות לאמינותו השנויה במחלוקת של המחבר. איליון מרבה בתיאורי הלל ושבח עצמיים באשר ליכולותיו הפיסיות, עמידתו במצבי קיצון וכושר האילתור שלו. הוא גם מתהדר בציוד מסעות מיוחד שטיבו לא ברור. בסקירתו את החברה והדת הטיבטית הוא עושה הפרדה מתמיהה בין לאמות לבין נזירים שאינם חיים במנזרים. את הלאמות הוא מתאר כמניפולטיביים, נצלנים ותאווי בצע. עיקר העניין בספר מצוי בהשוואות שעורך המחבר בין העולם המערבי לבין טיבט והעולם המזרחי, אולם לצד שפע הרהורים ותהיות נראה כי המחבר, המעלה שלל נושאים ראויים למחשבה מעמיקה, שב וכושל בהתייחסותו המורכבת אל הדברים ומסכם כי טיבט היא מקום רוחני וטהור בעוד העולם המערבי טובל כולו בחומר.
האופנישדות והברהמנותצחי פרידמןהספר עוסק בנושא שעליו עד כה כמעט לא נכתב מאומה בעברית: הברהמנות והאופנישדות. האנתולוגיה החדשה הזו הוא כאבוקה המאירה את הדרך במבוך הנפתל והמורכב של ההגות ההודית אל מקורותיה. תרבותה של הודו מורכבת נדבכים רבים. דווקא את הקדומים ביותר, המהווים את התשתית, קשה עד מאד להבין. בשל מורכבות וזרות הרעיונות המגולמים בהם לרוב נמנעים מלהתעכב עליהם. הספר נפתח במספר מבואות מצוינים העושים סדר בספרות ההודית הקדומה ומנהירים את עקרונות הפולחן הוודי ואת משמעויותיו כמו גם את אופן התנהלותו של האדם ההודי הקדום בעולם ואת תפישתו את המוות. בהמשך, מובאים טקסטים קדומים – חלקם בשלמותם ואחרים בחלקיהם הנבחרים. הטקסטים המתורגמים לעברית ברוב כישרון על ידי המחבר, ד"ר צחי פרידמן, הישר משפת המקור - סנסקריט. הברהמנות נמנות על החיבורים הקדומים ביותר שהשתמרו בהודו וכוללות הנחיות והסברים לגבי אופן ביצוע הפולחנים הקדומים. האופנישדות, שנכתבו בין המאות השמינית לשלישית לפנה"ס, סימנו את ראשיתה של תקופה חדשה ומהפכנית בתת היבשת. מתוארים בהן סיפורי בריאה שונים וסיפורי חניכה של מורה לתלמיד. מיוצגות בהן דרכים רוחניות מאתגרות ולראשונה מופיעים בהן עקרונות וחוקים קוסמיים כגון כוחה של ההברה המקודשת אום, מושג הקרמה, גלגול הנשמות והלידה מחדש. יותר מכל יש באופנישדות התנגדות לסדר הוודי הקדום ולאוליגרכיה הכוהנית על מעשי הפולחן שלה ופנייה מדיטטיבית אל העצמי, "האטמן", תוך המרת הקורבן החיצוני בקורבן עצמי. והנה ציטוט קצר מהספר המעביר היטב את תמצית רוחם של החיבורים המתורגמים שבו: "הבורא ניקב את הפתחים כלפי חוץ, לכן מבטם של הבריות מופנה החוצה, ולא אל תוך עצמם. חכם אחד, בבקשו את האלמוות, בעיניים עצומות, הפך מבטו אל העצמי." (קטהה-אופנישד, 4, 1-3) מומלץ בחום!
בודהיזםרופרט גתיןאין ספק שספרו של גתין הוא אחד מספרי המבוא הטובים ביותר שפורסמו עד כה על בודהיזם. התרגום לעברית קולח, מוקפד ונעדר טעויות הקלדה ועריכה (דבר נדיר בימינו!). פרופסור גתין רקח עבור הקורא חיבור מיוחד בין ההיסטוריה הבודהיסטית לבין האופן שבו התפתחה ההגות הבודהיסטית. בעוד לא אחת מוצגת האמונה הבודהיסטיתצ כניהיליסטית וכמתכחשת אל המציאות היומיומית, הספר מציג באופן נפלא את הקשר ההדוק שבין חשיבות השמירה על מוסר לבין מהות התרגול. גתין גם מעיד על ההקבלה הנפלאה הקיימת בין תפישות קוסמולוגיות (שבמערב נהוג לא אחת לבטל או לא להתייחס אליהן) לבין מצבי תודעה שונים וממוסס את התפיסה הדיכוטומית המפרידה בחדות בין פלג התרהוואדה (היניאנה) למהאיאנה. הסקירה הסיסטמית, המקטלגת, המוצגת בספר שבה ונשברת על ידי הצגת האופנים השונים שבהם נקשרים הדברים בפועל; במקביל, ללא התייחסות אל מוקדם ומאוחר ואל עיקרי וזניח. במובן זה הספר בנוי על פי עקרון בודהיסטי מובהק ומרכזי - תלות הדדית. למרות שמדובר בספר עיון קלאסי, כרוכות בו פרשנויות רבות ומובאות מטקסטים קדומים המעניקים לקורא ניחוח עשיר של חוויה. גם כאן, האופן שבו נשזר לימוד עיוני סכולסטי עם שמץ של התנסות אישית, דרך ההגשה של התכנים בודהיסטית מאד. המבקש להעמיק בכל סוגיה שמועלית בספר יימצא הערות שוליים למכביר, מילון מונחים בסיסי והפניות לספרות ענפה ומגוונת. אין ספק שזהו ספר תמציתי ומעמיק שמאיר סוגיות בודהיסטיות שונות באור שעשוי לחדש גם למי שכבר עשה כברת דרך בקריאה ובתרגול של הדרך הבודהיסטית. במסגרת הסקירה הרחבה מפתיע שגתין לא נדרש להתייחס לנקודה עלומה למדי ומוזנחת – כיצד זה שהבודהיזם שקנה לעצמו אחיזה איתנה בהודו, נפוץ ממנה אל חלקים גדולים בדרום ובמזרח אסיה ובסופו של דבר נכחד בכור מחצבתו (דבר שמוזכר אך במשפט בעמוד האחרון של הספר).
