• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חיי אהבה

חיי אהבה

מאת צרויה שלו

הביקורת של ליהי

תמונה של ליהי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
חיי אהבה

חיי אהבה

מאת צרויה שלו

הביקורת של ליהי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ליהי
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
0
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
נמנם
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

מ-ד-ה-י-ם-!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של ליהי

ליהי

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
53 ביקורות•4 נבחרות•70 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של ליהי
ליהי
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות53
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה70
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית24ספרות מתורגמת22מתח ריגול והרפתקאות2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליהי

כל הסיפורים

כל הסיפורים

אברהם ב. יהושע

זה הספר הכי טוב שקראתי עד עכשיו בימי חיי.

בדרך כלל אני לא מתה על סיפורים קצרים. תמיד אני מרגישה שאני לא מספיקה להתחבר לדמויות, וכבר הסיפור נגמר. זה תמיד נראה לי שטוח מדי ולא מעמיק למקומות אליהם אני אוהבת להגיע עם הדמויות. אבל בקובץ הסיפורים הקצרים הזה הדבר שונה.

קובץ הסיפורים הזה נדמה בעיני כחיים עצמם. יהושע מטפל בכל האלמנטים הכי חשובים של חיינו בצורה מדהימה ונוגעת ללב. יש שם סיפור על מוות, סיפור על אהבה, סיפור על שינה, מערכת יחסים בקריסה, סיפורים פוליטיים ועוד.

הדמויות עגולות, עמוקות, לא משנה שלעיתים אפילו את שמן המספר לא טורח לומר לנו. החיבור הוא מיידי, עצמתי. רמת ההזדהות (שלי לפחות) היתה מאד גבוהה וזה מה שמשך אותי כל כך לספר הזה. כל כך הרבה חמלה מייצר יהושע אצל הקורא כלפי דמויותיו. כל כך הרבה עצב טמון בהן, וכל כך הרבה יופי כי שקראתי את הספר פשוט הרגשתי שיש בו הכל, וכמו שציינתי כבר קודם - החיים עצמם.

הסיפורים הם לעיתים הזויים, מיסטיים משהו, הגבול בין דמיון למציאות לא תמיד ברור ולעיתים כלל לא ברור, ועדיין יש בהם כל כך הרבה אמת, הדברים הקטנים, היומיומיים, האמיתיים והמוחשיים כל כך מתחבאים בין המטאפורות הפוליטיות המרתקות.

הדמויות שלו הן אנשים קטנים, לרוב בודדים, הזויים לעיתים, ברוב במוחלט של הסיפורים עושים הגיבורים מעשים מטורפים לחלוטין ועדיין, הכל נדמה פתאום כל כך הגיוני! למה בעצם שלא ארצה לרצוח את הילד של האקסית שלי? למה באמת שלא אצא לי פשוט במשך יום העבודה לישון כי אני כל כך עייף? ועוד ועוד...

כל מה שלא אנסה לכתוב פה לא ישווה לחוויה המופלאה שעברתי עם הספר הזה בשבועיים האחרונים. הוא פשוט מדהים ובראש ובראשונה "שלשה ימים וילד", גולת הכותרת של הספר הזה, סיפור שכבר הכרתי מקובץ סיפורים אחר שלו שקראתי בעבר ושוב חזרתי להתענג עליו כבפעם הראשונה.

פשוט תקראו. לפחות תנסו. בעיני יותר טוב מזה אין (או שאני עוד לא הגעתי לזה)

