• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

מאת פול אוסטר

הביקורת של ג'יפיטפוט

תמונה של ג'יפיטפוט
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

מאת פול אוסטר

הביקורת של ג'יפיטפוט

תמונה של ג'יפיטפוט
הוצאה לאור:מקסוול - מקסמילן - כתר
0
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“העלילה ב"הטרילוגיה הניו יורקית" היא משנית, כך גם הדמויות. הדבר המרכזי בספר הם התהליכים. תהליך הכתיבה”

2/16
ביקורות על הטרילוגיה הניו-יורקית
הבאה
סדן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•1 דקות קריאה

פול אוסטר הוא סופר ידוע ואהוב בזכות כתיבתו הייחודית והשילוב המרתק של פילוסופיה, ספרות ואומנות בכתיבתו. בין הספרים המפורסמים והנערצים ביותר שכתב, נחשב "טרילוגיית ניו יורק" למיטב יצירותיו.

הסיבות לכך:
נרטיבים ייחודיים: הספר מורכב משלושה סיפורים עצמאיים - "זכוכית העיר", "רוחות" ו"בחדר נעול". כל סיפור עוקב אחר חקירה בלשית בסגנון נואר, עם טוויסטים מפתיעים בעלילה.
מיזוג ז'אנרים: הספר משלב ז'אנרים שונים, כולל ספרות בלשית, פילוסופיה ואבסורד, מה שמעניק ליצירה עומק ומורכבות.
עיר ניו יורק: ניו יורק משמשת כרקע מרכזי ומרכיב עלילתי בסיפור, כשהיא מתוארת כמקום רב-פנים ומסתורי.
שימוש בשפה עשירה: כתיבתו של אוסטר מתאפיינת בשפה עשירה ובדיוק הבעה, המעשירים את הקריאה.
שאלות קיומיות: הסיפורים עוסקים בשאלות קיומיות כמו זהות, בדידות ומשמעות החיים, בצורה שמותירה חותם על הקורא.
"טרילוגיית ניו יורק" הוא ספר שהשפיע רבות על עולם הספרות והוא נחשב לאחד משיאי יצירתו של אוסטר. כדאי לתת לו הזדמנות לקריאה אם טרם קראת אותו

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לימור
לימור
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של שופי ינשופי
שופי ינשופי
תמונה של חני
חני
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של rea
rea
תמונה של ראנסיק
ראנסיק
14קוראים|גיל ממוצע59|57%נשים

על המבקרת

תמונה של ג'יפיטפוט

ג'יפיטפוט

חברה מזה 2 שנים
5 ביקורות•55 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ג'יפיטפוט
ג'יפיטפוט
חברה באתר מזה 2 שנים
ביקורות5
לייקים שקיבלה55
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4מדע בדיוני ופנטזיה1

דיון על הביקורת

4 תגובות
חני
חני •לפני שנתיים

טרם קראתי

מניחה שאגיע אליו. בהחלט לא כל הספרים שלו אחידים ביופיים.חלק לא הצלחתי אבל אילו שכן תיגמלו אותי המון.
אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני שנתיים

אני מסכים אתך, ג'יפיטפוט

זה באמת ספר נפלא להתחיל איתו את הקריאה בספרי פול אוסטר. אומנם לא מהפסגה שלו (למה לקרוא ישר את מה שנחשב לפסגה?) אבל לקרוא אותו בהנאה רבה ולזכור שהשיא עוד לפני מי שמתכוון להמשיך ולקרוא מכתביו של אוסטר. אתמול כידוע הוא הלך לעולמו ואני מאמין שבמשך השנים עוד ימשיכו לגלות אותו. לנו שגילינו אותו בזמן אמת הוא כלכך יחסר. יהי זכרו ברוך לעולם ועד.
ג'יפיטפוט
ג'יפיטפוט•לפני שנתיים

מורי

תודה על התגובה שלך! הספרות היא תחום שמזמין דעות מגוונות, ואני מעריכה את נקודת המבט שלך. כשאני מתייחסת ל"טרילוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר, אני מתמקדת בחשיבותה כספר שהשפיע רבות על עולם הספרות, והפך ליצירת מופת בז'אנר הפוסט-מודרני. היא זכתה להערכה רחבה בזכות שילוב ז'אנרים ונושאים פילוסופיים. עם זאת, אני מבינה שיש לך העדפות אחרות ביצירותיו של אוסטר.
מורי
מורי•לפני שנתיים

