• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
זה

זה

מאת סטיבן קינג

הביקורת של קלינסטי

תמונה של קלינסטי
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:1992
קטגוריה:אימה
הקודמת
arti
לפני 11 שנים

“אוווו ספר נוסף שהנו מופת אימה של סופר גדול ודגול. הסופר ניחן כמו ברוב ספריו לגעת בנבכי הפחד והאימה ש”

15/44
ביקורות על זה
הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

אימה במיטבה במיוחד לאוהבי סטיבן,הספר גורם למי שקורא להיות מכושף ולהעלם בתוך הספר,אחרי הקריאה בו לעולם לא תחזרו להיות מה שהייתם לפני הספר,ואני לא מגזימה.עצוב, מרגש עד דמעות,ובעיקר מפחיד וגורם לך לרצות לישון עם אור.הרעיון של הספר רוחני ועמוק ,מיסטי בעל מימדים שמותחים את ההגיון,וגורמים לראש לעבוד קצת יותר.סטיבן עושה את זה כל פעם מחדש,שפו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של גלית
גלית
תמונה של SEIRO
SEIRO
4קוראים|גיל ממוצע42|100%נשים

על המבקרת

תמונה של קלינסטי

קלינסטי

חברה מזה 16 שנים
43 ביקורות•2 נבחרות•247 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית•אימה
תמונה של קלינסטי
קלינסטי
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות43
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה247
דירוג ממוצע4.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה38ספרות מקורית1אימה1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קלינסטי

כבלי קסם

כבלי קסם

אורסון סקוט קארד

כבלי קסם הינו ספר פנטזייה שבחלקו פנטזייה אורבנית וחלקו אגדתי קלאסי.
אגדה מסובבת שאלייה מתווספים מרכיבים מודרניים, והנה לפניכם הטוויסט.
איוון היא הדמות הראשית שלה קורים הדברים ואליו חוברת דמות שנלקחה מזמנים קדומים,דמות שנלקחה הישר מהאגדות היפייפיה הנרדמת.
וכמובן כמו בכול אגדה טובה ומוצלחת ישנם כוחות רשע, שבוחשים וזוממים להרע ולהזיק, וכאן נכנסת לה דמות אפלה ומרשעת מאין כמותה בליווי כשפים וקללות מאוד אקזוטיים.
ישנם בסיפור אלים וכשפים מלכים ונסיכות, מכשפות ואנשים רגילים שקורים להם אירועים לא רגילים בכלל בלשון המעטה.
כמו בכול ספר אחר של קארד שקראתי, גם בספר הזה בתחילתו הקצב היה איטי ונינוח, ומצריך סבלנות, וככול שהתקדמתי עם הספר עוד לפני אמצעו, הסיפור מצליח לתפוס את תשומת הלב והופך להיות מרתק מותח ומעניין, ומצאתי את עצמי נהנית מהתפתחות העלילה ומהדמויות שקיבלו נפח וחיות ויצאו מהמסגרת של התמונה.
הרעיון של פנטזייה הנעה בין תקופות זמן שונות, בין תרבויות, נותן ערך נוסף ומהנה מאוד.
קארד עושה מחווה ומכניס איזכורים לישראל, ומשלב את היהדות כך שזה נחמד מאוד מצידו לתת במה, למרות שהוא מכניס פה ושם ביקורת מוסוות, אך בעדינות.
את היהדות הוא מצליח לשלב עם הנצרות וביחד עושה מיקס מעניין עם אגדות עם ומיתוסים מהתרבות הרוסית.
ספר מקסים, דמויות משכנעות,חששתי שיהיה דביק מידי, אך גם על זה קארד הקפיד, לא מקושט, הדמויות מאוד מציאותיות, ולכן הצליח לו לכתוב אגדה מוכרת וידועה עם רצינות ומשקל, כך שיהיה בנוי טוב ולא קליל כמו שאגדה בדרך כלל משדרת.
מהנה ולא נשכח.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
צלל-אלף (הוצאה מחודשת)

צלל-אלף (הוצאה מחודשת)

איליין קנינגהאם

צלל מלשון צל,מידע שקשור לסיפור, תקראו תבינו.
ועכשיו תמצית של התמצית מאחורי הספר (לאלה שלא בא להם להתרוצץ).
הדמויות המככבות בסיפור:
ארילין להב-ירח, חצי אלפית יפייפיה עם עבר מיסתורי, אחת הרוצחות הטובות בממלכה אם לא הטובה ביותר, מתנקשת בעבור ארגון ההרפרים הסודי, דמות נשית חזקה מלאה בכבוד וקשוחה להפליא, הרפתקנית פעילה ביותר, בעלת חרב קסומה עם סוד עתיק ושושלת מפוארת, חרב עם אישיות.
דנילו אציל ממי מצולות, טרובדור, סוכן של ההרפרים, קוסם הייתי אומרת דיי טוב, מבטיח,ומשעשע ביותר.
אליית`-אלף כסוף משושלת האצולה האלפית המכונה בפי האלפים קסיר,חתיך מרשים ומרושע, ציני וחד, לוחם ללא חת,ושנוי במחלוקת לאורך כול הדרך.
קלבן-רב מג,אחד משלטייה הבכירים והמשפיעים של מי מצולות, דודו של דנילו,עובד בשיתוף פעולה עם ההרפרים, קשוח וזעפן.
המקומות הממכבים בסיפור:
-מי מצולות
-אברמיט ממלכת האלפים