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

זה ספר פשוט מתוק! מתוק ברמות על. קשה לי מאד להאמין שמישהו שנמצא בשנות ה- 20 או ה- 30 לחייו לא יתחבר לספר הזה.
זהו סיפורו של אריאל גסטנר, בחור בן 36, זיין מדופלם, שמחליט לחפש אהבה אמיתית. הבחור חי ונושם תל אביב, ופשוט מספר לנו על החיפוש שלו. הוא לא בוחל בשום תיאור, קללות של אנשים ברחוב, טיפוסים שונים ומשונים הסובבים אותו, תיאורים מפורטים של חיי המין והפנטזיות שלו ובעיקר בעיקר, עפ"י מיטב המסורת ה"הייטנרית", המחשבות ה"פילוסופיות" שיש לו על כל דבר ועניין, ובאופן כל כך משונה, הן בדיוק אותן מחשבות "פילוסופיות" שיש לכל אחד מאיתנו (טוב, לא אגזים, אבל אני משערת שלרובנו...)
הדבר הכל כך יפה בספר זה שאתה קורא אותו וכל רגע מסכים עם ה"שטויות" שכתובות שם, הקורא אומר לעצמו "זה כל כך נכון, יא-אללה". ומכאן גם ההזדהות הגדולה שנוצרת, עם הגיבור, עם מחשבותיו, עם החיים. אותם חיים שיש לכולנו, אותו רצון באהבה שיש לכל הרווקים שביננו, ואולי גם אצל אלה שכבר לא כל כך רווקים...

מעבר לעניין הנוצר דרך צורת הכתיבה האישית מפי הדמות המאד מעוררת הזדהות ישנו כאן סיפור אהבה מאד יומיומי, ולפיכך גם מאד מרגש.
סיפור על מערכת יחסים, לא מושלמת, לא גרנדיוזית, לא גדולה מהחיים, שהזכירה לי את אותה התרגשות שחוייתי כשקראתי את "ארבעה בתים וגעגוע", זה יושב בערך על אותה נישה לטעמי.

אין לי הרבה מה להוסיף, כדאי פשוט לקרא, בעיקר אם אתה בן 20-39 (פלוס - מינוס ), ובעיקר אם אהבת את "חכמת הבייגלה".

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
אש בבית

אש בבית

איריס לעאל

זה סיפור ממש מקסים על אשה קטנה בת 43 בשם ליזה. היא קטנה, היא יפיפיה, היא קפריזית בטירוף, יש לה אופי מלא סתירות והיא מלאת שגעונות. קל מאד להתחבר אליה, אפילו שהיא עושה דברים לא ממש יפים, כמו לעזוב את בעלה אחרי 10 שנות נישואים, למרות שהוא בעל החלומות, כליל השלמות, לטובת בחור לא פחות קפריזי הצעיר ממנה בשבע שנים.

תוך כדי ההכנות לאירוח זוג חברים למשך השבת בכפר בו הם גרים ביחד, נחשף בפני הקורא סיפור חייה של ליזה, ההיכרות עם אדי, "בעלה" החדש, וכמובן הילדות בה לא ליקקה דבש.. ליזה גדלה בשכונת עוני בדרום תל אביב עם אמא שכל מילה לנסות לתאר אותה רק תפחית מהטיפוס שלה, ואביה המותיר אותה יתומה בגיל צעיר.

הסיפור קופץ קדימה ואחורה בזמן בלי היסוס, דבר קשור בדבר שקשור בדבר. הכל ססגוני מלא חיים ומלא טעם, הדמויות הבישולים, החיות והטיפוסים השונים. סיפור מלא בכל טוב.
עוד סופרת ישראלית מוכשרת, סגנון מאד עכשווי, מאד מזכיר ספרים אחרים שיצאו בשנים האחרונות, התחושה של "חיים אמיתיים" והירידה לפרטים הקטנים ביותר. הצלחתי להזכר בשלומית אברמסון, וגם בצרויה שלו תוך כדי הקריאה, אבל מצד שני גם יש משהו אחר ויחודי שלא היה בספרים האחרים מאותו הסגנון שקשה לי להצביע עליו.

בכל מקרה, מומלץ מאד, ובטח למי שמתחבר לספרות ישראלית.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
ספר האשליות

ספר האשליות

פול אוסטר

אני אעז ואומר שזה הספר של אוסטר שהכי אהבתי, וקראתי כמה ספרים שלו.
עוד אוסיף, שזה ספר חובה לאוהבי קולנוע קלאסי.
לא ידעתי שאפשר לתאר סרטים שלמים במילים, ולגרום להנאה כל כך גדולה ולהבנה כל כך עמוקה של הסרט. לדמיין אותו בצורה מושלמת ממש כאילו צפית בו, עד שקראתי את הספר הזה זה היה נראה לי סותר...

