• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קווי מתאר

קווי מתאר

מאת רייצ'ל קאסק

הביקורת של שמוליק

תמונה של שמוליק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
קווי מתאר

קווי מתאר

מאת רייצ'ל קאסק

הביקורת של שמוליק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של שמוליק
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2018
סדרה:מודן - סדרה לספרות יפה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אהוד
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 חודשים

“קשה להסביר את סוד הקסם בכתיבתה של קאסק. היא נעה באופן משוכלל בין תיאור אירועים, תצפיות על רגשותיה בע”

5/8
ביקורות על קווי מתאר
הבאה
זה שאין לנקוב בשמו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

אני : רייצ'ל קאסק צהריים טובים.
רייצ'ל : צהריים טובים, עם מי יש לי הכבוד.
אני : קוראים לי שמוליק ואני רוצה להחליף איתך כמה מילים על הספר שלך קווי מתאר (outline).
רייצ'ל : אין בעיה, קראת את הספר?
אני : כן קראתי אותו עד סופו. הוא אתגר אותי בייחודיות שלו.
רייצ'ל : זה כל מה שיש לך להגיד? בשלב הזה כבר היית צריך לשפוך את הלב בפני ולספר לי על יחסיך עם אשתך, איך אתה מרגיש בגילך המופלג (40+), איפה היית ומה עשית.
אני : בגלל זה הצילום של הקונכיה (במהדורה האנגלית) והאוזן בשדרת הספר (במהדורה העברית)?
רייצ'ל : הקו המרכזי של הספר הוא שהגיבורה (דומה לי דרך אגב) ממגנטת אליה אנשים שמדברים איתה ושופכים בפניה את הלב. הם מספרים לה על הבעיות שלהם האישיות, על מקרים שקרו להם בעבר. הם נחשפים אליה ומתוודים בפניה. לרגעים קטנים אני חושפת קווים שמתארים את הגיבורה.
אני : בגלל זה בכלל נחשפים לשם של הגיבורה רק לקראת סוף הספר כשהיא מקבלת שיחה מהבנק? או שהילד שלה מתקשר אליה באמצע קורס כתיבה יוצרת כי איבד את הדרך לבית הספר?
רייצ'ל : רציתי לכתוב ספר שונה. אני לא יודעת אם שמת לב לזה אבל הגיבורה כמעט ולא שואלת שאלות את האנשים שעימם היא מנהלת שיחות. העלילה נעה על הציר של הווידויים שלהם, על סיפורי התשוקות שלהם והאכזבות. השתדלתי לתת לספר קצב מיוחד.
בסדנת הכתיבה שמעבירה הגיבורה אני נותנת למשתתפים משימה לספר על משהו שקרה להם בדרך לשיעור או סיפור שקשור בבעל חיים. כל אחד מהנוכחים מספר משהו שקרה לו ומקדם את העלילה בציר ייחודי.
אני : יכול להיות שהמטרה של הספר היא להראות את חשיבות ההקשבה בעולם של היום? להראות את המאחד בין בני האדם ושאחרי הכל כולנו עשויים מאותם סיפורים?
רייצ'ל : לא הייתי יכולה לנסח את זה אחרת.
אני : תודה על הזמן שהקדשת לי. הבנתי שהספר הוא חלק מטרילוגיה. נשתמע אחרי שאקרא את הספר השני והשלישי.
רייצ'ל : תודה לך. אבל בעצם לא יצא לי לשמוע שום דבר עליך...נשוי? כמה ילדים? הלו? אתה שם?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של מסמר עקרב
מסמר עקרב
תמונה של חני
חני
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אפרתי
אפרתי
10קוראים|גיל ממוצע68|70%נשים

על המבקר

תמונה של שמוליק

שמוליק

ותיק
חבר מזה 13 שנים
58 ביקורות•3 נבחרות•1,002 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של שמוליק
שמוליק
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות58
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,002
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33ספרות מקורית8מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

5 תגובות
רץ
רץ•לפני 8 שנים

שמוליק - מבריק, האופן שבו בשורת מחץ אחת הגדרת את הספר- הקשבה.

שמוליק
שמוליק •לפני 8 שנים
תודה לכולן. שמחתי לחייך :)
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 8 שנים

גם אותי:)

חני
חני •לפני 8 שנים

גם אותי.

אפרתי
אפרתי•לפני 8 שנים

חייכת אותי.

5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של שמוליק

שפילפוגל, שפילפוגל

שפילפוגל, שפילפוגל

מתן חרמוני

הנה לכם דילמה.
מה עושים כאשר אתם קוראים ספר וחושבים שהוא אחד הספרים המבריקים שקראתם לאחרונה אבל לא מתאים לכל אחד? הכי קל זה לא להמליץ עליו, הרי מי שמכיר את הסופר ואהב אותו בעבר, יקח את הספר לידיו, יקרא את הכריכה האחורית ויחליט בעצמו אם הוא מתאים לו, או לא.
אבל מה לגבי מי שלא מכיר את הסופר ועלול להחמיץ את אחד מהספרים המקוריים ביותר לדעתכם האישית?