ועכשיו להתרשמות שלי מהספר, ובכן זו הייתה חווייה נהדרת ומופלאה, ממש "התקמצנתי" על הספר שלא יגמר.
השילוב של ארילין ודנילו מנצח, שילוב משעשע ומצחיק, האחת קשוחה נטולת הומור בעלת חשיבות עצמאית עם כבוד מפה ועד...והשני כולו קלילות,שעשוע וצחוק, אבל אל תטעו בדנילו, שכן הבחור כישרוני בכמה תחומים ויודע לעמוד מול סכנה בגבורה ואומץ,הדרך ששני הדמויות עוברות יוצרות מסע מותח דינמי, מלא באקשן ולא אחת בהומור נהדר ומאוד מצחיק.
אי אפשר שלא לאהוב את דנילו, ולא להזדהות עם ארילין וסיפור חייה הטראגי.
תשלבו את אליית` האלף עם הזוג הזה ותקבלו פיצוץ של הנאה, אליית` הנחש זה הכינוי שלו,שנון וציני וחילופי הדברים שלו עם כול דמות שנקרת בדרכו היא עונג צרוף, איילין ממש הצליחה עם הדמות הזו, הוא כול כך מוסיף גוונים לסיפור שאי אפשר בלעדיו, בכלל הייתי שמחה אם היה ספר בממלכות שעוסקת רק בו ובמעלליו, אלף מאוד מוזר, ללא מוסר ובושה, עושה כאוות נפשו, ומרתיע מאוד, מעבר לכך הוא מאוד תורם לרמת התככים והמזימות בכישרון רב, בטח כבר הבנתם שאני מאוהבת חה.
אז מה היה לנו עוד, כן טוויסטים, הפתעות, אקשן בלי סוף,כבוד וטיהור שמות,סודות עתיקים, מרדף אחרי הצדק וצדקנות,כתות ומסדרים, קסמים וקרבות,שושלות מלכותיות וכמה דמויות שמסתתרות בצל, חשאיות ומסוכנות, לא ניתן לדבר עליהם בלי ספויילר אז לא אקלקל, אך הן בהחלט חשובות.
ספר שנקרא מהר וחלק, מהנה ומשעשע, בלתי נשכח, כתיבה נהדרת, פשוט וענו, ספר בפני עצמו, לא מחייב לקרוא לפני או אחרי ממלכות, למרות שאני ממליצה לקרוא אחריו את שיר אלף, לאוהבי הפנטזייה כדאי מאוד, מפרגנת באהבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
שיר-אלף

שיר-אלף

איליין קנינגהאם

אני מתחילה בתיאור הדמויות המרכזיות שמככבות בסיפור והנה הם:
דנילו הוא טרוברדור והארפר, דמותו בתחילת הסיפור היא דמות קלילה ודיי שטוחה שמתפתחת לאורך העלילה ומקבלת נפח מוצקות ורצינות.
קלבן הקוסם, רציני להחריד וזעפן לא קטן עם תואר של רב מג ואחד משליטיי מי מצולות.
אליית` אלף כסוף, מרשים ביותר, מרושע בכול רמ"ח אבריו, לוחם מסוכן, שנון תרתי משמע, חריף וציני, בהחלט מוסיף המון תבלינים רצויים לעלילה, אני אישית ממש התלהבתי מהיצור הזה, כן כן רק שהוא לא צדיק, אבל דמותו שבתה את ליבי חה, ילד רע של ממש.
ויש את כול השאר, גמדת, אלף זהוב, לוחמים, שכירי חרב, שליטים וכול מיני דמויות צבעוניות שנכנסות ויוצאות מהסיפור.
ולבסוף יש לנו את האוייב שמציק ומטרטר את כולם, אוייב שבוחש ומערבב, תככים ומזימות לרוב, ברוח צדקנית, כולם נלחמים בו, כול אחד ומטרתו הוא, שלא תמיד חברה של הצדק והשלום, גם הרעים וגם הטובים רודפים אחרי האוייב המשותף.
דעתי על הספר חלוקה לשניים,חלקים מהספר ריתקו אותי לחלוטין, נהנתי מהקצב, מהזרימה החלקה של העלילה,מהחלקים המשעשעים, מותח ושנון.
היו פרקים בספר ששעממו, מפוזרים לכול עבר, והיה קשה לעשות חיבור בין כול הסיפורים הקטנים ועל הדמויות המשנה, המעבר לא היה חלק, מלא פרטים ושמות, שנשכחים אחרי סיום הפרק, והחזרה אליהם דיי הפריעה למהלך העניינים של הדמויות הראשיות.
אני מבינה שהסופרת רצתה לתת מקום לסיפור המסגרת, על המקומות והתנהלות החיים בערים שמופיעות בעלילה, אבל ז בעיני זה לא היה החלק החזק.
אבל ויש אבל, החלקים המוצלחים מצליחים לאסוף את הספר, ולחפות על הפרקים החלשים יותר.
בסך הכול ספר קליל, ואם מתייחסים אליו כאל כזה, מצליחים להנות.
זהו ספרי הראשון מסדרת ממלכות של עוסק באלף האפל של סלבטורה (שדרך אגב מאוד מוצלח)לכן אוליי חסרים לי הרקע והמסגרת של המקומות, הדמויות והתפקידים שקוראי ממלכות מכירים, ואוליי זה קצת העיב על הקריאה שלי את הספר, ולכן אני ממשיכה לספר הבא בממלכות, ונותנת הזדמנות.
מעבר לכך בנימה אישית יותר, הסיבה הנוספת להיותי מרוצה, שאלפים מככבים, ואני הרי מעריצה שלהם, אז כמה שיותר ככה טוב, איילין כותבת אותם טוב, ומחמיאה להם בכתיבה שלה אז על זה מגיע לה ברבו ממני.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
ריקוד המתים