דיוויד זימר מאבד את משפחתו - אשתו האהובה ושני ילדיו הקטנים בתאונת מטוס. דיוויד נכנס לדיכאון בלתי רגיל, הוא על סף אבדון מוחלט עד שנתקל במקרה בטלוויזיה בקטע קצר מסרט אילם שעשה במאי סרטים עלום בשם הקטור מאן. הקטע מעלה חיוך על שפתיו, ודיוויד יוצר למסע מחקרי על אותו במאי ומתחיל לכתוב ספר אודות עבודתו ויצירותיו.
אותו הקטור מאן נעלם באורח מסתורי בשנת 1929 אחרי שביים סרטים בודדים בלבד, ועובדה זו לא ממש עניינה את דיוויד במחקרו, עד שהוא מקבל מכתב מאשה מסתורית בשם פרידה ספלינג, הטוענת שהיא אשתו של הקטור מאן. בעקבות מכתב זה יוצא דיוויד למסע די הזוי לעבר גילוי עברו וסודותיו של אותו מאן, בעל כורחו בעצם, הוא מתגלגל לתוך פרשיות סבוכות מעברו של הבמאי.

ספר מעניין ביותר, ומעל הכל גורם להרהורים על הקשר שבין היצירה והחיים, על הקשר של אמן לקהלו. אלי הנושאים האלה קרובים באופן אישי ולכן הספר מאד ריתק אותי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
מסע אל תום האלף

מסע אל תום האלף

אברהם ב. יהושע

א.ב לא אכזב גם הפעם! (הוא אכזב רק פעם אחת, ב"אש ידידותית"...)
אמנם אני חייבת לציין שזה לא ספר "זורם", הוא די קשה לקריאה, לקח לי המון זמן לסיים אותו, אבל היה שווה.

א.ב משתמש כרגיל בלשונו הציורית ומלאת הפרטים, אך הפעם לוקח את הקורא רחוק, יותר מאלף שנים חורה, למשפחה יהודית מהמאגרב, משפחה מאושרת המורכבת מגבר אחד בעל שתי נשים.
בן עטר נשוי באושר לשתי נשותיו ואוהב אותן מאד, גם הן מאושרות וטוב להן בחייהן. בן עטר הוא סוחר ממולח, יש לו שותף ישמאעלי נאמן, ושותף נוסף, אחיינו האהוב רפאל, שגלה לפאריס, עיירה קטנה באירופה הרחוקה. הכל מתנהל שנים על מי מנוחות, שלושת השותפים מגלגלים את ענייניהם בהצלחה מרובה, אך העניינים מתחילים להסתבך כשרפאל נושא לו אישה חדשה, אשכנזיה תכולת עיניים וצהובת שיער בשם אסתר-מינה. הגב' אסתר מינה מפתחת |הדגש|רתיעה|סדגש| מהשותפות של רפאל עם דודו בעל שתי הנשים, ברוח חרם דרבינו גרשום, וגורמת לדוד האוהב לנסוע בספינה ישנה עד פאריס הרחוקה, עם שתי נשותיו האהובות, על מנת להוכיח לה שבעצם אין לה ממה |הדגש|להירתע|סדגש|.