"בא רבי פנחס לבית המדרש וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו. שאל אותם: במה אתם משיחים? רבי, אמרו, אנחנו משיחים בדאגתנו שיצר הרע רודף אחרינו. אל נא תדאגו, השיב, עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך שהוא ירדוף אחריכם. לפי שעה אתם רודפים אחריו".

זהו ספרו השלישי של מתן חרמוני שאני קורא. נחשפתי אליו לראשונה ב"היברו פבלישינג קומפני" ולאחר מכן ב"ג'ון טרבולטה ואני" או בשמו הקודם "קרבת דם". כל אחד מהם שונה מהשני במידה ניכרת אבל שניהם מפגינים יכולת כתיבת מרשימה בעיני.

בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר.
אף אחד במחלקה לא שם לב לשינוי, אימו לא שמה לב לשינוי - עולם כמנהגו נוהג.
למעט פרט שולי וקטן. מתחילים להתייחס אליו כאישה. המחזר הופך להיות למחוזר, הדופק לנדפקת, אה וגם ספר המחקר שהיה אמור לפרסם ד"ר יהושע אדלר מתעכב פתאום תחת ד"ר יהודית אדלר.

הספר רווי תיאורים מיניים מצחיקים המגכיחים את גיבוריו. החל משפילפוגל ("ציפור קטנה" והמבין יבין) וכלה בפרופסור ססובר, ראש החוג.

עולם האקדמיה כפי שעולה מספרו של חרמוני הוא עולם מלא יצרים, אקדמאים ומיניים, עולם של דרגות, סמכויות וכפיפויות שקשה להאמין שאכן קיים במציאות.
לאחר שהאזנתי לראיון עימו ("מה שכרוך" כאן תרבות מה 15.5.19) מתברר שלא מעט מהעלילות בספר אכן התרחשו במציאות.

"שפילפוגל, שפילפוגל" לא ייצא לי מהראש בעתיד הקרוב ואני בטוח שגם עוד שנים רבות כאשר אעבור לידו בספריה או אראה אותו בחנות הספרים אזכר בחיוך בכמה סצנות בלתי נשכחות.

מספר מילים למי שמתחיל לקרוא ולא מבין על מה אני מדבר.
קחו נשימה עמוקה - זה רק יילך ויהיה יותר מופרע, מקורי, חד וגאוני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
הדייגים

הדייגים

צ'יגוזיה אוביומה

"ארץ קטנה" הנהדר של גאי פיי, היה הספר הראשון שקראתי השנה.
היה בו סיפור חניכה עוצמתי שיכול להיכתב רק על יבשת אפריקה.
יצא המקרה ובאותה "סדרה לספרות יפה" בהוצאת מודן, שאני כל כך מעריך, יצא החודש הספר "הדייגים" שאיתו אני מסיים את השנה.
זהו ספר עוצמתי לא פחות, שבו כמו במציאות תנ"כית חייה של משפחה מתהפכים מקצה לקצה.
חיי משפחה ניגרית מהמעמד הבינוני מתחילים להיסדק כאשר אבי המשפחה נאלץ לעבוד בעיר מרוחקת מבית המשפחה.
ארבעת ילדי המשפחה שהולכים לדוג בנהר בניגוד לציווי אמם, נחשפים לנבואה מפי המשוגע המקומי המטלטלת את חייהם.
בד בבד עם הסיפור המתגלגל לאיטו אנחנו נחשפים להיסטוריה של ניגריה ב 25 השנים האחרונות. איך מהבטחה לעתיד יותר טוב, המדינה התגלגלה לשלטון צבאי דיקטטורי ורק לאחרונה עלתה על דרך המלך.

בסיום קריאת הספר אני ניגש לפרש את הכריכה. בתחתית כתובה הכתובת : unity and Faith, peace and progress. חיפוש מהיר באינטרנט מביא אותי לסמל דומה בעל משמעות בניגריה שבו במקום תרנגולים מופיעים שני סוסים ובמקום העכביש מופיע נשר.
הקוראים בספר יבינו בסופו את מהות ההחלפה.

אני אוהב את הספרות האפריקאית. אמנם בעבר נחשפתי בעיקר לספרות הדרום אפריקאית היותר קרובה לספרות האנגלית, אבל "הדייגים" ו"ארץ קטנה" הם הם הספרות האפריקאית האמיתית. שם החיים לא תמיד הולכים במסלולם הרגיל והמציאות עולה על כל דמיון.
זהו ספר הביכורים של צ'יגוזיה אוביומה, ספרו הבא ייצא במהלך שנת 2019. יש למה לצפות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
ארץ עיר ילדה

ארץ עיר ילדה

אביגיל קנטורוביץ'

אין לי מושג למה, אבל אני מרגיש צורך להסביר למה אני חושב ומאמין שמגיע לספר הזה 5 כוכבים.