ריקוד המתים

כריסטי גולדן

ok על מה אני אכתוב, אני אכתוב על כך שעוד ספר מבית היוצר של רייבנלופט יצא מאוד מוצלח, ונהנתי שוב, אני תוהה על הנוסחה המוצלחת של הסידרה הזו, שבספרים כאלה רזים הם מצליחים לדחוס עלילה מגוונת מלאת אקשן, תככים ומזימות ואופל לרוב, ובכול המרקחת הזו יש גם "זמן" לרומנטיקה אפלולית וטראגית כמו שצריך, ברבו.
ריקוד המתים מתרחש על ספינת נהר מפוארת וקסומה שמציגה מופע בידור של שירים וריקודים (לא סתם מזכירה במה עוסק המופע).
וכמו בכול עלילה יש לנו בדרך כלל גיבור ראשי, במקרה של הסיפור הזה יש לנו גיבורה יפייפיה בשם עטרת שלג.
הקאסט שמרכיב את העלילה כולל אנשי בידור וצוות הספינה.
דגש על גיבור משנה הקברניט ראול דומונט השנוי במחלוקת המאיים שבהחלט נותן שוואו נהדר בסיפור, אתם עוד תבינו ואני לא עושה לכם את העבודה לכו לקרוא בבקשה.
ואלפים, כן אלפים אהוביי וחצאי אלפים מככבים, ביחוד חצי אלף מסויים מיסתורי מפחיד ויפה להחריד בשם עין הדרקון, עוזרו הצמוד ביותר של הקברניט.
בנימה אישית שלי חה כמה שיותר אלפים ככה טוב, אבל זו רק אני, אז תסלחו לי על ההערצה חה.
הספינה המכושפת משוטטת לה במיי רייבנלופט שנים ומעלה את המופע המצליח עד ש....
כמיטב המסורת של עולם רייבנלופט יש לנו בשפע הפתעות וגילויים עטופים באפלוליות טחובה וערפילית, פניות חדות, ורשע שמשגשג לו מתחת לפני השטח, ושהרוע מגלה את פרצופו כאן כול מגדל הקלפים קורס לתוך באר עמוקה וחשוכה, בתוך כול הקדירה הזו יש לנו גם סיפור אהבה, מקומות עם תקווה ואור,וזה מאזן את הקצה השחור של רייבנלופט על כול יצורייה האפלים, ריקוד המתים מתחיל בנינוחות, ועולה בהדרגה נהדרת לשיאים וגילויים,נהנתי לאורך כול הספר, נקרא בזרימה אחת ללא הפרעות, עוד ספר מוצלח לרייבנלופט מפרגנת עם לייק גדול.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
קרנבל הפחד

קרנבל הפחד

ג'. רוברט קינג

קרנבל הפחד הוא קרקס של מעוותים הנמצא ליד העיר למוראי, איפה שהוא באחת הארצות האפלות והמעוותות בעולם רייבנלופט.
בתוך הקרנבל המוזר וההזוי הזה, מתחיל לקרות שרשרת רציחות, והנרצחים הם אומני הקרנבל, מתוך האימים צצים לנו הגיבורים של קרנבל הפחד, מארי העיוורת להטוטנית שתסחוף אחרייה עוד כמה חברי קרנבל שיככבו לאורך הסיפור, חלקם חברים וחלקם אוייבים.
מפה והלאה העלילה מגוללת את הניסיון של מארי העיוורת עם חברייה המועטים לפענח את שרשרת הרציחות המזעזעות כמיטב מסורת הגוטית האפלה של עולם רייבנלופט.
הספר מתחיל בצורה איטית וישנונית, לכאורה הרציחות נראות דיי רגילות שנעשות בידיי מטורף כולשהוא, התפנית והאקשן מתחיל באמצע הספר, ומשם הכול הופך להיות מוזר ומיסתורי, מתחילות לצוץ אמיתות מזוויעות שנותנות את הטוויסט לסיפור, ככול שמתקדמים הסיפור הינו אפל אכזרי ועצוב.
לדעתי האישית הספר נחמד וקריא, קצת כבד בהתחלה, אך משתחרר לקראת האמצע, אך עדיין לא סוחף בהתלהבות כמו ערפד הערפילים או אביר הוורד והמשכו רוח הוורד.
הסוף של הסיפור בהחלט מפצה על כול הפגמים, אז שווה בכול זאת לקרוא אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
אבק כוכבים

אבק כוכבים

ניל גיימן

אבק כוכבים הינו ספר אגדות למבוגרים, כנראה שגם אנחנו צריכים........