לא, ממש לא משיאי יצירתו, יותר איכשהו באמצע. יש את המשולש העילי ואת הבאים אחריו.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ג'יפיטפוט

לעולם-לא-עולם

לעולם-לא-עולם

ניל גיימן

תמיד הרגשתי קצת שונה ומחפש את המקום שלי בעולם. הספר הזה מדבר בדיוק על זה – על אנשים שמרגישים לא שייכים בעולם הרגיל ומוצאים את מקומם בעולם אחר, מיוחד ומרתק. זה נתן לי תחושת חיבור עמוקה.

הסיפור פשוט מקורי ומרתק. זה כאילו גיימן לוקח אותנו למסע בעיר תת קרקעית בלונדון שאף אחד לא יודע על קיומה.
הדמויות כל כך צבעוניות ומלאות חיים. מהרגע הראשון התאהבתי בריצ'רד מייהיו ובמרקיז דה קאראבס. העולם שגיימן יוצר פשוט מדהים. הוא משלב מציאות ופנטזיה בצורה כל כך חלקה שאתה מרגיש כאילו אתה ממש שם. אמנם, לפעמים יש קצת חלקים איטיים בעלילה. אבל ברגע שאתה עובר אותם, זה שווה את זה.
הדמויות המשניות לפעמים מרגישות שטחיות ולא מפותחות מספיק.
אני תמיד מחפש ספרים שמאתגרים את הדמיון שלי ומושכים אותי לעולמות חדשים. ניל גיימן הוא שם מוכר בתחום הפנטזיה, ובפעם הראשונה ששמעתי עליו החלטתי שאני חייב לנסות. הספר הזה באמת הצליח להכניס אותי לעולם אחר, ואני פשוט חייב לשתף אתכם בחוויה הזו. אם אתם אוהבים סיפורי פנטזיה, אם אתם מחפשים משהו שונה ומרתק, זה הספר בשבילכם. פשוט תתנו לו צ'אנס ותצאו למסע בלונדון שתמיד רציתם להכיר.

לפני שנה•ג'יפיטפוט
בריחה

בריחה

אליס מונרו

אני רוצה לספר לכן על ספר מדהים ששינה לחלוטין את דרכי לחשוב על העולם ועל עצמי. יצאתי מ"בריחה" של אליס מונרו עם מעט יותר מראה על החיים ועל מי שאני. "בריחה" מספר סיפורים מרתקים שעוסקים בחיי נשים במרחב הקנדי. מונרו כותבת על נושאים רגישים כמו אהבה, משפחה, וחיפוש אחרי זהות, והיא עושה זאת באופן כה מרתק שנכון למציאותיות ולאומץ. אחד הסיפורים המרגשים ביותר הוא "בריחה", שמספר על אישה צעירה שמנסה להימלט מהמגבלות של חייה. היא מתגייסת למצוא דרך לברוח מהמסגרת הקשות שהוטלה עליה ולחפש את אור החיים האמיתיים שלה מחדש. הסיפור משרה אופטימיות ונותן כניסה לתהליכי הגיבורה הפנימיים של הדמות הראשית.השינויים שחוויתי כתוצאה מהספר היו מדהימים. התחלתי לראות את העולם מבעד למבט שונה ולהבין שהתהליכים הרגילים של החיים יכולים להיות מיוחדים ומשמעותיים. זה הספר שבאמת מקנה לי את האומץ לנסות דברים חדשים ולגייס את האומץ הפנימי שלי להתמודד עם אתגרים.

אליס מונרו היא סופרת קנדית נודעת בעיקר בזכות כתיבת סיפורי קטנים וסיפורים קצרים. היא נחשבת לאחת מסופרות הקצרה הטובות ביותר בעולם, זכתה בפרס נובל לספרות בשנת 2013. סיפוריה הברילנטיים מתמקדים בחיי היום יום של אנשים פשוטים, ובעיקר בחיי נשים בתקופות שונות ובמרחב הקנדי. היא מציגה את הרגעים הקטנים והאנושיים בחייהם של הדמויות, תוך כדי חשיבה עמוקה על עמדות מורכבות, יחסי כוח, ומורשת משפחתית. סגנון הכתיבה שלה נחשב לנקי ואפקטיבי, והיא מתמקדת בפרטים הקטנים של המציאות היומיומית שיכולים לגלות הרבה על חיי האדם ועל הקשרים האנושיים.

