כשקראתי את הספר - אליו הגעתי בעקבות הביקורת של נוריקוסאן (תודה!) חשבתי כמה קשה להגדיר זהות: זהות אינה איך אנחנו נראים - למרות שאחרים מזהים אותנו לפי החיצוניות. זהות אינה גם הדרך בה אנחנו מתנהגים, הדרך בה אנחנו מדברים או מחליטים החלטות. זהות אינה רק זכרונות וגם לא בחירות.

הספר עוסק בזהות בכמה מישורים: זהותו של צ'אפ שאין לו איש והוא גר ברחוב, שקפץ על הזדמנות מקרית והחליט להפוך לקסיאל רודנייט, נער

כמו בספרי נוער אחרים של ג'ני ולנטיין, גם גיבורי ספר זה אינם נערים רגילים שחיים חיים רגילים. גיבור הספר הוא נער מבית מחסה שאיננו מסכים למסור את שמו בטענה שהוא אף אחד. במהלך הספר מתבררות נסיבות חייו הקשות וכיצד הגיע לבית המחסה. באחד הימים מתברר למנהלי המקום ששנתיים לפני כן נעלם נער בשם קסיאל רודנייט, הדומה לנער בבית המחסה כשתי טיפות מים. בהחלטה גורלית מחליט הנער להודות שהוא קסיאל ולהזדהות בשמו, בתק