הפן ההיסטורי בסיפור מאד חזק ומאד מרתק, אנחנו נחשפים לעולם שלפני אלף שנה, שלפחות לי אישית, ממש לא היה מוכר. מאד מעניין ללמוד על המנהגים הדתיים של אז, שבמפתיע מאד קרובים למנהגים של היום, ובכלל האוירה והעולם של אותה תקופה, נחשף מרתק לעיני הקורא.
מלא רגש ומלא אהבה, כדרכו של הסופר האהוב עלי כל כך.
מומלץ ביותר.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
בעיה קטנה

בעיה קטנה

מארק האדון

לג'ורג', אב משפחה בן חמישים פלוס, פנסיונר טרי יש "בעיה קטנה": אקזמה בירך. הבעיה היא, שהוא בטוח שזה סרטן! ומכאן מתחיל הסיפור ומתגלגל, מתאר בצורה אמינה ומרתקת את החרדות העוברות עליו עד שהוא מגיע לסף שיגעון.
התהליך הנפשי שעובר ג'ורג' משפיע על כל המשפחה, שגם ככה אינה נורמלית לגמרי...
אישתו הכמושה מנהלת רומן לוהט מהצד, בתו הווכחנית והכוחנית עומדת על סף נישואין שניים לבחור שנוי במחלוקת, ובנו ההומוסקסואל גם הוא מתמודד עם שאלות הרות גורל לגבי הזוגיות שלו.
מה שכל כך אהבתי בספר זה את האמת שבו. זה סוג הספרים שאני הכי אוהבת, ספרים שמדברים על החיים, ספרים שאני מרגישה שקורים בהם דברים שיכולים לקרות גם לי, או שקורים גם לי... ההזדהות עם רגשותיהם של הדמויות היתה מוחלטת!
כל הדמויות בנויות היטב ובצורה אמינה, קל להזדהות עם כולם, וכולן אהובות, אף דמות כמעט לא מעצבנת, הסיפור מסופר מכמה נקודות מבט, עוד דבר שמאד אהוב עלי בספרים.

חשוב לציין שבספר ישנם תיאורים "לא נעימים", בלשון המעטה, שלי היו קשים קצת לקריאה. לא אתאר מה בדיוק, כדי לא להרוס, אבל כדאי להתכונן נפשית..

בקיצור - מומלץ מומלץ מומלץ, במיוחד למי שאוהב את סוג הספרים הזה.. כפי שתיארתי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

אני חושבת שזה אחד הספרים המעניינים שקראתי, כשהמונח "מעניין" מתייחס כאן לכמה וכמה דברים: הסיפור עצמו, סגנון הכתיבה, הדמיון המטורף, בניית העלילה והרמזים..............
הסופר המיוחד הזה, שזה ספרו הראשון הוא בעל דמיון מופלא וסוחף, זה פשוט מרתק לקרוא מה שהוא המציא זה ספר חצי בדיוני וחצי אמיתי, אבל גם הבדיוני נשמע כל כך הגיוני... העולם שאחרי המוות של אופיר טושה גפלה הוא עולם מופלא ומרתק שרוצים לקרוא עליו עוד ועוד לפרטי פרטים... (לפחות אני...)
הספר הוא גם מאד מאד אינטרטקסטואלי, הוא מדבר עם כל כך הרבה סופרים וספרים לפניו...
אני מצאתי בו את אורי אדלמן ואת סרמאגו ועוד הרבה דברים שהזכירו לי דברים אחרים שלא יכולתי לשים עליהם את האצבע אבל זה מעניין כי זה כמו בליל מיוחד כזה
הספר הוא גם ספר מתח/ בלשי, גם רומן, גם מדע בדיוני שכזה, כל כך הרבה סגנונות באחד שמתיישבים נפלא ביחד.
מאד מאד מיוחד ומומלץ!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי
דודה פרהומה לא היתה זונה