1. למרות שזהו ספר הביכורים של אביגיל קנטורוביץ', הוא לא הרגיש לי ככזה. קראתי ספר שלם, בוגר, חושף קרביים, מצחיק לעיתים והרבה יותר רציני ממה שציפיתי ממנו להיות.
2. מצאתי בספר אהבה ענקית לספרות. זה מתחיל בהקדשה הלא טריוויאלית לאמיר גוטפרוינד ז"ל וממשיך בתחושה שליוותה אותי לאורך הקריאה, כאילו הספר נכתב לאמיר וברוח "שואה שלנו" הנהדר.
3. זהו ספר אמיץ, מי שיקרא בו ימצא התייחסות לא שגרתית לשואה, היות ואני מכיר את הפוסטים של אביגיל מהפייסבוק, לא הופתעתי מכך.
4. על פניו זהו לא ספר למין הגברי, אחרי הכל למה שארצה לקרוא ספר על אישה הנוטה ללדת ומתאשפזת במחלקת היי ריסק, ולמרות הכל מצאתי את עצמי נשאב לספר הזה, נושם את הדמויות, מזדהה עד כמה שאפשר עם התחושות שלהן ואפילו מתרגש בסוף, עד רמת הדמעות.
5. לפני שלוש שנים שהעליתי כאן את הסקירה וההמלצה הראשונה שלי בסימניה על ספרו הנהדר בעיני של דן יוספן (מסמר עקרב)- "הכל יהיה בסדר", נקלעתי לחילופי אש לא קלים מבחינתי, שהביאו אותי להימנע כמעט לחלוטין להעלות סקירות שאותם ואת התגובות עליהן, כותב הספר יכול לקרוא.
לכן, התלבטתי למספר שניות לפני שאני מעלה את הסקירה הזאת, אבל רק למספר שניות.
כולנו צריכים לזכור שכל ספר ביכורים שיוצא כאן נכתב בדם ליבו של המחבר.
אני יודע שאביגיל עבדה על הספר הזה קרוב לשלוש שנים והוא יוצא לאוויר העולם בתקווה שיגיע לכמה שיותר אנשים ושיתקבל באהבה.
לאהבה שלי הוא זכה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
כך להישאר לעולם

כך להישאר לעולם

יונה אלון

איך אפשר לכתוב סקירה על הספר הזה?

אני עוקב וקורא את ספרי "תשע נשמות" ו"זיקית" קודמתה מזה שנים. הפורמט הקצר, הבחירות המסקרנות, אהבת הספרות.
אני ניגש אל הספר הזה לאחר שכבר התוודעתי לסיפור שמאחוריו ומתחיל לקרוא.

בדר"כ אני נוהג בספרים שאני קורא לסמן משפטים יפים, כתובים יפה, מעלים מחשבות.
אני מוצא את עצמי אחרי מספר דפים מתייאש ומפסיק לסמן.

קצב הקריאה שלי מהיר.
אני מוצא את עצמי נאלץ להאט, כמו מוצב בפני תמרור של נסיעה בדרך עירונית עם באמפר כל כמה מטרים.

בהתחלה אני תוהה ביני לבין עצמי האם באמת היה הספר הזה צריך לצאת לאור.
הרי אין כאן עלילה סלולה.
רק קרעי חיים, רשמי היומיום של אדם מבוגר, שבע חיים שהחליט ברגע אחד לשפוך את דיו חייו במחברות.
האם זוהי ספרות הראויה להתפרסם?

אני מוצא את עצמי בסוף הספר מכיר אותו, את יונה אלון, את כאבי השיניים שלו, את ההליכה למכולת, את המאבק ברגישות לקור, האהבה לחום השמש.
את הסיפורים הקטנים, מעשי היום יום, האהבה למלאכת הכתיבה.
ואני מחבב ומוקיר אותו בסיום הקריאה, על שפתח בפני את הצוהר לעולם שלו ולאוריאל קון על שחשף אותו בפני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
המולת הזמן

המולת הזמן

ג'וליאן בארנס

"הוא ידע רק שזו שעתו הקשה ביותר."

תמונה ראשונה :

המלחין שוסטקוביץ' שונא שנים מעוברות. השנה היא 1936, שנה מעוברת. יש לו ריטואל קבוע שעליו הוא חוזר מידי ערב.
הוא מרוקן את מעיו, נושק לביתו הישנה, נושק לאשתו הערה, לוקח תיק קטן סוגר את הדלת וממתין ליד המעלית.
אולי הם יבואו לאסוף אותו ואולי לא.
לפחות אם יגיעו הוא יהיה מוכן ולא יצטרך להיגרר ממיטתו באמצע הלילה.

תמונה שניה:
השנה היא 1948, שנה מעוברת. שוסטקוביץ' יושב בביתו ומקבל שיחת טלפון מסטלין.
סטלין המנהיג הדגול מבקש מהמלחין הנודע לייצג את ברית המועצות בכנס תרבותי מדעי למען השלום העולמי שייערך בארצות הברית.
"יפה. אז ודאי תשמח להשתתף בכנס כאחד מנציגנו.
חוששני שאני לא יכול.
אתה לא יכול?
החבר מולוטוב ביקש ממני. אמרתי לו שאני לא בקו הבריאות.
אז כמו שאמרתי נשלח לך רופא שירפא אותך.
זה לא רק זה. אני סובל מבחילת טיסות. אני לא יכול לטוס.
אין שום בעיה. הרופא ירשום לך כדורים.
כמה יפה מצדך.
אז תיסע?
לא אני לא יכול לנסוע, אין לי חליפת פראק..."

