#
הנרי ג'יימס נולד בשנת 1840. אני מציינת את העובדה הזאת, כי הסיפור הזה עוסק בתובנות של בן 50. כשהנרי ג'יימס היה בן 50 – בשנת 1890 – בן 50 נתפס כמי שצריך לשתות תה ליד האח המבוערת, להעלות סיפורים על צעירותו השובבה ולהתייחס לצעירים בסלחנות חביבה. אז הנרי ג'יימס כתב סוג של יומן על בן 50 אחד, שמנסה לחזור אחורה בזמן, להתבונן בעברו ולאשש את התנהגותו בעבר על ידי חזרה עליה בהווה.
הספר הזה עוסק בקנאה ובחשדנות. הוא עוסק ברגשות סוערים המתוארים בדרך בלתי סוערת בעליל. הגיבור מבקר בפירנצה, שם התאהב לפני כשלושים שנה עמוקות(?) באלמנה אריסטוקרטית אחת, יפהפייה שרבים הסתופפו בביתה, כמהים לתשומת ליבה. הוא היה תייר ואנגלי, עניין אותה, כנראה. מאז לא הפסיק, אולי, לחשוב עליה, וחזר לפירנצה לעודד את הזיכרונות. בביקור הזה הוא פוגש באנגלי צעיר, המחזר לא פחות מאשר אחרי בתה של אהובתו (שכבר מתה), המתגוררת בבית אמה המוכר לו היטב, נראית בדיוק כמו אימה בשעתו, ומנהלת סוג דומה של בית, בו מסתופפים המחזרים אחריה. גיבורנו מנסה להחזיר את העבר אחורה ולכפות את סוף הסיפור שלו על משתתפיו בהווה.
אנשים משכילים ונאורים לומדים את ההיסטורייה, כדי להימנע מכשלים בהווה. זו מוסכמה מוכרת. אין לנו דרך אחרת להתמודד עם העולם, אלא דרך לימוד וניסיון למצוא פיתרון דומה או שונה למה שחווינו בעבר. מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון הוא את אישיותם ואופיים של המשתתפים בו. אפילו אם האירוע דומה מאד למה שהיה בעבר. דומה למחזה המוצג בכל פעם על ידי שחקנים שונים ובמאי אחר. הסיפור אולי דומה אבל החווייה שונה בכל פעם.
הנרי ג'יימס, כמו גיבורו, נותר רווק. אולי גם הוא, כמו גיבורו, חווה אהבה ניכזבת בצעירותו. אולי גם הוא, כמו גיבורו בחר בפיתרון המעלה את האהבה על מזבח הקנאה והחשדנות. הוא מנסה בספר הזה להצדיק את בחירותיו בעבר על ידי ניסיון לכפות אותן על המציאות בהווה. הוא מספיק הוגן, הנרי ג'יימס, על מנת לאפשר לספק לחיות בצד הצורך להצדיק את עברו. מי שקורא את הספרון הזה (72 עמודים קטנים בפונט גדול...) יטיל ספק מסויים ביכולתה של ההיסטוריה לעזור בפתרונות בהווה ויניח, כמוני, שכל פיתרון מחייב אולי היכרות עם העבר אבל גם התנערות ממנו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