דודה פרהומה לא היתה זונה

יוסי אבני-לוי

הספר נוגע בשני נושאים, האחד מאד פופולרי בספרות הישראלית ובשנים האחרונות בפרט, והשני קצת פחות חשוף בדרך כלל לקורא הממוצע:
את הנושא הראשון הייתי מגדירה כ"המשפחה המסורתית-עדתית", חיי העוני בשכונה נידחת זו או אחרת.
הנושא השני הוא בפשטות: הומוסקסואליות.
בשני הנושאים מטפל הסופר בצורה די מעניינת, הוא מספר לנו על החיים במשפחה פרסית קשת יום, דמות אם חזקה ומעניינת (כרגיל...), קשר מאוד מיוחד בין האם לבן, המאכלים, הריחות, הטיפוסים... מוכר מעוד הרבה ספרים אחרים ועדיין מעניין.
הנושא השני חושף את הקורא לעולם ההומוסקסואלים בצורה מאד ישירה, בלי גינונים ו"החלקות", כמו שזה, לטוב לרע. אין התיימרות של הסופר להציג את הקהילה באור חיובי, וכמובן גם לא באור שלילי. עם הרבה חמלה הוא מספר על עצמו בתוך העולם הזה. יש תחושה מאד חזקה לכל אורך הספר שהסופר מדבר על חייו, אם כי אני לא יכולה לומר אם זה נכון או לא כי לא בדקתי את הנושא... התחושה המועברת היא מאד אותנטית ואמינה, מתיאורי סקס, עדינים ונעימים, לא בוטים, ועד תיאורי מערכות יחסים מורכבות, יותר או פחות, בין שני גברים.
מה שיפה בספר זו הטבעיות בה הוא מתאר את חיי ההומואים, אין שם מלחמות או תיאורים על ההתמודדות עם "איך זה להיות הומוסקסואל", אנחנו כאילו נמצאים שלב אחד אחרי, במקום בו ההומוסקסואליות היא כמעט לגמרי מקובלת, הספר בכלל לא מטפל בנושא "המלחמה של הקהילה", כאילו בעידן נאור יותר, וזה מאד נעים.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה, ספר קצת אחר, מומלץ.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי
פרפר (הפרפר)

פרפר (הפרפר)

הנרי שרייר

אני חושבת שהוא נכנס לרשימת עשרת הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם.
אמנם לוקח זמן רב לקרוא אותו (לפחות לי לקח... כשבועיים וחצי), מאחר והוא עמוס בפרטי ובשמות וצריך לפעמים לחזור ולהתעמק, אבל מהצד השני הוא זורם וקריא ונפלא וסוחף לתוכו לגמרי!
פרפר הוא בחור בן 25, שבתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת נדון על הריגה בצרפת ארצו, ונשלח למאסר עולם עם עבודות פרך בקולוניה הצרפתית גיאנה.
פרפר הצעיר לא מוכן להשלים עם עונשו ומגלגל בסיפורו את הרצון המתמיד להיות חופשי. הוא מספר על ניסיונות הבריחה שלו לאורך השנים, שלעיתים אף מצליחים.
בפרטי פרטים עסיסיים הוא מתאר את החיים בבתי הכלא השונים, בעבודת הפרך, בבידודים אליהם נשלח במדינות שונות. מה קורה בין גברים מסוכנים הכלואים יחד, לטוב ולרע. בתוך ההומוסקסואליות, האלימות והפחד המתמיד מהמוות עולות גם חברויות אמיצות ומרגשות.
האמת? אי אפשר ממש לתאר את הספר הזה, צריך פשוט לקרוא, ומהר!!
מבוסס על סיפור אמיתי.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי

ביקורות נוספות על "חיי אהבה"

חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

כבר מזמן לא הרגשתי כזו תסיסה של אלימות פנימית כלפי דמות ספרותית. יערה, גיבורת הספר הזה, היא אחת הדמויות הכי מרוכזות בעצמן, אנוכיות, מעצבנות ומטריפות את הדעת שפגשתי אי פעם בספרים או במציאות. אני לא יודעת אם זה שהצלחתי לשנוא עד כדי כך את הדמות הראשית אומר שהספר רע. אולי זה דווקא אומר שהוא טוב. אבל לא נהניתי, לא הרגשתי הפעם שצרויה שלו מצליחה לגעת במשהו אמיתי. אנשים אמיתיים לא מתנהגים כך, גם אם הם מאוהבים עד מעל הראש בשימפנזה...
אני הייתי שמה עליה שלט 'סכנה לציבור'.

