ספר חשוב המתאר את ימי האימה שעברו על חיילינו בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
(משום מה נחשבת לנצחון) בעיני מלחמה שאחריה מדינת ישראל איבדה את נכס ההרתעה שלה ועד היום לא הצליחה להשיבו.
הספר מתאר גבורה של לוחמים שעמדו והגנו בידיעה שקיום מדינת ישראל (לא כקלישאה) עליהם. סיכנו נפשם ורבים שילמו בחייהם.
לאחר מחדל נורא של ההנהגה-מחדל שאין למחול ואסור לשכוח אותו.
מחדל שמקורו בחטא היוהרה.
יש בספר תאור מפורט מאד של התפתחות הארועים מהימים שקדמו ועד לסיום הקשה.
קשה באופן אישי גם למחבר: איבד אח וגיס.
חשוב לזכור ולא לשכוח.
חשוב שגם כעת שסביבנו צחצוח חרבות מכל עבר.
ומיליטנטיות שרק גוברת.
יש לעשות את הכל לנסות להביא לרגיעה בארץ המדממת שלנו.
ברור ששלום לא יגיע על "מגש של כסף".
ברור שיש לעשות הכל להתכונן לרע מכל אבל "לרדוף שלום" זהו ציווי שלנו כעם לעתידנו ולעתיד בנינו.
כך אני רואה את הדברים-אני חש שזו חובתנו לדורות הבאים.

כמה נעים וכמה חשוב לברך איש את רעהו.
זכורה לי הפרידה מסבי המנוח.
ביקרתי בביתו ולפני שיצאתי כמנהגו נהג לברך את היוצאים.
מספר שעות לאחר מכן נפטר באופן מפתיע.
את הברכה אני צופן בליבי כל חיי.
בחרתי בספר זה משום שמצאתיו באתר.
הדגש הוא על ברכות באופן כללי.
לדעתי גם כשפגישה אינה מסתיימת ברוח טובה.
גם כאשר בני אדם נפרדים כשהם חלוקים בדעתם ואפילו זועמים.
חשוב מכל לסיים פגישה במילות פרידה שיש בהן ברכה.
לעולם איננו יודעים את הצפוי לנו.
זהו שעור חשוב לכל אדם ואין זה משנה כלל מהי אמונתו.
זה אנושי (.) ודי בכך.

קראתי לפני שנולדו נכדי ספר נפלא.
ללא ספק אחד הספרים הטובים ביותר של המאה ה-20.
מאז שנולד נכדי
איני מסוגל לחזור אליו אפילו לא לדפדף בו.
כי כסב לנכדים כשאני נזכר באיזופה ובאמו איני יכול לסבול את הרוע את והטימטום האנושי.
כפי שמשתקף בספר הזה שהוא כל כך אמיתי!.
יש בספר גם הרבה מאד תום ויופי ואנושיות.
דווקא השילוב הזה הוא שמכביד עלי.
ספר מעולה.

ספר פחות ידוע מ"עלים נושרים".
קראתי אותו בערב אחד.
מאד כן.
מעביר למקום אחר-לסביבה אחרת.
"טבול" בתרבות המזרח הרחוק ובחיי ארה"ב בת זמננו.
הערוב בין התרבויות והכותבת המצויינת מצליחים להעביר בפרק זמן קצר שני עולמות.
רחוקים זה מזה אבל כאשר מתעמקים יותר מוצאים שבסופו דבר בני אדם בכל מקום ובכל זמן (יש בספר לא מעט תאורים מזמנים אחרים). בעצם קרובים זה לזה ומתמודדים עם אותן הבעיות ואותן החרדות.
אהבתי מאד.