אקדים ואומר שציורי היומן של קאלו שונים בתכלית מאלו שמוכרים יותר, ציורי השמן שלה, יש משהו אינטימי, פנימי, אישי ונוגע ללב בעבודות שלה ביומן.
עיצוב הספר לטעמי עשה עוול לציירת הגדולה ורווית הטרגדיות הזאת.
אני אומרת את זה ממקום של מי שמסיימת את לימודיה בעיצוב השנה, וכמי שאחת ממשימותיה במהלך השנה הזו הייתה לעצב מחדש את הספר כראות עיניי, עם הדגשים שנראים לי.
אני הרגשתי שהדפים של היומן דורשים ומגיע להם מקום רב יותר מזה לו הם זוכים בספר זה, ספר זה נשאר ברמה אינפורמטיווית למדי וחבל, כי יש בעבודותיה של קאלו כל כך הרבה מרכילות על חייה ועל חייו של אהובה, ריוורה, היא הייתה דמות מרשימה, אך משום מה הכניסו אותה תחת "האשה של... הצייר הגדול)תרתי משמע(.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