את צרויה שלו קראתי פעם אחת קודם לכן, בספר' תרה', ואהבתי. 'תרה' הוא ספר חזק. כואב. עמוס בתובנות עמוקות, חודרות, אמיצות, אפילו פוצעות - על חיי נישואין, הורות, פרידות וגירושין. הדמות הראשית שם נגעה לליבי. הבנתי אותה. עד היום אני חושבת מדי פעם בערבים כשאני מקשקשת כמה ביצים בקערה, על הזכות הזו, ללעוס כל ערב חביתה וסלט עם גבר שאוהב את הילדים שלי כמוני...

צרויה שלו יודעת לכתוב. יש לה יכולת יוצאת דופן לתת ביטוי מילולי לתחושות המופשטות ביותר. להיכנס לעומק נפשו של האדם ולהעלות על הכתב את מה שהיא מוצאת שם. היא מספרת עליו, ואתה חושב עליך... לכן, ניגשתי לספר הזה בחשש מסוים מהול בתקווה. חשש שוב לחטט בתוך עצמי דרך משפטיה הנוקבים והאמיצים של שלו. חשש לפגוש שוב בשדים שאולי אני מחביאה עמוק בפנים, ושלו לא מתביישת לעורר, ובתקווה. תקווה ללמוד מזה משהו.
אבל גם החשש וגם התקווה נתבדו להם הפעם.

שלו, בספר הזה, יצרה דמות שבעיני היא אחת הדמויות הנשיות האיומות ביותר שנכתבו אי פעם. מישהי שמבוקר עד ערב רק מתפלשת ברגשות של עצמה, נוברת בהם, נקברת בהם ולא מסוגלת לספק אפילו תגובה אנושית אחת לזולתה, ולו רק מתוך נימוס. היא היסטרית ומעצבנת ולא היה רגע אחד בספר שהבנתי אותה או שהזדהיתי איתה. העובדה שהיא התאהבה עד כלות נשמתה בחבר של ההורים שלה, לא יכולה לשמש אפילו כבדל של תירוץ לאישיות הסוציומטית שלה. ושלא יהיו ספקות - אני לא באה מהמקום של הזעזוע מעצם הבגידה בבן זוגה, או ההתאהבות בגבר מבוגר, או מה שלא יהיה שעומד בלב הספר הזה - אלא מהמקום של השתוממות ממישהי שמרשה לעצמה ללא הרף לקבוע ולהבריז, להבטיח ולאכזב, להשלות ולהכאיב, לפגוע ולהעליב, וכל הזמן הזה היא אינה עסוקה אלא במה שהיא עצמה מרגישה ותו לא.

אבל מה שבאמת מטריף אותי, וכנראה זה לב הבעיה האישית שלי עם הספר הזה, שאני לא חושבת שצרויה שלו התכוונה לזה בכלל. יערה לא נכתבה בכוונה תחילה כקריקטורה קיצונית של אישה אנוכית ומרשעת. שלו התכוונה לצור דמות ריאליסטית, אמיתית, שכן יש מי שמסוגל לחבב אותה... אז מה זה הדבר הזה שיצא לה?

נשאלת גם השאלה מה כל זה אומר בכלל על הספר? הרי גם לכתוב מישהי שתעורר כל כך הרבה רגשות שליליים צריך לדעת... אז יכול להיות שהספר מצוין. הוא בהחלט כתוב יפה. אבל אני באמת ובתמים סבלתי מהדמות המופרכת הזו ומחוסר היכולת שלה לצאת מהחדר המחניק של הרגשות הדחוסים שלה. תרתי משמע.