הוא נסע.

תמונה שלישית:
השנה היא 1960, שוב שנה מעוברת.
הפעם מבקשים משוסטקוביץ' להתמנות ליושב ראש איגוד המלחינים של ברית המועצות.
"זה כבוד גדול מידי.
אבל כבוד כזה שמגיע מצד המזכיר הכללי, אי אפשר לסרב לו.
איני ראוי לכבוד הזה.
אולי לא אתה האיש שצריך לשפוט אם כן או לא.
אני מלחין ולא יושב ראש."

הוא התמנה.

בשלוש תמונות המייצגות כל אחת פרק זמן אחר בחייו של שוסטקוביץ' אנחנו נחשפים לחיים בברית המועצות באותם שנים.
הטיהורים הגדולים של סטלין, פולחן האישיות, המלחמה הקרה, עלייתו של ניקיטה חרושצ'וב.
המבט הוא אירוני, לעיתים קרובות מצחיק, מעורר השתאות, בספר שהעלילה שלו אוטוביוגרפית על חייו של המלחין שוסטקוביץ'.
למרות שקראתי לא מעט ספרים על התקופה, יש כאן נקודת מבט אחרת ומאוד ייחודית.

הסדרה הקטנה של הוצאת כתר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
בגנו של עוג

בגנו של עוג

לילה סלימאני

"כל אימת שהיא עוצמת עיניים היא שומעת את הקולות, האנחות, הצעקות, המכות. גבר עירום מתנשם, אישה גומרת. היא הייתה רוצה להיות אובייקט ותו לו בלב ההמון פראי, שיטרפו אותה, שימצצו אותה, שיבלעו את כולה. שיצבטו את שדיה, שינשכו את בטנה. היא רוצה להיות בובה בגנו של עוג"

כמו ב"שיר ערש" גם כאן לילה סלימאני לא עושה הנחות לקורא וכבר מההתחלה מעמידה מולו את תמצית הסיפור אם לא את סופו.

הו הבורגנות.

אדל אם צעירה בת 35, לילד בן 3. עיתונאית במקצועה הנשואה לרופא. הם חיים בעושר בלב פריס.
אבל משהו חסר.
אדל מכורה למין. טורפת כל הזדמנות לסקס חסר מעצורים, חיה חיים כפולים ולא מצליחה להפסיק את המרוץ לריגוש הבא. שום דבר לא עומד בדרכה, לא בנה אותו היא תשאיר עם אומנת כדי לגנוב מפגש מהיר נוסף, ולא בעלה, שלא יכול לספק לה את הריגוש לו היא זקוקה.

"היא לא רצתה את הגברים שעימם התרועעה. לא הבשר עורר את תאוותה, אלא המצב עצמו. להיכבש, להתבונן במסכה של הגברים המגיעים לפורקן. להתמלא. לטעום רוק. לחקות אורגזמה אפילפטית, התגעשות שטופת זימה, עונג חייתי."

זהו ספרה הראשון של סלימאני ומה שמעניין כאן הוא שוב הנושא שבחרה לתאר על רקע מוצאה. סלימאני, מוסלמית שנולדה במרוקו וגדלה בצרפת, בוראת דמות נשית חסרת מעצורים, מינית, רעבה למגע. כל מגע. מכל אחד.
בעולם ממנו הגיעה סלימאני, דמות כזאת היתה נסקלת באבנים במקרה הרע ומגורשת מהקהילה במקרה הטוב.
סלימאני לא שופטת את הדמות אלא פשוט מתארת את ההתמכרות שלה כהוויתה.
שיחרור מיני? מגבלות חברתיות? מוסד המשפחה?
במשפטים הדוקים, דחוסים, בעלילה מהירה וחסרת מעצורים, כמו מעשה אהבה ללא רגש, כאן ועכשיו עד האורגזמה.

מקווה שהפעם לא אמתח את רגישותו של אף אחד בעודי מרעיף תשבוחות על צילומה של עדה ורדי המעטר את הכריכה.

הסדרה לספרות יפה - הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
גן עדן וגיהינום

גן עדן וגיהינום

יון קלמן סטפנסון

ספר טוב זורק אותך למציאות אחרת.
ספר מעולה משאיר אותך שם זמן רב אחרי סיום קריאתו.

מי שכבר קרא אי אלו ביקורות שלי, יודע שאני לא נוטה לרשום ולפרט על העלילה של הספר.
אחרוג ממנהגי בביקורת זאת כשירות לקוראים.
אני מעריך לצערי שמעטים האנשים שייגשו לחנות הספרים / לספריה, ייטלו את הספר הזה, שתמונה מקסימה של שני דגים על קרח מתנוססת על הכריכה שלו, יעלעלו בדפיו, יקראו את התקציר בכריכה האחורית ויקחו אותו איתם. מה להם ולאיסלנד הקפואה בתחילת המאה ה 20?

ההפסד יהיה כולו שלהם.