האגדה מתרחשת לפני שני מאות, באזור כפרי באנגליה על כול מה שמשתמע מזה, הנופים האנשים ובכלל התפאורה, יש אווירה אין מה להגיד.
וישנה החומה שמקיפה את הכפר, ולחומה יש צוהר שממנו משקיפים אל אל אחו ויער מאוד מיוחדים, למה מיוחדים כי שם משתרעת לה ממלכת הפיות, שם האגדות קורמות עור וגידים, וחיות להם לטוב ולרע, מדובר על יצורים וישויות מכול הבא ליד, ססגוני ומגוון.
ועכשיו אנחנו מגיעים אל הדמויות שמככבות לאורך השדרה חה לאורך העלילה כן לזה התכוונתי, יש לנו את טריסטן נער פשוט וקצת סתום, ומנגד יש לנו את אייבין המיסתורית הטרגית והצינית מאוד, בין שניהם ישנו גורל מפתיע, ושניהם בעצם חייבים להתהלך ביחד במסע המטלטל לאורך כול הספר, שניהם עוברים הרפתקאות לטוב ולרע עד לסוף ובטח שלא אעשה לכם ספויילר, תקראו אני לא אעשה לכם את העבודה חה...
וכמובן בל נשכח את כול דמויות המשנה, שחלקם מהכפר חומה, אנושיים ואפורים, וישנם את היצורים והאנשים מהצד השני, ממלכת הפיירי של הפיות, מוזרים והזויים כמיטב המסורת.

הספר כתוב לפי מסורת גיימן, וזה אומר, הזוי ומוזר לעיתים, שנון ומשעשע לעיתים, לא הייתי אומרת שהספר קליל במובן של זרימה, הוא בהחלט מחביא אפלה ורשעות בתוך דפיו, והדמויות הם קרקטורה עם הומור שחור, אז הוא לא חמודי כול כך, יש לו הרבה חלקים שפשוט תקועים ומשעממים, וישנם חלקים זורמים ונקיים, בסך הכול ידידותי לסביבה ואכיל.

לא התעלפתי על הספר,אבל אם בא לכם ספר על הדרך אז בבקשה...נסבל...בהצלחה...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
יצורים יפהפיים

יצורים יפהפיים

קאמי גרסיה

יש לנו כאן רומן משולב בפנטזייה, עכשווי ושייך להווה, משלב מיתוסים ומסורות עתיקות.
אז מה היה לנו בתפריט, היה לנו את לינה מכשפה בהתהוות בעלת כוחות על טבעיים, ויש לנו את איתן, בינהם יש עיירה דרומית בארה"ב, ובני משפחות וותיקות עוד מימי מלחמת האזרחים, וכמובן את בני העיירה צרי המוחין והגזענים שממאנים להתקדם אל המאה 21, ומכאן הכול גזור ותפור לבגדים ססגוניים של רומן נעורים פשוט ומקסים, משולב בסממנים של פנטסיה אורבנית, עם מיתוסים מהתרבות האמרקאית.מהדרום.
הנופים קסומים, ביחוד לי, אני מאוד אוהבת את הדרום ואת המנטליות וכמובן את האווירה, והסופרות בהחלט מעבירות נאמנה את המהות של הדרום בכישרון.
אהבתי את הפשטות והתמימות של הספר, כמובן שמי שאהב את סדרת דמדומים יאהב את הספר הזה ובניהם מודה ומתוודה נשמתי הרומנטית אהבה עד מאוד.
רומנטי ודביק כמו שאני אוהבת לעיתים, כתוב בהיר ושנון,תככים ומזימות פה ושם מתבלים את העלילה, מתח קל, בקלות יכולה לראות את הספר הופך לסרט, מקסים וממכר, כן ממכר אתם לא טועים, נכון שהספר לא מחדש כלום, והוא מוגש הצורה מסודרת וחלקה. אבל עדיין יש לו את הקסם לתפוס ולרתק גם אם יודעים מה קורה או יקרה.
מקסים קליל וחמוד מאוד....