לכן, מבחינתי הספר הזה ייזכר בעיקר בתור חשק עמום ולא-מרפה לתת סטירה...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

אני לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית, אבל בכל זאת אני לא אוהבת נשים שמתנהגות בכזו חולשה ליד גבר, אני לא אוהבת נשים שמאבדות לחלוטין את עמוד השידרה שלהן, את הרצונות שלהן, את עצמן. והספר הזה מסופר מנקודת מבט של אישה כזאת. אישה שנמצאת על המסלול המהיר להרס עצמי, שלא יודעת לתת ובטח שלא לקבל אהבה. אישה שזקוקה לטיפול פסיכולוגי דחוף.
בהתחלה נהנתי מהקריאה בזכות הכתיבה המעולה, אבל לאורך הספר גם זה התחיל להימאס עלי כי הסיפור היה צפוי מראש- לחלוטין! ומכיוון שהיה צפוי כל כך זה הרגיש כמו חזרתיות מרגיזה.
אני אוהבת להתחבר לאחת הדמויות כשאני קוראת, להרגיש את הסיפור דרכה. וכאן זה לא קרה... לא התחברתי לאף אחד, בטח ובטח שלא לדמות הראשית. חוץ ממנה שאר הדמויות היו סגורות מאוד, שטוחות כמעט.
מעבר לזה, סיימתי לקרוא את הספר אתמול בלילה וכשקמתי היום לא חשבתי עליו בכלל, וזה אומר הרבה. מזל שלפחות את סגנון הכתיבה של צרויה שלו אני זוכרת לטובה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•michal_84
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

מזמן לא קראתי ספר בארבע שעות. מזמן לא הרגשתי צורך עז כל כך לסיים את הספר, לא להשאיר אותו למחר.
קראתי טענות רבות, שהספר גס מדי, בהמי אפילו. לא ראיתי את זה כך. הרגשתי כי בלתי אפשרי היה מצדה של הסופרת לעדן אותו, כי כמו שאי אפשר לעדן את זוועות המלחמה, כך אי אפשר לעדן את האובססיה של נפש אבודה.
מבחינתי הגיבורה הראשית של הספר היא האובססיה. אובססיה של צד אחד להיות נאהב בכל מחיר של נפש בעלת ביטחון עצמי מרוסק, ומצד שני אובססיה של אדם אחר שליטה מוחלטת, דרך התעללות נפשית. האובססיה של יערה מזכירה לי וריאציה של תסמונת שטוקהולם. אמנם מבחינה פיזית יש לה ברירה היא לא שבויה באמת, אך מבחינה נפשית, הכלא שלה חזק יותר ואפל יותר. חוטף הנפש שלה מועלה לדרגה של חצי אלוהים והשכנוע העצמי שלה באמיתות שלו הוא עמוק כל כך, עד שבעולם האמיתי היה נדרש טיפול פסיכולוגי של שנים על מנת להשתחרר.
אהבתי את הספר מאוד, אם כי לעיתים מצאתי את עצמי משמיטה פסקאות של להג מיותר, אך התחושה שקיבלתי ממנו, המחנק, עדיין לא מרפה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

הסולם של חנן

☺☺☺ האם השכלת
☺☺☺☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת

צרויה שלו,
הסופרת המחוננת והמדהימה הזאת הצליחה לרתק לסקרן להצחיק להפתיע ועשתה זאת ברגישות בכישרון ובאומץ .
זהו מסע אסוציאטיבי וחושפני לעמקי נפשה הבלתי צפויה של יערה ,המסע ההזוי שקשה להתחבר אליו שזור המוני פנינים מבריקות ונהדרות ,חגיגה אמיתית של יצירה מקורית ישראלית.
חזור ושנו מועלה הטעון לגבי הכתיבה ה'מינית הבוטה' או ה 'פורנוגרפית' אבל הכתיבה שלה בנושא דווקא מנותקת ולחלוטין לא מעוררת דבר שהוא תמוה כשלעצמו ואולי לא. הרעב לאהבה מוביל את יערה למחוזות הפוכים וקשים, לא אהבה ולא הנאה אולי סתם פעילות גופנית מנותקת ואפילו מכאיבה.
הריקנות המנוונת של חייה דוחפת אותה לחפש ריגושים ומשמעות אבל המסע המטורף דווקא חושף בעקר את חוסר המשמעות של חיי הוריה ואולי של כולנו.
יוצרת ישראלית שכזאת היא גאווה והנאה רבה. ברור לי שעל חוויה כזאת לא אוותר ואחפש גם את שאר כתביה .

