נער פלסטיני מחאן יונס, ושמו ג'יהאד, מככב בספר העוצמתי "האדון היהודי" מאת חיים זבולון. ספר מאוד רלוונטי לימים אלו, ימי מלחמת חרבות ברזל. הסיפור מבוסס על עובדות היסטוריות, תקופת ההתנחלות היהודית ברצועת עזה, "גוש קטיף" טרום פינוי ההתנחלויות ב- 2005.
אבל עיקר הספר אינו מלחמה אלא שלום. עיקרו הוא החיים ברצועת עזה בימי ההתנחלות בגוש קטיף. תושבי חאן יונס ודרום הרצועה חיים בעוני מרוד, בדיוק כפי שהם חיים כיום. הם מתקשים להביא לחם אל פיהם של בני המשפחה. המוצא היחיד הוא עבודה בגוש קטיף, בעיקר בחממות. נער צעיר בתחילת שנות העשרה שלו, מתבשר על ידי אביו שאין ברירה עליו לסייע בפרנסת המשפחה. לפיכך עליו להפסיק את לימודיו הסדירים בבית הספר, ולמצוא תעסוקה באחד ממשקי גוש קטיף. מכאן ואילך מתפתח סיפור שממנו אפשר ללמוד על היחסים הטובים במיוחד בין האדון היהודי - בעלים של משק וחממות לגידול עגבניות ופלפלים - לבין ג'יהאד. הנער צמא דעת. האדון היהודי נקשר אל ג'יהאד שמתגלה כעובד מסור מאוד. כשהנער מבקש מהאדון ללמד אותו עברית, האדון מסייע לו בחפץ לב. ברקע, מתוארים החיים בעזה תחת השלטון האכזרי של החמאס. ואם לא די בכך, האימאם במסגד מעודד ומלהיב את האוכלוסייה העזתית לפעול "בהתאם לקוראן". הוא מפעיל את מיטב הרטוריקה כדי לקדם מגמה של דבקות בדת המוסלמית, בדומה להטפותיו של אמנון יצחק, שהיה מטיף דתי ומחזיר בתשובה פופולרי. ההבדל הענק הוא שהאימאם פועל בחסות החמאס, כשהמטרה היא לגייס צעירים לבצע פיגועים בשליחות החמאס.
מאחר שהספר נכתב על ידי חיים זבולון, ממקימי ההתנחלות בגוש קטיף, אין ספק שהוא משקף היטב את החיים ברצועה באותם ימים. ויש לשער שהמצב הזה הלך והחמיר בשנים שלאחר פינוי ההתנחלויות בגוש קטיף.
"האדון היהודי" יצא בהוצאת שוקן ובמובן הספרותי תענוג לקרוא בו. בנוסף, כפי שכבר ציינתי, העלילה מבוססת על עובדות, ומשקפת את חיי העזתים תחת שלטון החמאס מאז ועד היום. הענקתי לספר 5 כוכבים.
הערה: "האדון היהוד" הגיע אלי באקראי, כחצי שנה לפני מלחמת חרבות ברזל. התקופה ההיא זכורה לי היטב. וכחוקרת סמלים ומיתוסים פרסמתי מאמר מחקרי בכ"ע "אלפיים", אודות הסמלים בהם השתמשו מפוני גוש קטיף על מנת לסכל את תכנית ההתנתקות, ללא הועיל.
להרחבה על "תכנית ההתנתקות", מומלץ לעיין בערך "תכנית ההתנתקות" בויקיפדיה.


