הספר מלווה את קורותיהם של נער וחברו ברד'ור לאורך תקופה קצרה באיסלנד של תחילת המאה ה 20.
שניהם צעירים ועניים, שנולדו למשפחות שהגורל התאכזר אליהם. שניהם שייכים לקבוצה של דייגים שכל פרנסתם בים, ושניהם גילו את עולם הקריאה והתאהבו בו.
הם חוזרים מהכפר הקרוב בו השיגו חומר קריאה שיאיר להם את המציאות הקשה.
רגע לפני שהם יוצאים למסע דיג, ברד'ור חוזר לבקתה ומשנן לעצמו קטע קריאה שאהב מ"גן העדן האבוד".
קטע קריאה שיעזור לו לעבור את המסע בן 10 השעות בים.
הטעות הזאת תעלה לו בחייו.

יותר מכל הספר הזכיר לי את "הקפות ביער" של דלין מתיה, שם שוחזרה פיסת היסטוריה וטבע של נייזנה בדרום אפריקה.

זה מדהים בעיני איך סופר שנולד בעומק המאה ה 20 מצליח לטוות בצורה כל כך אמינה מציאות חיים אחרת, שאי אפשר כמעט לקרוא עליה היום לא כל שכן לדמיין אותה.

אני קורא בספר ושומע את הרוח בים, מרגיש את הקור ונושם את הקושי.
לאט לאט תקופת החיים הזאת חיה בדמיוני.

זהו ספר ראשון בטרילוגיה אבל עומד בפני עצמו.

"הוא שב וקורא את השורות, עוצם את עיניו לרגע קט וליבו הולם. דומה שהמילים מסוגלות עדיין לגעת באנשים, לא ייאמן, ואולי האור בהם לא כבה לגמרי, אולי יש עדיין תקווה למרות הכול".

עטיפת הספר המקסימה כמו מייצגת את שני החברים.

סדרה לספרות יפה - הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
ערבים אחרונים עם תרסה

ערבים אחרונים עם תרסה

חואן מרסה

"האציליסט קישת את גבו ולחץ את בין ירכיו את חמוקי מכל הגז. הוא טס כשגיבנת נרעדת של רוח תחת חולצתו. בולע מרחקים ולילה יחד עם סימנים שלא קרא. הפעם הוא רכב על דוקאטי לוהט, חדש ומבריק."
אף פעם לא הייתי חובב של אופנועים.
יכול להיות שזה קשור לפעם ההיא עת הייתי סטודנט ובמהלך רגע שטות בטיול ביוון הטבעתי את עצמי יחד עם האופנוע במי הים, רק כדי לדעת איך זה מרגיש שהרוח צולפת בך בפנים והמהירות תקועה לך בין הרגליים. זה עלה לי בלא מעט כסף ובסיפור טוב.
ונזכרתי ברגע ההוא כשראיתי את ציור האופנוע בגב הספר רגעים לאחר שסיימתי את קריאתו.
הרבה יופי אני מוצא בספר הזה והרבה אהבה של הסופר לברצלונה, לתקופת סוף שנות החמישים, לאנשים שלה ולהווי החיים בה.
מנולו, הצעיר החתיך והעני שנסע לחפש את מזלו בעיר הגדולה ומתעסק בגניבת אופנועים ומכוניות מתאהב בתרסה, בת העשירים המלומדת. המסע יכלול סיפור אהבה עם משרתת, הפגנות סטודנטים, חופי ים, שמש, שתייה וריקודים.
זהו ספר קיץ מובהק, הכתוב בפרוזה עשירה ומתורגם נהדר.

הסדרה לספרות יפה – הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
רכבת הבוקר לפריז

רכבת הבוקר לפריז

ז'אן-פיליפ בלונדל

שוב ספר קטן.
תמים למראה.
על העטיפה צילום של שעון.
השעה 6:45.
סיטואציה פשוטה.
יכולה להתרחש בחיי כל אחד מאיתנו.
הוא יושב במקום הפנוי ברכבת ומבין
שישב ליד מי שפגע בה לפני עשרים שנה
ברומן קצרצר.
הוא מזהה אותה.
היא מזהה אותו.
הם לא מדברים.
לא מחליפים מילה.
והסיפור נע במחשבות של שניהם.
אחורה וקדימה בזמן.

אחרי שעתיים.
מסיים את הקריאה.
אבל המחשבות לא מרפות מראשי.
מה הייתי עושה במקומו.
מה הייתי עושה במקומה.
הסגירה הלא הרמטית של הסיום.
בקשת הסליחה.
מה יצא ממנו.
מה יצא ממנה.
התחלפות התפקידים.
הסדרה הקטנה של כתר.
שוב ספר קטן.
תמים למראה.
הרבה מחשבות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק

ביקורות נוספות על "קווי מתאר"

קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

קשה להסביר את סוד הקסם בכתיבתה של קאסק. היא נעה באופן משוכלל בין תיאור אירועים, תצפיות על רגשותיה בעת האירועים, ופה ושם תיאור האנשים שסביבה, כשלי התפיסה שלהם והפגיעויות שלהם. אנשים אצל קאסק הם פגומים, חסרים, חלקיים, והיפה הוא שהיא כוללת את עצמה בניתוח הזה, בהתבוננות העצמית הזו, אבל תוך שמירה על איזון. היא לא יורדת לפרטים במידה מעייפת, אלא רק במידה שמפגינה תובנות על החיים. היא לא שוכחת שהיא סופרת, לא מסאית. ברגעיה הטובים, היא מזכירה את הגאוניות של קנאוסגורד.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אהוד
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