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
רוח הוורד השחור

רוח הוורד השחור

ג'יימס לאודר

עוד הפתעה נהדרת, וחומר משובח של ספר פנטזייה, תרגום מעולה של צפריר גרוסמן.
עד כה קראתי עם ספר זה שלוש ספרים מסדרת רייבנלופט, ואני ממש הפי ולייק גדול.
איך הם מצליחים כול פעם מחדש, לקחת את כול האלמנטים והתמצית של סיפור אגדה טוב, ופשוט להצליח בגדול, וחברים מדובר פה על סדרת ספרים, דקים ורזים להחריד, ממש קצרים וזו מחמאה, מכיוון שהספרים פשוט מעולים, ורוצים עוד...
לורד סות` נותן כאן הופעה נהדרת, ואני כקוראת לומדת להכיר את דמותו הטראגית והרדופה עוד יותר, ותאמינו לי שבהחלט דמותו מלאה סתירות ומלאה ברבדים ועמוקה כמו האופל עצמו.
בספר זה סות מקבל ארץ משלו בשם סיתיקוס, בה הוא שולט כמה שנים בעריצות המוכרת של הערפילים האפלים של רייבנלופט, ויש לו עוזר מאוד מרושע אפל ואכזרי מלא בכשרונות של רוע וערמומיות של מפלצת מהגהינום, שזורע פורענות ביד נדיבה, הוא אחד הדמויות הראשיות שכיף לשנוא, וכמו כן יש לנו את הצוענים המיסתוריים שמופיעים פה ושזורים חזק בתוך העלילה, ועוד ועוד הפתעות ודמויות מוזרות והזויות כמיטב המסורת.
לורד סות מותקף מכמה חזיתות ואפילו הוא אינו יודע מי ומאיפה כול הפרעות, מזימות והתככים, מגיעים.
הספר בהחלט מתהדר, במזימות ותככים מהדרגה הראשונה, הקצב מטורף , ממש פאן גדול, ועדיין הספר בהחלט תופס ומוריד למעמקים, וזה מה שמפתיע אותי מחדש, שבעצם יש ניגון על כול כך הרבה מגוון רגשות של הקורא.
אף דמות ראשית לא מקופחת ומקבלת במה ועומק, שקל כול כך להזדהות ולהנות מכול כך הרבה סיפורים, וכולם מתעמקים באישיות ובמהלך העניינים שקורים לדמויות.
אחד הכייפים היו בשבילי הם התזכורות לעולם קרין של רומח הדרקון, משם כמובן הגיע לורד סות.
כיףףףףףףףףף, לייקקקקקקקקקק, ענק, ברבו לסופר על ההצלחה של להכניס סיפור מוצלח וגדול בספר קטן וקצר, זה כישרון בשבילי, תהנו זה בטוח......

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
אביר הוורד השחור

אביר הוורד השחור

ג'יימס לאודר

אביר הוורד, יצא במהדורה חדשה ובתרגום חדש ומעולה של צפריר גרוסמן.
בספר זה פוגשים שוב את לורד סות`, שהועבר מקרין רומח הדרקון לברוביה ארץ אפלה בשליטתו של לורד סטרדאסט האיום והערמומי שאותו הכרנו מהספר הקודם ערפד הערפילים המעולה.
בכול מקרה, לורד סות מקבל פה בספר פנים קצת אחרות, והופך להיות מאפל , אכזרי ומרושע, לאפל וטראגי, יותר נוסטלגי, ואכול יסורי אשמה, בספר הזה למדתי לאהוב ולכבד את דמותו הטראגית, את המניע שגרם לו להיות התפלצת שהוא היה בעולם קרין, גם אם לא הסכמתי עם הסיבות.
סות נפגש עם סאטרדסט, יריב לא פחות חזק ומרושע ממנו, ומפה משתלשלים האירועים בקצב נהדר ומותח, עם מסורת הגוטיקה האפלה של סדרת רייבנלופט, כתוב מעולה ומרתק, לומדים דברים חדשים על סות, ובהחלט מזדהים עם דמותו הרדופה, כמו שאומרים סות נפל מן הפח (עולם קרין) אל הפחת(עולם ברובייה), וכמובן יש את כול הדמויות האקזוטיות של סדרת רייבנלופט, ביחוד העם הצועני והמסתורי הוויסטני, שקשורים ונקשרים ללורד סות, כרגיל ספר עם כול האלמנטים הנכונים לסיפור אגדה מעולה ושונה, כתוב נהדר ומרענן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קלינסטי

ביקורות נוספות על "זה"

זה

זה

סטיבן קינג

אזהרה: מכיל ספוילרים

ספר של 990 עמודים הוא אתגר - לפחות בשבילי. קינג עצמו כותב בספרו “על הכתיבה” שסופרים צריכים להימנע מתיאורים מיותרים וקטעים שאינם תורמים לעלילה. חבל שרעיון כל כך הגיוני לא חל גם עליו. למרות שהספר ברובו קולח, היו בו לא מעט קטעים מייגעים שיכלו לרדת בעריכה והיו משפרים משמעותית את חוויית הקריאה שלי.

סיפורים טובים על חברות בין ילדים תמיד מצליחים לרגש וזוכים להצלחות בעולם הספרות והקולנוע. יש משהו טהור בקשר שנרקם בין ילדים - אמון, נאמנות, אהבה פשוטה. גם כאן יש סיפור יפה על חבורת ילדים “מפסידנים” שחוברים יחד, תומכים זה בזה, מגנים זה על זה, ויוצרים ביניהם משפחה קטנה ומלוכדת.

אבל אז מגיעה סצנה שמחריבה את כל זה.