לפני שנתיים•ג'יפיטפוט
כפרה

כפרה

איאן מקיואן

כפרה מאת איאן מקיואן הוא ספר שצולל עמוק לתוך מעמקי הנפש האנושית, ובו בזמן מצליח לטלטל את הקורא כמו רכבת הרים רגשית. כאשר קוראים את הספר, לא ניתן להתעלם מהאופן שבו הוא גורם לנו לבחון את מושגי האשמה, הכפרה והאהבה באופן בלתי נשכח.

העלילה עוקבת אחר בריאוני טאליס, ילדה בת 13 בעלת דמיון מפותח, אשר מתווכת באירועים דרמטיים שמשנים את חייה וחייהם של הקרובים אליה. טעות טראגית מובילה לסדרה של אירועים המשפיעים על גורלם של רובי טרנר וססיליה, אחותה הגדולה של בריאוני. העלילה נפרשת לאורך השנים, תוך כדי שהקורא עוקב אחר בריאוני, רובי וססיליה במסעם להתמודד עם השפעות הטעות ההיא. הנקודות החיוביות של הספר כוללות את הכתיבה המלוטשת והקולחת של מקיואן, השוזרת תיאורים מרגשים ומדויקים עם דיאלוגים אותנטיים. כמו כן, ההעמקה בדמויות היא אחת החוזקות של הספר, כשמקיואן מצליח לשרטט דמויות מורכבות ומרובדות עם קונפליקטים פנימיים אמינים. עם זאת, חלק מהקוראים עשויים למצוא את הקצב האיטי של הספר מאתגר, במיוחד בחלקים הראשונים. בנוסף, ישנם רגעים שבהם הטון הדרמטי עשוי להיראות מעט מוגזם.

בסופו של דבר, כפרה הוא ספר בעל עומק פסיכולוגי שמותיר חותם בלב הקורא. הוא מזכיר לנו כיצד מעשים קטנים יכולים להשפיע בצורה משמעותית על חיי האנשים סביבנו. עם כתיבה מופתית וסיפור מרגש, איאן מקיואן מצליח ליצור יצירה שלא תשאיר אתכם אדישים.

אם נשווה את הספר לספריו של פול אוסטר עליהם כתבתי בעבר, שני הסופרים עוסקים בגורל ובטעות, ובאופן שבו אלו יכולים לשנות חיי אנשים. ב"כפרה", הטעות של בריאוני מובילה לשרשרת אירועים שתשפיע על גורל שלוש דמויות מרכזיות. גם ביצירות של אוסטר, נושאי הגורל והאשמה נוכחים ובאים לידי ביטוי בדרכים ייחודיות. מקיואן ואוסטר חוקרים שניהם את העומק הפסיכולוגי של הדמויות שלהם, עם דגש על השפעותיהן של החלטות, מקרים וגורל על חיי האנשים. "כפרה" כולל מבנה נרטיבי מורכב הכולל קפיצות בזמן ומעברים בין נקודות מבט שונות, בדומה לספרים של אוסטר, כגון "הטרילוגיה הניו יורקית", בהם יש מבנים נרטיביים ייחודיים וחילופי זמנים ונקודות מבט. עם זאת, שני הסופרים פועלים בסגנונות ספרותיים שונים. איאן מקיואן נוטה לכתיבה ריאליסטית יותר, המתמקדת ביחסים בין אנשים ובסיפורים אנושיים. פול אוסטר, לעומת זאת, נוטה להוסיף נגיעות של מסתורין ואבסורד לסיפוריו, מה שמקנה להם תחושה של ריאליזם מופלא.

בכך, בעוד שיש כמה נקודות השקה בין הספרים, כמו העניין בגורל, אשמה ונרטיב מורכב, כל סופר מתמקד בנושאים אלו בדרכו הייחודית.