נסו לדמיין את עצמכם פורמים איזה סוודר, שטיח או כיפה. יש אגב איזו מדטטיביות ששמורה לפעולה הזו, היא מרגיעה ומטרידה בו זמנית. אך נניח לזה לרגע. לאחר פעולת הפרימה יהיו בידכם אותו סך חוטים שנדרש לסריגת היצירה, אך אחרת. הם יהיו שוב בכף ידכם חופשיים, אך במן קרזול משובש, המעיד על כך שהסתבכו בתוך חוטים של אחרים. משהו מכך נכח בי בספר "קווי מתאר".
פיי היא סופרת בריטית, כנראה מוכשרת דיה, שכן הוזמנה להנחות קורס קיץ בתחום כתיבה יוצרת באתונה, לצד סופרים וכותבים מוכשרים נוספים. היא אינה "להיט" במובן זה שאינה זקוקה להכנסה מהצד מאין זו, אך ידועה דיה, כדי שתוזמן לקורס שכזה. הדמויות שפוגשת פיי, החל מן המטוס לאתונה ועד ליוצרת שתחליף אותה בדירה בה התאכסנה, כולן משתפות במן מונולוג כן ויחף, בסיפור חייהן, הסתבכויותיהן וכאביהן, אך אין ממש קשרים ודיאלוגים בספר. הדמויות מונחות זו לצד זו, פרומות ועירומות, חפות ממשהו שיכול לעורר תשוקה אליהן, ואפילו הזדהות. יש חמלה שצפה באופן מסוים כלפי כל הדמויות, טעויותיהן, פספוסיהן, התחבטויותיהן ומצוקותיהן, אבל הן מוצגות כאותו חוט פרום יחיד. מקורזל, אך בודד להחריד.
גלריית הדמויות-חוטים פרומים שמוצגות על ידי נוכחותה של פיי בסביבה מרגישה כמן קטלוג לסופר המתחיל: הנה, בחר לך אישה פוסט טראומטית נואשת לעוגן, לצד גבר נבגד המבקש אישה ובית ונסה לראות מה יקרה שם. זו יותר בחירה המתאימה למציאת תורם זרע וביצית, מאשר ליצירת הזדהות או השראה, מהזן שאני באופן אישי מחפשת ביצירה. כך שחשתי מרחק די קבוע כלפי כל האפשרויות הללו וגם איזו סלידה מסוימת מעצם המפגש המפשיט נפש במערומיה ואינו מציע חלוק. עם זאת, בהחלט קאסק ניחנה ביכולת תיאור וכתיבה, יש תימות חוזרות (נישואים כושלים, בגידה, בעיקר של גברים, אמהות-קריירה) אבל הזרות (הבריטית?) נותרת. אני מוותרת (כלומר קראתי עד תום, אבל בעצם לא היה הכרחי).
ציטוט לסיום:

"את הכמיהה היה קל להבין, זה מה שהיוונים מכנים נוסטוס, מילה שאפשר לתרגם כ"געגועים הביתה" - HOMESICKNESS, אם כי היא מעולם לא אהבה את המילה הזאת. נראה לה נורא אנגלי להסביר מצב נפשי במונחים של קלקול קיבה."

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

#
היא נוסעת לאתונה ללמד בקורס לכתיבה יוצרת. במושב לידה יושב גבר בגיל העמידה ו... לא מה שאתם חושבים. לא מתרקם פה רומן. יכולת הדיבוב הפנומנלית של פיי – הגיבורה והמספרת את הסיפור – נחשפת פה במלוא תפארתה. היא לא שואלת שאלות רבות והאיש שופך בפניה את סיפור חייו ותיאור משפחתו, כולל מניעים, כולל אי-נעימויות. מאוחר יותר בסיפור תפגוש אותו פיי שנית ו"תנזוף" בו על שבחלק מסויים של הסיפור הוא לא סיפר לה הכל...

זה תמצת עבורי את הוויית הספר: איכשהו כל דמות בסיפור מספרת בפרטי-פרטים לסופרת את סיפורה האינטימי. איכשהו היא פורטת את הסיפורים האלה לספר. ושום דבר מהדברים שמניתי עד כה אינו אמין.