לפני שכתבתי את הביקורת, עברתי על ביקורות אחרות באתר. רק משתמש אחד בשם wildguitars כתב ש- ”יש קטע קצת הזוי ולא קשור בסוף הספר” - אני מניחה שהוא שותף לדעתי, אבל מלבדו, אף אחד אחר לא הזכיר את זה.

ובכן, אני לא יכולה להתעלם.

לקראת סוף הספר מתוארת סצנה שבה כל ששת הבנים בחבורת ״המפסידנים״ שוכבים בתורם עם בוורלי - כולם בני 11, בתוך תעלת ביוב. אולי קינג ניסה להציג את זה כאקט רגשי, של חיבור עמוק אחרי הטראומה שעברו יחד. אבל בשבילי זו הייתה סצנה מיותרת ומטרידה.

היא לא תרמה כלום. לא להעמקת הדמויות ולא לסיפור. להפך - היא רק פגעה בי כקוראת וגרמה לי להרגיש אי נוחות קשה. מה שהכי נורא - זה הוזיל את החברות שלהם בעיניי. בשביל מה היה צריך את הטמטום הזה? מרגע הקריאה של הסצנה הזאת, כל חמישים העמודים האחרונים עברו לי בלי עניין. היא פשוט קלקלה לי את הספר.

אני לא יודעת אם הנושא הזה עלה פעם מול קינג, או אם אי פעם זה היה נושא לדיון. לי, בכל מקרה, זה חרה. מאוד. לא אהבתי את זה, ולא חושבת שאי פעם אחזור לקרוא את הספר הזה שוב.

ועדיין - חשוב להגיד: ״זה״ הוא ספר מותח, עם דמויות בלתי נשכחות וכתיבה מצוינת.
אבל הסצנה הזו? היא כתם. והיא השאירה אותי עם טעם רע.

לפני שנה•עדן
זה

זה

סטיבן קינג

זה הוא אימה. האם הוא מאיים? לא משהו. מה כן? הוא בעיקר מסקרן וזה מה שמושך לקריאה ספר של 991 עמודים (בעברית, באנגלית אפילו יותר).
קינג התפרסם כסופר של ספרי אימה. בצדק. כשקראתי לראשונה בנערותי את הניצוץ, לא הורדתי את הרגליים מהמיטה שמא משהו יצוץ מלמטה ויאחז בהן. הפעם עשיתי כל מיני תנועות עם הספר משום שמשקל כזה של נייר מאיים על שלמות המפרקים. לנפש שלום.
מי שראה את הסרט אני והחבר'ה, על אותם ארבעה ילדים היוצאים לחפש גופה, יבחין בסממנים דומים בספר הזה. גם כאן חבורת ילדים, אלא שהם שבעה. שבעה ילדים בני אחת עשרה, שגילם המוקדם או גילי המאוחר, יוצר דיסוננס חריף בין התנהגותם לגילם. לו היו בני שלוש עשרה, ניחא. טוב, שם מדובר בגופה ופה? פה מדובר בעיירה, העיירה דרי המופיעה גם בספרים אחרים של קינג. עוד סממן.
עיירה?
בעיירה זו קורים אסונות מאסונות שונים כל 27 שנים בערך. ילדים נעלמים, רציחות משונות לא באות על פתרונן ואפילו לא נחקרות לעומק. זו מין מכת טבע ומקבלים את זה בשברון לב ועוברים הלאה. 1958 היא השנה בה גל הרציחות מתחיל שוב ושבעת הילדים נתקלים בדמותו המבעיתה של הליצן עם הבלונים. היא מבעיתה כשהוא חוטף גופות, אבל ילדים אוהבים ליצנים ובתחילה תחפושת זו מושכת אותם אל מותם. כך מת ג'ורג'י דנברו בן השבע, כשיצא ביום גשום וקר להושיט סירת נייר שבנה לו אחיו ביל, ששכב חולה בביתו. אותו ביל שינהיג את חבורת הילדים, שלראשונה תצא ותפחיד את הליצן המבעית, תחליט לאחר שבועת דם (עוד סממן) לשוב ולהיפגש מיד כשיחזור גל וזה יחזור לסורו. 1985 היא השנה שגל כזה חוזר, השבעה עוזבים הכל לאחר שיחת טלפון בהולה ממייק הנלון, אחד מהשבעה שנותר בדרי, שבים להיפגש ומנסים להתמודד עם זה ולחסל אותו סופית.
כאן מתחיל הספר להכיל טקסט בלתי נגמר, הנע קדימה ואחורה בין 1958 לבין 1985, נותן הסברים מהעבר וממלא חורים בעלילה. צריך אחד כמו קינג, היודע לחיות את הטקסט, כדי למלא באמינות כל כך הרבה דפים. הוא עושה זאת ונדמה שדף אחד לא ניתן להוריד.
השביעיה מעלה הילוך, למעשה שישיה. כוחותיהם משותפים חייבים להצליח למגר את זה, המתעלל בעיירה דרי מאות שנים. איך נעשה כוחם משותף? האם די בו? האם זה הוא הליצן בלבד בו הם צריכים להלחם? האם המלחמה בליצן לא תגבה קורבנות נוספים? האם יש דרך נסיגה ממלחמה זו?
חייבים לציין לרעה את רמת התרגום וההגהה. אופייני למודן מהעבר להיות כאלה. אבל לחובבי קינג זהו אחד מעמודי התווך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מורי
זה