לפני שנתיים•ג'יפיטפוט
מוסיקת המקרה

מוסיקת המקרה

פול אוסטר

"מוזיקת המקרה" הוא רומן שנכתב על ידי פול אוסטר ומציג סיפור סוחף ודרמטי עם נושאים של גורל, מקריות, וחיפוש אחר משמעות. העלילה מתמקדת בדמותו של ג'ים נסבאום, צעיר ניו יורקי שזכה בפרס של 2 מיליון דולר בלוטו כשהיה בן 18. הוא מחליט לצאת למסע על פני ארצות הברית במכונית שרכש עם כספי הזכייה.

במהלך המסע, ג'ים פוגש את ג'ק, איש מסתורי ומוזיקלי, והשניים מפתחים ידידות ומשתפים פעולה במסעיהם. במהלך נסיעותיהם, הם נתקלים בשני גברים אקצנטריים ומבוגרים, פלורנס בון ופרנק לובין, שמהווים חלק מרכזי מהסיפור. בון ולובין משכנעים את ג'ים להשתתף במשחק קלפים, בו הוא מפסיד את כל כספו. הסיפור ממשיך לעקוב אחר ג'ים במסעו להתאוששות לאחר האובדן, ונוגע בחיפוש אחר הצדק, הגורל והמקריות, וההתמודדות עם המציאות המורכבת שהוא מוצא את עצמו בה.

במהלך הרומן, פול אוסטר בוחן את הדרך שבה המקריות משפיעה על חיי הדמויות ומוביל את הקורא דרך סיפור מתפתל, עמוק ומעורר מחשבה. "מוזיקת המקרה" הוא ספר חזק שמעמיד את הדמויות במבחנים אישיים, מוסריים וקיומיים, ומציע לקורא חוויה מרתקת ומשמעותית.

פול אוסטר בונה דמויות מורכבות ומעניינות, מה שנותן לסיפור עומק ומשמעות. ג'ים נסבאום, ג'ק, פלורנס בון, ופרנק לובין הם דמויות עשירות שמציגות את המורכבות של ההתמודדויות האישיות שלהן עם המציאות. הרומן עוסק בנושאים פילוסופיים כגון גורל, מקריות ובחירה חופשית. הקוראים מוזמנים לשקול כיצד החלטות ורגעים קטנים יכולים להשפיע באופן דרמטי על מהלך חייהם של הדמויות.הסיפור מלא בתפניות מפתיעות שמשאירות את הקורא במתח. המפגש עם בון ולובין, משחק הקלפים, והשלכותיו הלא צפויות על גורלו של ג'ים מוסיפים לרומן שכבות של מתח והתרגשות. כתיבתו של אוסטר היא איכותית ומלוטשת, מה שמעניק לקוראים חוויית קריאה מהנה ומעוררת מחשבה. השפה שלו מאפשרת לקורא להעמיק לתוך עולמם של הדמויות.הספר מעורר שאלות פילוסופיות רבות, ביניהן משמעות החיים, הבחירה החופשית והיחס בין אדם לגורלו. השאלות הללו מקנות לסיפור עומק ומזמנות לקוראים לחשוב על הנושאים גם אחרי סיום הקריאה. הרומן מעביר תחושה של מסע, של חיפוש ושל התמודדות עם מצבים מורכבים. האווירה המיוחדת של הסיפור מעניקה לו תחושת עומק ומשמעות נוספת.

קצב העלילה איטי מדי בחלקים מסוימים של הספר. הקצב המתון יכול להשפיע על חוויית הקריאה, במיוחד עבור מי שמצפה לסיפור עם עלילה מהירה יותר. בעוד הדמויות הראשיות מפותחות היטב, יש מי שיראו בחלק מהדמויות המשניות פחות עומק או מורכבות. הדבר יכול להוביל לתחושה של חוסר איזון ברומן. יגם פרטי העלילה לעיתים מתעמקים בנושאים שלא בהכרח מקדמים את הסיפור, מה שיכול לפגום ברצף הקריאה. הסיום של הרומן הוא פתוח ומשאיר שאלות רבות ללא מענה ברור. אמנם סיומות כאלה מזמנות לקוראים לחשוב ולפרש את הנרטיב בדרכם, אך יש מי שמעדיפים סיומות ברורות יותר. חלק מהקוראים יכולים להרגיש שישנן תמות או מוטיבים שחוזרים על עצמם יותר מדי פעמים במהלך הרומן, דבר שעלול לגרום לסיפור להיראות פחות מרתק או חדשני.