שירת הארהאביתר שולמןהספר היפה והחשוב הזה מביא מבחר מהשירים הבודהיסטיים הקדומים ביותר שהשתמרו. השירים מתורגמים לראשונה לעברית בקפידה נאמנה וישירות משפת המקור – פָּאלי (!). למרות שהשירים מאוחרים לימיו של הבודהא ובחלקם קיימים רבדים בני תקופות שונות, במרוצת השנים הם הלכו ונתפסו כדבריו של הבודהא עצמו ונכללו בקאנון הבודהיסטי. השירה הבודהיסטית הקדומה איננה עוסקת בהתבוננותו הייחודית של האדם על חייו הפרטיים, אלא משקפת מושא תודעתי קולקטיבי ומכילה תיאורים של מצב התודעה העליון, ערכים חברתיים נעלים כגון דמות המסתגף וסוגיות המצריכות בירור כמו מערכת היחסים בין הסגפן לבין כלל החברה. יופיים של השירים הוא בהצגתם ספקטרום רחב של התייחסויות אל מושגי מפתח באמונה הבודהיסטית. למשל; ההישג הנשגב של הנזיר, ניתוק כל אחיזה בעולם, מתואר בחלק מהשירים כשחרור מהמוות וממסכת הגלגולים הסמסארים, בעוד שבשירים אחרים הוא מתואר כהשגת שוויון נפש מלא כלפי כל מה שצופן העתיד. יש שירים שבהם מתוארת הנירוונה כהכחדה מלאה ויש שירים שבהם היא מתוארת כתפיסת ההוויה המוחלטת והצלולה שכלל אינה ניתנת לביטוי. מדהים לגלות שכבר מראשיתה האמונה הבודהיסטית רבת פנים, כמו מתחמקת מהגדרה כללית חובקת. אביתר שולמן, המחבר, מדגיש כי השירה מבטאת חוויה ורגש ואינה תיעוד היסטורי. בהמשך לקו זה מורכב הספר ממבואות קצרים ומביאורים של מושגי יסוד שמסייעים להבין את הביטויים והמשלים השזורים בשירה הקדומה. את הממד הפואטי של השירים מותיר שולמן בלתי נגוע, ממתין לחווייתו הבלתי אמצעית של הקורא המתמסר.
בודהיזםרופרט גתיןאין ספק שספרו של גתין הוא אחד מספרי המבוא הטובים ביותר שפורסמו עד כה על בודהיזם. התרגום לעברית קולח, מוקפד ונעדר טעויות הקלדה ועריכה (דבר נדיר בימינו!). פרופסור גתין רקח עבור הקורא חיבור מיוחד בין ההיסטוריה הבודהיסטית לבין האופן שבו התפתחה ההגות הבודהיסטית. בעוד לא אחת מוצגת האמונה הבודהיסטיתצ כניהיליסטית וכמתכחשת אל המציאות היומיומית, הספר מציג באופן נפלא את הקשר ההדוק שבין חשיבות השמירה על מוסר לבין מהות התרגול. גתין גם מעיד על ההקבלה הנפלאה הקיימת בין תפישות קוסמולוגיות (שבמערב נהוג לא אחת לבטל או לא להתייחס אליהן) לבין מצבי תודעה שונים וממוסס את התפיסה הדיכוטומית המפרידה בחדות בין פלג התרהוואדה (היניאנה) למהאיאנה. הסקירה הסיסטמית, המקטלגת, המוצגת בספר שבה ונשברת על ידי הצגת האופנים השונים שבהם נקשרים הדברים בפועל; במקביל, ללא התייחסות אל מוקדם ומאוחר ואל עיקרי וזניח. במובן זה הספר בנוי על פי עקרון בודהיסטי מובהק ומרכזי - תלות הדדית. למרות שמדובר בספר עיון קלאסי, כרוכות בו פרשנויות רבות ומובאות מטקסטים קדומים המעניקים לקורא ניחוח עשיר של חוויה. גם כאן, האופן שבו נשזר לימוד עיוני סכולסטי עם שמץ של התנסות אישית, דרך ההגשה של התכנים בודהיסטית מאד. המבקש להעמיק בכל סוגיה שמועלית בספר יימצא הערות שוליים למכביר, מילון מונחים בסיסי והפניות לספרות ענפה ומגוונת. אין ספק שזהו ספר תמציתי ומעמיק שמאיר סוגיות בודהיסטיות שונות באור שעשוי לחדש גם למי שכבר עשה כברת דרך בקריאה ובתרגול של הדרך הבודהיסטית. במסגרת הסקירה הרחבה מפתיע שגתין לא נדרש להתייחס לנקודה עלומה למדי ומוזנחת – כיצד זה שהבודהיזם שקנה לעצמו אחיזה איתנה בהודו, נפוץ ממנה אל חלקים גדולים בדרום ובמזרח אסיה ובסופו של דבר נכחד בכור מחצבתו (דבר שמוזכר אך במשפט בעמוד האחרון של הספר).