זה

סטיבן קינג

ובכן ... לאחר הרפתקה של כמה חודשים הצלחתי סוף סוף לסיים את 991 העמודים המורטי עצבים האלה של "זה". אני חייב לציין שהיה לי מאד קשה להתחבר לספר. רציתי כל הזמן שתהיה עוד התייחסות אל הליצן המרתק אך לצערי זה לא קרה ברוב הספר, אלא רק לקראת סופו (לא לדאוג, זה לא ספויילר). רוב הספר עסוק (לדעתי) בתיאורי סרק משמימים. ולא הצלחתי להתחבר או ליהנות מהספר למרות שאני אוהב אתגרים כמו ספרים ארוכים מאד או ספרים של סטיבן קינג. לצערי, הקריאה לא זורמת ולא
קלילה. די מסורבלת, ומעצבנת. אך למרות זאת לא וויתרתי וקראתי עד סופו. כמו שציינתי זה לקח לי בין 3 ל- 4 חודשים. לא ספר חובה.

תיהנו ...

נדב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נדב11381
זה

זה

סטיבן קינג

אפריל 99
משמרת לילה באחד מבסיסי מג"ב בגזרת איו"ש. גזרה שקטה. אפוד, קסדה, נשק וספר עב כרס של סטיפן קינג. יושב בעמדה, מתחיל להשתעמם. שולף את הספר וצולל. ילד רץ לאורך מדרכה, גשם, סירת מפרש מנייר. ליצן מפחיד.

ספטמבר 2017
מקבל כרטיס מתנה של סטימצקי. 150 ש"ח. המתנה המועדפת עליי. בחנות המון אדם. מבצעים. ספר שני ב 10 שקלים. מתוך הערימות, שחור ועבה עד מאוד, הספר 'זה'. השם שונה לסטיבן . העטיפה חדשה. מנהג נוראי להלביש ספר עם הכרזה של הסרט. זוכר שבצבא נהניתי ממנו מאוד. אחד הטובים של קינג. מוריד מהמדף. לוקח גם קובץ סיפורים של בשביס זינגר. השני ב 10 שקלים. המוכרת יפה מאוד. מעיפה מבט בשני הספרים. "שילוב מעניין" היא אומרת. בלילה פותח את הספר גומע 100 דפים במהירות. כל גיבורי הספר לוקחים איתם פגם מהילדות. בוורלי אישה מוכה. מייקל מתקשר לכולם. 'זה' חזר לדרי.

אפריל 99
"המג"בניק היחיד שקורא" מצביע עלי חבר ואומר לחייל חדש בפלוגה. "יש לו ספריה בחדר". 200 עמודים אחרי. ילד שאוהב לקרוא ספרים אבל הוא כל כך שמן שהחברים מציקים לו. נוצרת חבורת ילדים כולם עם פגם חמור כלשהו . משהו רע קורה בדרי. ילדים מתים. ספר שמצליח להפחיד הוא ספר טוב.

ספטמבר 2017
שבוע וחצי מתחילת הקריאה. אני קרוב לסיום. העלילה קולחת בקצב טוב. כבר לא מפחיד כמו אז. קצת ילדותי אפילו. המציאות של קינג חסרת פשרות. אלימות מילולית מיותרת. אצל קינג כמעט כולם נגועים ברוע כזה או אחר. הליצן הוא רק הראי שלהם.

מאי 99
בחוץ אביב. בראש ילדים מתים. החבורה מתמודדת בגבורה. הם מצליחים להתגבר. הם ישכחו, אבל זה יחזור. סוגר את הספר. "העמדה" מחכה לי בחדר. משאיל את 'זה' לחבר שמחזיר לי אותו אחרי שבוע. "עזוב, סתם נמרח". אני נוחר בפניו בבוז. "מה אתה מבין?"

אוקטובר 2017
ביל דנברו מביס את השטן בפעם השנייה. קינג הוא וירטואוז. איש לא ייקח את זה ממנו.

לפני 8 שנים•אודי
זה

זה

סטיבן קינג

ספר ארוך מאד, אבל מהנה ומשאיר אותך סקרן כל הזמן.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•rotemm
זה

זה

סטיבן קינג

אוקי.

בנוגע לספר הזה צריך להשתמש במילים קצרות וברורות. לכן על הקורא החדש לפעול לפי הכללים הבאים בעת שיתחיל לקרוא את הספר "זה".

1. עליך לעשות זאת בחורף.
2. עליך לעשות זאת כשאתה מתחת לשמיכה.
3. עליך לעשות זאת בשעת ערב או לילה.
4. וגם לשכוח שליצנים הם אנשים חמודים עם אף אדום ומצחיק.


תהנו.