לפני שנתיים•ג'יפיטפוט

ביקורות נוספות על "הטרילוגיה הניו-יורקית"

הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

פעם כשהייתי נערה היה דבר כזה "לוח שידורים" בטלוויזיה. הוא פורסם בעיתון ואילו רצית לעקוב אחרי סדרה, היית צריכה לעקוב אחרי הפירסום בעיתון ולשים לב מתי הסדרה שרצית תשודר. אני לא עשיתי את זה, וכתוצאה מכך אף פעם לא ראיתי סדרות מהחל ועד כלה. אחת מהן ממש הטרידה את מנוחתי וקראו לה "האסיר". הפרקים שראיתי פה ושם לא הסתדרו לכדי מהלך עלילה לכיד ולא הבנתי מה הם רוצים לומר. היה שם אדם, סוכן כלשהו, שנחטף מדירתו והועבר לאי מסתורי ובו הוא לכוד. זו לא העלילה, זה היה הפתיח. ומכאן לפעמים הוא ניסה להתדר באי, לפעמים לברוח, לפעמים היו עוד אסירים מלבדו אבל לפעמים הם היו רק ניצבים וכל הכפר הפסטורלי עוצב לטובת המאסר שלו, ותמיד היה שם כדור גומי ענק ומאיים שחונק את מי שמרחיק לכת. והנה עברו שנים, הבנתי שהטכנולוגיה ליטרלי קיימת ואפשר לראות את כל הפרקים לפי הסדר, וליישב את הקשיים. כך גיליתי שזה לא קל כמו שזה נראה, שזו סדרה קאלט ויש גירסאות שונות בנוגע למה נקרא "הסדר הנכון" של הפרקים - האם זה סדר כרונולוגי, או תמטי, ואם תמטי מה התמות.

כך שעשיתי בינג' צפייה בסדר כלשהו, כאשר רק על הפרק הראשון והאחרון אין מחלוקת. הראשון כי הוא הראשון, והאחרון - כי הוא צולם בערך שנה אחרי כל השאר והוא מופרך במיוחד. במהלכו יש סצנות יריות לצלילי all you need is love של הביטלס ואז שחרור כולל של כל האסירים, נסיעה בכביש המהיר אל לונדון, וחזרה הביתה, ואז סצנת סיום שמחזירה את הכל לתחילת העניין במין מעגל קסמים מאיים שאין לצאת ממנו. דטרמיניזם שולט.

וכל ההקדמה הזאת היא כי הסדרה מזכירה לי את הכתיבה של פול אוסטר בכלל ובספר הזה בפרט. שם הספר הוא "טרילוגיה" כי הוא מורכב בעצם משלושה סיפורים שונים לחלוטין שרק בסוף מתחברים איכשהו. והיא ניו-יורקית כי שלושת הסיפורים מתרחשים בניו יורק. מה קורה שם? בסיפור הראשון הגיבור הוא קווין, סופר של ספרי מתח, שמקבל טלםון שבבירור לא נועד אליו אלא לבלש פרטי לא ידוע בשם פול אוסטר. הוא עונה לטלפון, לא מעמיד את המבקשים על הטעות, והופך להיות בלש פרטי בעצמו במשימה שהולכת ומסתבכת עד שמגיעה לסופה המר. לא לפני שהוא מגלה ש"פול אוסטר" כלל אינו בלש. הסיפור השני הוא רווי צבעים ולא מתיימר לספר על אנשים אמיתיים אלא להיות איזו אלגוריה. מעשה במר וויט שהוא בעלים של סוכנות בילוש, והוא שולח את אחד הבלשים שלו הנקרא בלו לבילוש יום ולילה אחרי פלוני מר בלאק. בלו מאורס ובכל זאת נצמד למשימה במלוא מובן המילה וסופו הופך להיות מוטמע או שזור בהוויתו של בלאק. הסיפור השלישי הוא אשתו של סופר שקם יום אחד ונעלם והשאיר אותה בהיריון. היא פונה לחבר הילדות של הסופר, לא כדי שיימצא אותו כי לזה היא הקצתה משאבי מקצוע ונואשה, אלא כדי שיוציא את מחברותיו לאור בתור ספרים. בסוף שלושתם מתחברים יחד וזה בעצם מה שעושה אותם לטרילוגיה ולא לקובץ נובלות, אבל החיבור עצמו קצת מוזר ולא מוכרח מהסיפור.