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חנן
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

ספר רע

אבל לא במובן של כתוב רע, משעמם , פלצני או תלוש מהמציאות - פה דווקא מדובר בספר מרתק , כתוב יפה , אמין במידה מסויימת וכן סוחף אותך לתוך הדמות הראשית

אז למה אני חושב שזה ספר רע - מדגיש את כל הרע שבאדם - ואני לא מדבר על רוע קלאסי , נאצים ועמלק , פושעים ואנסים . מדובר בדברים הקטנים שעושים את האנשים ( ובעיקר את הישראלים ) פשוט לחארות ( סליחה על הביטוי )
כל הזוטות שמפרידות וממאיסות את המשפחה
התכונות הרעות באישה שגורם לך לא להאמין באהבה
ההתנהגות שמרחיקה חברים
ובכלל הדברים הקטנים שמבטלים את כל האופטימיות בחיים

יש המון אנרגיה רעה בספר ששואבת אותך פנימה

לפני 15 שנים•
★★★★★
•איתי 81
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

אם היתי צריכה לבחור מילה בודדת לתיאור הספר זה היה בוודאי- מטריד. יש אי נחת ברור שעובר לקורא ובגלל זה בין הביקורות פה נראה את הדעות החלוקות לפעמים אפילו בקרב אותו המבקר עצמו שידרג את הספר כמעולה ויפתח במילים "ספר רע". כמה שהסתירה לצרף את שני התיאורים גם יחד לתיאור של אותו ספר לא עולה בקנה אחד, כך בדיוק היתי מתארת את הספר מעולה ורע. הדמות סוללת לעצמה מסלול הרסני, בלתי אפשרי של בחירות רעות שצורמות לקורא ומכאיבות בעינים. גבר מבוגר, פירוק נישואים, מערכת יחסים נצלנית והזויה המתבססת על עבר אפל. הכל יחד בכדי להעיד על נפש המסוכסכת עם עצמה, הזקוקה לטיפול בחרדות. אישית לא מכירה אישה כל כך חלשה ועלובה ומקווה גם לא להכיר מעבר לספריה של שלו

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גשם משמים
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

אין לי ספק שזה הספר הטוב ביותר של צרויה שלו. כלפי הספר הזה לא נשארים אדישים. ספר יפהפה ונוגע מאד.כתוב בצורה רגישה, מרתקת וסוחפת מאד. עברתי טלטלה רגשית בעקבות הקריאה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יפה
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

שם הסופרת מוכר לי שנים, כאחת הסופרות המוכרות והנחשבות בארץ.
איכשהו, עד ספר זה לא יצא לקרא לי מפרי עטה, כך ששמחתי שנפל לידי ספר שלה.
בעיני הספר רע. לא אמין, מתוסבך שלא מתקדם לשום מקום.
קריאתו לא הביאה לחשק לקרא עוד משהו שכתבה.
פספוס שלי? פספוס שלה?

לפני 8 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
חיי אהבה

חיי אהבה

צרויה שלו

ספר חד, יצרי, סוחף. הדמות הראשית מתבוננת בחיים בהומור מר ובציניות עירומה, נעה בין תמימות ילדותית לפיכחון ארסי. נאלצת להתגולל בביבים כדי להיוולד מחדש.
הספר כתוב בצורה קולחת מאוד ונקרא מהר מאוד (התמכרתי אליו בערך כמו שיערה התמכרה לאריה).

חבל לי שישנם אנשים שנעלבו מתיאורי המין ולא הצליחו לראות מעבר (אל תשכחו שבספר הספרים למשל יש תיאורים הרבה יותר בוטים וקשים לעיכול לפעמים...)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Shalev
דירוג
4.0
לפני 18 שנים

“לא קורה לי הרבה שאני נשארת ערה כל הלילה לקרוא. זה קרה לי עם הספר הזה. הוא לא הטוב ביותר אבל קשה להני”

38/38
ביקורות על חיי אהבה
הבאה
אין ביקורת הבאה