אני יודעת משהו על הקשבה לסיפורים של אנשים אחרים. בקצה של סיפור כזה צריך להיות משהו למספר: לפעמים תובנה. לפעמים הרגשה של "כמו חברות" בלי ההתחייבות. לפעמים כל אחד מהצדדים תורם סיפור ויש הדדיות בהקשבה וגם בסיפור. שום דבר מאלה לא מתקיים בספר הזה: לא הדדיות, לא תובנה יוצאת דופן גם לא מראית עין של חברות. זה ספר שהרגשתי שהוא עובד עלי: מבטיח ולא מקיים. ומה כתוב על הכריכה האחורית: "לו היו החיים הוגנים, קאסק היתה זוכה בכל פרס אפשרי" (אובזרבר) אני חושבת שלו החיים היו הוגנים, לא הייתי מבזבזת את זמני על שק המלים השרלטני הזה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

פתחתי את חופשת פסח והיה כיף. כרגיל עם ספרים - יש את הספר, יש אותך ויש את הנסיבות. רצה המזל והסתדרו כל הכוכבים בשורה. ספר עדין ויפה עם משפטי פנינה פזורים פה ושם. יש בספר תהליך איטי ומדוד שמתוכו ניתן לדלות על המספרת ומה היא חושבת על חייה. מסתבר שניתן להבין עליך הרבה מאוד מתוך מה שאתה מספר על האחר ומה אתה תופס ממנו. אינני יודע אם הספר ראוי לכל הסופרלטיבים בכריכה אבל בהחלט נהניתי. לא חובה אבל היה שווה ת'זמן.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•7ספרים
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

כאחת שמתעניינת בספרות וכתיבה שמתי לב שקיימות חברות או יחידים המציעים את שירותיהם כמורים או מדריכים בקורסים לכתיבה יוצרת.
חלקם מורים, רבים מהם סופרים או פשוט אנשים שכתבו פעם רב מכר ומאז עפו על עצמם. אינני מתכוונת להיות צינית ולהשחיז סכינים, כולנו זקוקים לפרנסה ולהיות סופר, ובכן, אם לא זכית באיזה פרס חשוב או השתתפת בכנס שבו הודו לך אישיים חשובים ורבי מעלה שריפדו לך את הישבן בנוצות ומחמאות, אין מצב שתראה ״געלט״ וחשבון הבנק לא יתפח מעצמו.
תצטרך הרבה יותר ממעבד תמלילים, סבלנות ומוזה כדי לשלם את המשכנתא ולשלוח את הילד לקייטנה.
לכן תפנה לאפיקים נוספים, למקורות אחרים על מנת להשלים הכנסה: מורה, מרצה, מדריך טיולים, סופר צללים וכותב לעיתונים ואם באמת תרצה לרדת נמוך תעסוק אפילו בקופירייטרינג.

בשנים האחרונות אף התפתח לכדי גל צונאמי מאיים, עסק סדנאות הכתיבה.
כל אחד יכול להיות סופר כמו שבעבר כל מי שרצה, יכל היה להיהפך לואן גוך באמצעות ״צביעה על פי מספרים״.
משטח מסויים של הספרה אחת יהיה בצהוב ואזורי השלוש יהיו בתכלת.
כל מה שעליך לעשות הוא לצבוע והנה אתה אמן.
בסדנת הכתיבה תקבל כלים כדי לשפר את כתיבתך, תרגילים כדי לעבד את הרעיונות החבויים בך: היום, בדרך לבית הספר ראיתי חתול דרוס על הכביש. מה זה עושה לך? האם מותו משפיע עליך? האם חייו משולים לחייך?
בואו נדבר על זה רגע. נעשה סיעור מוחות ואחרי כן נשב לכתוב.
אולי בסוף נגלה שהבחורה משמאל היא מורנטה החדשה והבחור מימין, מקסים כמו גורקי. אין לדעת, נכון? ואגב: כולם כבר העבירו את התשלום הראשון?
עשרה צ׳קים ע״ס 300 שקלים ותזכרו שאנו זולים יותר מהאחרים!

עלילת הספר שלפניכם היא בדיוק כזאת: אישה מאירלנד נוסעת בקיץ ליוון להעביר קורס כתיבה יוצרת לעשרה סטודנטים.
כבר במטוס היא פוגשת אדם אמיד המספר לה על חייו, גרושותיו וילדיו.
היא מקשיבה לו ובו זמנית מנתחת לנו, הקוראים, את מהלכיו. מעבירה עליו ביקורת ועושה אנלוגיות לשגיאות בחייו: ״הוא ואשתו נתקפו תחושה עזה של חוסרת תוחלת וחולי, שנבעה בעצם רק מעצירה אחרי חיים של תנועה רבה מדי, כשם שמלחים מרגישים כשהם צועדים על יבשה אחרי שהות ממושכת מדי בים״
כשהיא נוחתת, היא מתאקלמת באי ופוגשת ידיד עבר, עמית לעבודה (סופר כושל שחלם על הוצאה לאור משלו אך כשל בתכנוניו והסתכסך עם סופרים אחרים שאת ספריהם ניסה לתרגם לטובת האוכלוסיה היוונית) והסטודנטים, שלהם היא מעבירה את הקורס.
כל אחד ואחת מהם פותחים את סגור ליבם בפניה, מתוודים על כשלונותיהם ומראות שעדיין רודפים אותם ובאמצעות סיפוריהם, מתגלה באיטיות סיפורה של הגיבורה.
אם להיות לגמרי כנה, אין לי מושג מהו.
לא טרחתי לקרוא את היצירה עד סופה כדי לברר.
הייתי מתוסכלת כבר מקריאת הדפים הראשונים והחלטתי לתת צ׳אנס עד האמצע.
כשהגעתי לשם לקיתי בייאוש מתקדם.
אין ממש קו עלילה לסיפור הזה ומלבד כמה אנלוגיות ומשפטים מנוסחים היטב, הרגשתי כמו תלמידה בשיעור כתיבה יוצרת שלא קיבלה תמורה ניאותה לכספה.
עושה הרושם שהסופרת עשתה רושם רק על העיתון הבריטי היומי ״הגרדיאן״ שכן האחרון כתב: ״הישג מזהיר״
למי? למה? הספר הרגיש לי כמו תרגיל בכתיבה ולא אתפלא אם הגב׳ קאסק לקחה כמה רשימות משורבטות מעברה והפכה אותם לספרות יפה.