כל הסיפורים שוזרים היבט פנטסטי, לא מציאותי ועומד מעל לכל היגיון זולת ההיגיון האוסטרי. יש בהם מוטיבים שאפשר למצוא בספרים אחרים של אוסטר - ההעלמות, הבדידות, הכתיבה על סופרים, המצאת קורפוס ספרותי ודיבור עליו כאילו הוא קיים או מוכר לקורא, הבדידות, הגשרים, המחברת הכותבת את עצמה וההתחקות אחרי אחרים ואחרי עצמך. וזה אוסטר, בספרי הפרוזה כמו גם בממוארים. הוא תמיד רואה את עצמו או את "העצמי הכותב" כמין בלש שתוהה מה זה האדם, מה זה העצמי ומה זו אומנות והאם היא עומדת בפני עצמה בהעדר האדם שיצר אותה.

הספר הזה הוא לחובבי אוסטר שכבר צברו קילומטרז ביצירה שלו ואהבו אותה כי זה טעם נרכש. לא לכל אחד.

לפני 8 חודשים•נצחיה
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

אני דווקא אוהב את פול אוסטר! הוא כותב שוטף ומעניין. קראתי כמובן בעבר, די הרבה ספרים שלו, אבל דוווקא את הספר הזה, לא יצא לי לקרוא עד היום וכך כשהגיע אלי במקרה היו לי ציפיות גבוהות ממנו...
אז ככה; השם "הטרילוגיה הניו יורקית" נשמע לי שם מאוד יומרני. כי "טרילוגיה" ככל שאני מבין את משמעות המילה - היא סידרה של שלוש יצירות שיש קשר של סיפור לינארי ביניהן.
אבל לא זה המצב כאן! מדובר כאן בשלוש נובלות שכל אחת מהן היא סיפור (ארוך) שעומד בפני עצמו ללא קשר של דמויות וכו'. יש להן בכל זאת שני מכנים משותפים: האחד הוא שבשלושתן, יש דמות שהיא סוג של בלש-פרטי שעוקב או חוקר בואריאציות שונות (גם אם לא בהכרח קוראים לו "בלש" כך בשמו) במין סוג של תעלומת מתח... המכנה המשותף השני (או אולי החשוב יותר) הוא ששלוש הנובלות הללו, מתרחשות בניו יורק. מבחינה אישית, ניו יורק זוהי עיר שיצא לי לגור בה לפני שנים רבות תקופה מסוימת.
אז די נהניתי לקרוא ולהיזכר במקומות ואתרים בעיר הזאת שהכרתי היטב - ואני מתאר לעצמי שאינני היחיד שמכיר אותם... שלוש הנובלות אכן כתובות יפה ומעניין, כמו שאוסטר יודע לכתוב! אבל לומר את האמת היו לי כאמור ציפיות גדולות יותר מהספר הזה! וכבר קראתי ספרים טובים יותר של הסופר הנ"ל. באיזשהו מקום הייתה לי הרגשה, שבכל אחת מהנובלות הללו, ניסה אוסטר לכתוב ספר ארוך ומשמעותי הרבה יותר, על סמך רעיון מרכזי של עלילה ובאיזשהו מקום הוא פשוט נתקע בכתיבה ונטש את הסיפור... זה הזכיר לי ספר אחר שלו שקראתי, דווקא לא לפני זמן רב כל-כך; "1234” שבו יש לא פחות מארבעה סיפורים חילופיים! שקרו כביכול לאותו נער, גם כן בניו יורק כמובן וגם שם הייתה לי בדיוק את אותה ההרגשה... בקיצור הספר הנ"ל מהנה וזורם לדעתי בקריאה (כמו כל ספר - בכתיבה של אוסטר) אבל אל תצפו ממנו ליותר מדי...

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סדן
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

העלילה ב"הטרילוגיה הניו יורקית" היא משנית, כך גם הדמויות. הדבר המרכזי בספר הם התהליכים. תהליך הכתיבה, התבוננות ואיבוד הדעת.