נ.ב

הזהרו מחורי ניקוז, עלולות להיות שם שיניים לא רצויות.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•צחי
זה

זה

סטיבן קינג

אני שונא את "זה". הסיבה שאני שונא אותו היא כי בגיל 16 (!) הוא גרם לי לישון עם אור פתוח בחדר, לרוץ ברחובות חשוכים ולהסתכל למטה מדי פעם בחשש בעת ישיבה על אסלות (תבינו כשתקראו את הספר).
"זה" הוא לא סתם ספר מפחיד, הוא ספר מטיל אימה והסיבה שהוא עושה זאת בהצלחה כה רבה היא בגלל הצורה שבה סטיפן קינג יודע לבנות אווירה ולהפוך בצורה שנראית כמעט הגיונית סיטואציות יומיומיות (רחוב שומם, מרתף חשוך, בית נטוש) לסיוט שממשיך לרדוף אותך גם אחרי שאתה עוזב את הספר.
לסטיפן קינג יש ספרים טובים יותר ופחות, אבל כשזה מגיע לרמות האימה שהוא מעורר בך - "זה" ללא ספק מסמן שיא ספרותי.
מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאורר
זה

זה

סטיבן קינג

ממה אנחנו מפחדים? ממה פחדנו כשהיינו ילדים ואיך זה השפיע עלינו במהלך החיים?
במה אנחנו מאמינים וכמה מקום אנחנו מותנים לדברים ההלו לעצב אותנו?

"זה" בשבילי הוא סיפור על הילדות. כמה שהוא גרם לי להתגעגע לילדות, למין תמימות שעם השנים הולכת ונמוגה. היא עדיין נמצאת בכולנו, אך מרדף החיים גרם, לי לפחות, לחוש בה פחות. והספר הזה, החזיר לי אותה בשניה. חבורת המפסידנים נהיו החברים הכי טובים שלי. שאחרי יום עבודה, אני הולך לי לדרי שבמיין וחי איתם, עובר את תלאות החיים הצעירים איתם, ואיכשהו מנסה להציל את העולם לצידם.

"זה" בעיניי לא ספר אימה, אבל מתח יש המון. הספר תפס אותי מההתחלה ועד הסוף. אין רגע של מנוחה.

התרגום לטעמי קצת לוקה בחסר. יש פה ושם טעויות של התרגום והעריכה, אבל, איך סבתא אומרת? "אין דג בלי עצמות, ואין בן אדם בלי צרות". מוציאים את העצמות וממשיכים לאכול את הדג. מתגברים על התרגום הלקוי וממשיכים לקרוא.

מומלץ לכולם. מומלץ למי שמחפש להתאהב בדמויות. מומלץ למי שרוצה לחזור קצת לילדות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלפרדו
זה

זה

סטיבן קינג

לא הרגשתי פחד...כמעט...גם לא מליצנים. התפעלתי מהילדים הלא מושלמים בעליל – מגמגם, אסטמתי, כושי, "פה-זבל", יהודי וילדה אחת יפה ש"משחקת עם בנים". היה נדמה שבתור מבוגרים הם לא היו מצליחים לגבש חבורה רבגונית כזאת, הסטיגמות היו עושות את שלהן, אבל בתור ילדים הם לא הקדישו לזה מחשבה, הם פשוט נהנו להיות ביחד ולקבל את האחר כמות שהוא – וזה לא מובן מאליו...
התפעלתי גם מכוחה של חבורת ה"מפסידנים" הזאת, ללא שום קשר למקור הכוח: האם זה כוחו של ה"אחר"? או כוחה של התמימות שאופיינית רק לילדים? או כוחו של הגורל שאיחד אותם כי היו ילדים נרדפים ודחויים? כל הכוחות האלה יחד?
אז אם כבר דובר על פחד, די הפחידה אותי המחשבה שהרוע השתלט על העולם ועברו מיליוני שנים עד שנוצר כוח נגד שהיה חזק מספיק להתגבר על הרוע. הכוח ה"טוב" (הצב) התחבא, התכנס לתוך השריון שלו למיליוני שנים, לא רצה להתערב. אחד השכנים רואה שהילדים בסכנת חיים ממשית אבל הוא מקפל את העיתון שלו ונכנס הביתה. גם הוא, כמו הצב, לא רוצה להתערב / להתמודד / להסתכן.
הרוע, לעומתם, מתכנן את צעדיו היטב, משכלל את אומנותו לשלוט בפחדים של אנשים, לתמרן אותם ולגרום להם לעשות מה שהוא רוצה, ובסוף – להרוג אותם איך ומתי שהוא רוצה.
הרוע המוחלט ה"זה" לא חייב להיות כל-כך מפלצתי במציאות, זה יכול להיות גם משהו מתון הרבה יותר אבל לא פחות קטלני לאורך זמן.
אדישות, למשל.
אטימות.
אז באמת לא מפתיע שכוחות הרסניים צוברים עוצמה ונדמה שעובר נצח עד שמתגבש כוח נגד שמסוגל להתמודד מולם ולהביס את הרוע.
נ.ב. הסרט הוא גרסה עלובה, פשטנית ומגוחכת לספר. מיותר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פואנטה℗
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
זה

זה

מאת סטיבן קינג

הביקורת של קלינסטי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של קלינסטי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“קראתי אותו בכיתה ט',יחד עם רוב היצירות של קינג. מורט עצבים ומצמרר,אני זוכרת בבירור חלקים ברורים שהיי”