זאת לא פרנסה רבותי, זאת עבודה בעיניים.
איתה אני יותר לא רוקדת, צריך טנגו לשניים!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•shila1973
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

כשאמרו לכיפה אדומה לא לדבר עם זרים, והיא בכל זאת דיברה, יצא מזה סיפור נורא מעניין ומותח.
כאן, בספר המדבר על דמות שמדברת עם הזרים אותם היא פוגשת, זה פחות מצליח.

הכתיבה אמנם בסדר גמור, ודי זורמת, כך שבזכותה שרדתי מספר לא מועט של עמודים. אבל הבעיה שלו, היא העלילה עצמה.
שהיא, איך לומר, די משעממת.
ציפיתי לדרמה מעניינת שתתפתח בעקבות המפגש עם הזרים ועם הסיפורים האישיים שהיא שומעת מהם, אבל מה שאותם זרים סיפרו לה, אולי הצליח להחזיק את העמודים הראשונים, אבל ספר שלם ממש לא.

ועל מה הם מספרים לה? על נישואיהם, על ילדיהם, על מקום מגוריהם. על הדברים הפשוטים, הרגילים והמשעממים של החיים. באמת, בשביל זה, אני יכול פשוט ללכת ברחוב, לפגוש איזה מישהו, לשאול אותו מה המצב ואיך החיים, ולשוחח איתו על הא ועל דא - בשביל אני לא צריך לקרוא ספר!
וגם כשהשיחות בספר עוברות לעסוק בנושאים עם יותר בשר, התרחשויות וסיבוכים, עדיין הרגשתי חוסר חיבור מוחלט למה שקורה שם. אולי זה כי תמיד הייתי מסוג האנשים שרכילויות וסיפורים אישיים של אנשים אחרים, לא ממש מעניינים אותו (זו הסיבה גם שאני נמנע ככל האפשר מספרי דרמה גנריים). ואולי גם כי הספר מפוצץ בכמויות אדירות בפרטים אישיים של האנשים שהיא פוגשת, עד כדי כך שזה מכביד על הקריאה, מלווים בשימוש רב מדי ומוגזם בביטויים כמו "הוא סיפר לי", "הוא אמר לי", "הוא חושב ש..." - הוא, הוא, הוא, לפעמים גם היא והם. די כבר, זה מחרפן את השכל!

כמובן שיכול להיות שיש כאן "משהו מעבר" - משהו שאני, כקורא, פיספסתי. לפי הציור על הכריכה, התקציר והשם שלו, הספר עושה רושם של ספר אומנותי. ספר עמוק כזה, עם משמעויות מעניינות על החיים, ולא רק שיחות משעממות בין זרים.

אבל באומנות, כמו באומנות, כל אחד מפרש אותה בצורה אחרת.
ואני בחרתי לפרש אותה כך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

אל רייצ'ל קאסק הגעתי לאחר שנשאבתי אל כרכי ה"מאבק שלי" של קרל אובה קנאוסגורד. אני מציינת זאת משום שלטעמי קאסק וקנאוסגורד חולקות את העולם הספרותי של סוגת האוטוביוגרפיה. ההבדל ביניהן נעוץ בכך שאם אצל קנאוסגורד הזיכרון הפנומנלי (שהוא יצירה ספרותית ולא עניין עובדתי, כן?) שמור למניעיו, תחושותיו ועולמו הפנימי, הרי שאצל קאסק אותו זיכרון על-אנושי (שהוא בעצם בדיה מוחלטת, בדומה לקשב ולפתיחות שפיי מציגה למופת לאורך כול הספר, ולכן אין טעם להתרגז במהלך הקריאה ולומר לעצמך "איך לעזאזל היא מצליחה להוציא כאלו אמירות ותובנות מהסועדים עמה בארוחת ערב במסעדה יוונית?!) אוצר את רחשי תודעתם ושפתם של בני ובנות השיח עמן היא נפגשת. עבורי אוטוביוגרפיה ללא רכיב האוטו היא שינוי מרענן, בייחוד בתקופה שבה שיח האני וזהותי רווח מאוד. האופן שבו רייצ'ל קאסק נותנת את מלוא הבמה (טוב, כמעט את מלוא הבמה) לאנשים שמסביבה נעשה בצורה חכמה, בהירה ומלאת חמלה, דבר שהופך את קווי מתאר לקריאה מומלצת ביותר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ד.ע.
דירוג
2.0
לפני 8 שנים

“כשאמרו לכיפה אדומה לא לדבר עם זרים, והיא בכל זאת דיברה, יצא מזה סיפור נורא מעניין ומותח. כאן, בספר”