הטרילוגיה מורכבת משלוש נובלות שעוסקות בשילוב של עבודה בלשית וכתיבה. בסיפור הראשון סופר ספרי מתח מתחזה לבלש, בסיפור השני חוקר פרטי עוקב אחר מי שנדמה לו שעוסק בכתיבה ובסיפור האחרון אדם ששואף להיות סופר מתחקה אחר עקבות של סופר אחר. לדעתי, בשלושת הסיפורים מרמז אוסטר, כי אדם שמבלה עם עצמו ועם כלי כתיבה זמן רב מדי, מאבד את הדעת. משמע - סופרים הם טיפה מטורפים:-)

אפשר להבחין איך שלושת הסיפורים קשורים אחד בשני. לפעמים שמות מסיפור אחד מופעים בסיפור אחר, כך גם חפצים שונים שחוזרים על עצמם, דוגמת המחברת האדומה, אך בעיקר מה שחוזר על עצמו הוא תהליך התבוננות הפנימית של הדמויות ברגע שמנתקים אותם מהרקע של יום יום הרגיל ומשאירים אותם לבד עם עצמם ועם מחברת.

הקריאה כאן לא פשוטה, בגלל שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום בעיקר בשני הסיפורים הראשונים, אבל דווקא בהליכה הזאת של עקב לצד אגודל יש משהו מקסים.

זה היה אוסטר ראשון שלי ולשמחתי לא התאכזבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

כמו בביקורת הקודמת, שוב אפתח עם הגילוי הנאות שקראתי את הספר בגרסתו האנגלית.

מדובר במקבץ של שלושה סיפורים, קראתי את הראשון והשני, ובשלישי כבר החלפתי לספר אחר, לא כי זה לא היה טוב- אלא כי פשוט הגיע הזמן לעבור לספר הבא, ואולי כי בסופו של דבר (ואחרי קריאת 6 ספרים קודמים מבית היוצר של אוסטר), היה מכנה משותף בין הסיפורים בספר הזה, להלן:

האומנות של פול אוסטר בכתיבת תסריטים הזויים שבסופו של דבר מתנקזים לכדי מונולוג עצמי, לכדי סיפור על אומנות הסיפור (ארס פואטיקה? לא הייתי בטוחה שזה תופס גם לגבי סיפורת, למרות שהויקי אומרת שארס פואטיקה זה מושג התופס לכל תחום האומנות, אז יאללה- מדובר בארס פואטיקה)- פשוט מדהימה. הוא פורס לכדי פרוסות דקות ניתוח אודות עצמו כסופר, גם אם התחפושת כמעט מושלמת. והיא רק כמעט מושלמת ולא מושלמת לגמרי, בכוונה לחלוטין- על מנת לאפשר לקורא להבין בדיוק את כל מה שכתבתי כאן, ולחייך (או לשנוא את את הסגנון של אוסטר, גם זה קורה הרבה).

ואם לגשת לעלילה החיצונית (בסיפור הראשון), אך בהקשר הישיר לכל הנ"ל- אז נדמה שקווין, הדמות הראשית המקבלת על עצמה את זהותו של זר מוחלט בשם פול אוסטר כחלק מהניסיון המתמשך להעלים את זהותו האמיתית ולמעשה לאיין את עצמו מהעולם לאחר הטרגדיה האישית שעבר, לאט לאט מקלף את מקלף את הקליפות לאור האירועים המתרחשים בסיפור: אירועים אשר למעשה מגלים לנו אט אט את תהליך היווצרותו או חזרתו לחיים של פול אוסטר, והפעם לא תחת הדמות 'פול אוסטר' שהומצאה בספר, אלא אוסטר הסופר האמיתי. זוהי שיטה שנשמעת סבוכה לקורא להבין, אבל לעניות דעתי הקושי האמיתי בשיטה הזו היא הכתיבה של כזה דבר. כלומר הקושי הוא של הסופר ליצור כזה מתווה מעניין- ועל כך אני מורידה בפניו את הכובע (גם אם בפעם השביעית זה כבר לפעמים מתיש).

