מעצבי כריכות אוהבים לחתוך תמונות נשים ולשים אותן ככה על הכריכה, נטולות פרצוף. בעיני זה מזעזע. יש גם כריכות עם גברים חתוכים, אבל משמעותית הרבה פחות. בכל מקרה תמונת אישה חתוכה על הכריכה היא דגל אדום וברוב המקרים גם ספר שלא כדאי לקרוא.

משום מה הרבה כותבים לא כותבים על נשים בפני עצמן, גם כשהן גיבורות הסיפור, אלא בשם קרוב משפחה זכרי שלהן, שהוא זה שבאמת עושה דברים. הן... הן סתם. כמו שסבתא רחל ז"ל היתה אומרת: "נו, נו, יופי מה שהרב עשה. מה היה לרבנית לומר על זה?"