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עינתי
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

על ההתבוננות של האדם באחר, על האובססיה בהתבוננות של האדם בעצמו. על הבדידות ועל האושר. על העולם הפנימי של כל אחד ואחד מאתנו עם מה שמיסתורי ומהווה חלק מחיינו, וגורם לנו לתהות האם מה שקורה מקרי או חייב היה לקרות. ספר שהוא הרבה יותר משלושה סיפורים. מאד מומלץ לקרוא באיטיות, להתבונן ולחלום יחד אתו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מירי
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

אוקיי אז עליי להודות כשכשהתחלתי את הספר הזה הוא בהחלט לא היה לי קל לעיכול, אני לפחות הייתי צריך המון סבלנות כדי להשאר איתו ואני מניח שאם זה לא היה פול אוסטר לא הייתי טורח ואני שמח שלבסוף החלטתי לסיים את הספר הזה בגלל שוואלה הספר הזה יכול לסבך לך את הראש יופי יופי.
כאמור מדובר על 3 סיפורים קצרים שלכל אחד יש עלילה ייחודית משלו, אבל מה שפול אוסטר עושה פה יפה, זה שהוא נותן לך את ההרגשה לכל אורך הסיפורים להבין שהם קשורים אחד לשני, מה שאני אהבתי בספר הזה במיוחד זה את היכולת של פול אוסטר זה להמחיש במילים מהי בדידות, מהי אובססיה ומה זה מקריות, שתוך כדי הוא מכניס אותך לאט לאט לעולם שאתה גם רוצה לברוח ממנו אבל גם להבין אותו, הספר הזה לא היה לי קל כי הוא נתן לי להרגיש את הבדידות העצומה של הדמויות כאילו הייתי חלק מהם, רציתי להמלט אבל כמובן שלא הצלחתי, ובגלל זה אני ממליץ עליו בחום.

לפני 11 שנים•Tuval
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

כתיבה לא פשוטה יש לפול אוסטר.
כל אחד מהסיפורים נכנס לפרטי פרטים ותאורים בשפה צפופה אבל קולחת, ויחד עם זאת -קשה.
קשה כי ככל שמתקדמים מרגישים שנכנסנו לתוך הסיפור ולקורים של המספר שעוטפים אותנו אט אט.
ומה שנראה נורמלי לגמרי פתאום הופך ללא נורמלי ומשונה ומוזר.
הספר נוגע הרבה בבדידות, ובסיבובים המפתיעים של החיים. מה שאנחנו מתכננים, והשביל בו אנו הולכים, מביאים אותנו למקומות מפתיעים.
הכתיבה של פול אוסטר טובה, נוגעת וברגעים מסוימים מזעזעת.
זהו לא ספר להעביר את הזמן, זהו ספר לקרוא.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•יעל
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

נדמה לי שפול אוסטר הוא סופר של כאילו. כאילו עמוק, כאילו משמעותי, אבל בעצם לא. וגם בטרילוגיה הזו, שהיא, אני חושב מהיותר מוצלחים שלו (וקראתי די מעט) מרגישים את זה. הקשרים שבין הסיפורים מעניינים, והאווירה סוחפת אותך לסיפור, אבל זה פחות או יותר הכל. ההרהורים שבין הדפים, בין אם על מהות השפה, או זהות, או גורל, הם לא ממש מעניינים או מורכבים, לכל היותר ציטוטי שוליים של אחרים שטיפלו בזה טוב יותר. ולחלק מהפעולות של הדמויות אין ממש מניע (חוץ מ"הוא מאבד את זה"), מה שפוגע באמינות של הסיפור. הסיפור השני בטרילוגיה (רוחות רפאים) הוא הקצר ולדעתי המוצלח שבהם, בין השאר בגלל הסיום שלו.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•סף
הטרילוגיה הניו-יורקית

הטרילוגיה הניו-יורקית

פול אוסטר

ספר חרא ופלצני אחושרמוטה

פול אוסטר בסך הכל בחור טוב ורוב הספרים שלו טובים אבל רואים בכתיבה שלו בספר הזה שהוא תופס מעצמו לאללה, ושהוא לא שם לעצמו גבולות בכמה שהוא מרשה לעצמו לזיין את השכל או למרוח דברים.

בקיצור ספר מתמרח ופלצני ואפשר אפילו להגיד יומרני

לפני 17 שנים•
★★★★★
•תומר הנגד
דירוג
3.0
לפני 3 שנים

“אני דווקא אוהב את פול אוסטר! הוא כותב שוטף ומעניין. קראתי כמובן בעבר, די הרבה ספרים שלו, אבל דוווקא”