"כלי הנשק הראשונים נשלחים כעת ,השאר יסופקו ברגע שנוכל להקים את המפעלים הדרושים.ולבסוף ההשפעה שלו על הסכסוך? הבהוב קל של רגש נראה על פניו של הקולונל,"אני צופה שהרב מפציץ יביא את הרוסים לכך שבתוך חודש יתחננו לשלום" "אוף,לעזאזל " מילמלתי בקול.את המשפט הזה בדיוק שמעתי כבר פעמים רבות בתקופת שירותי בצבא.הוא החליף את האמרה שכבר צמח לה זקן-"אחרי החגים " בטמטום מוחלט,תמיד,ללא יוצא מן הכלל גרר בעקבותיו המשפט הזה אובדן מחריד של חיי אדם.
עוד לפני פריסתו הראשונה,בעצם קיומו עירער הנשק החדש את מאזן הכוחות בקרים.ממשלת אנגליה,שלא השתוקקה עוד לסגת ,ניסתה לשאת ולתת על כניעה של כל הכוחות הרוסיים .הרוסים דחו זאת מכו וכול.האום דרש ששני הצדדים ישבו אל שולחן הדיונים בבודפשט,אבל כל זה נתקע צבא רוסיה הקיסרית התחפר נוכח ההתקפה הצפויה.
.
פרשת גיין אייר / ג'ספר פורד עמוד 61 יצא בשנת 2001

לכל אחד יש את הספר ההוא, שעדיין נמצא לו בלב וגרם לו לחשוב ולהגיד 'וואו. מה שאפשר לעשות עם מילים!' בשבילי, יותר מהכל זה
פרשת ג'יין אייר/ג'ספר פורד.

בריטניה והאימפריה הרוסית נמצאות במלחמת קרים כבר 100 שנים. בריטניה היא מדינת משטרה בה יש מ"מ (מחלקה מיוחדת) לכל דבר. ליטרלי כל דבר, מלכידת פושעים מסוכנים ועד עצירת גזרים מגודלים מידי. תאגיד 'גוליית' שולט במדינה, והוא מפוקפק בדיוק כמו השם שלו. העלילה עוקבת אחרי תרזדיי נקסט, בלשית חביבה שעובדת במ"מ 27, המחלקה לבילוש ספרותי. כי בבריטניה ההיא, מתייחסים מאוד ברצינות לגנבות ספרותיות וזכויות יוצרים.

הספר כתוב נפלא. הוא שנון, הוא מצחיק והמלצתי החד משמעית היא לקרוא אותו בפרטיות, או בקרב אנשים שמספיק מחבבים אתכם כדי שיסבלו צחקוקים אקראיים ובלתי נסבלים שיצאו לכם. פורד יצר פה עולם שהוא כמו שלנו, אבל לא. בדברים מסויימים הם מפגרים מאחורינו, ובאחרים מתקדמים בפער, למשל חיות מחמד.

כל הדמויות מגוחכות, נפלאות ומלאות עושר ועומק. העולם מאוד ברור, ולמרות השוני והצבעוניות הוא לא מרגיש מופרך.
ולמרות כל השבחים האלה, זה לא באמת מעביר את הכבוד שאני רוחש לספרים האלו וההנאה שאני מפיק מהם מכל קריאה. לדעתי, הספר הזה הוא מה שגרם לי להתאהב במילה הכתובה והבעיר בי את הרצון לכתוב. איזו בריאת עולם מוחשית! איזו שמחה של כתיבה. זה הספר הראשון שנכנסתי אליו בכל כולי, ומכל ספר כזה אתה לא באמת יוצא.

פרשת ג'יין אייר | ג'ספר פורד | 336 עמודים | חנה ידור-אבני על התרגום |

את 'ג'יין אייר' קראתי פעמיים- פעם אחת כשהייתי ילדה, שאלתי מהספריה את הגרסה המקוצרת ולא אהבתי. ופעם שנייה כנערה, שאלתי מהספרייה את הגרסה המלאה ונהניתי מכל רגע. ספר רומנטי, גותי, סוחף ויש סוף טוב.
'פרשת ג'יין אייר' הוא ספר בתוך ספר, קצת כמו בבושקה. אבל מסתבר שבעולם שכתב ג'ספר פורד לספר 'ג'יין אייר' אין סוף טוב, למעשה ג'יין עוזבת את אהובה והולכת לנצר ילידים באפריקה עם בן דודה הלפלף (לפחות זוהי דעתו של מר רוצ'סטר).הקונצנזוס הוא שהספר יכל להיות הרבה יותר טוב לו היתה משכילה ברונטה לתת לזוג האומלל סוף אחר.

בכל מקרה, זו בכלל לא העלילה המרכזית. למעשה אנחנו עוקבים אחרי הבלשית הספרותית Thursday Next, שאם זכרוני אינו מטעני, כלל לא נולדה ביום חמישי. על הבלשית העשויה ללא חת לפתור תעלומת גניבה ספרותית חמורה ביותר שמסתבכת ולעשה לפשע החמור השלכות על גורלן של מדינות.
רציתי לתת לכם טעימה מהספר, שעושה חשק לקרוא בלי לספיילר, אבל אין לי כח להקליד.
אז עוד נקודה אחת, שאף פעם לא הבנתי, בספר שזורים מידי פעם משפטים בצרפתית (שלא מתורגמים לעברית, אפילו לא בתור הערת שוליים) אז אני מבינה שכך כנראה גם במקור, אבל מה הקטע?! לא ברור לי. לי אישית הצרפתית לא מפריעה במיוחד כי אני קוראת את השפה (כמו ילדה בסוף כיתה א' אבל בכל זאת..) אבל אם זה היה בכל שפה אחרת מלבד צרפתית או אנגלית אני חושבת שהייתי מתוסכלת.

אז אתן לכם תרגום (סביר) של השיחה המתרחשת דף לפני סוף הספר, הדוברים הינם המפקח לבואזייה מן הז'נדרמיה של הזמן ותרסדיי נקסט (עמוד 335 מתוך 336):

לבואזייה: איפה אבא שלך?
תרסדיי: החמצת אותו ברגע
(עברית)
לאבואזיה: קולונל נקסט הינו גבר מסוכן ביותר, עלמתי. חשוב מאוד לדבר איתו בנוגע לפעילויות שלו בהתעסקות עם הזמן.
(עברית עברית עברית)
לאבואזיה: אם תשני את דעתך, צרי איתי קשר דרך המודעות הקטנות בחדשות הקפרד*. אני תמיד קורא באריכיון.
*למרות ש grenouille זה צפרדע ולא קרפד, אבל בספר זה מתורגם כקפרד.
וזהו.
היה עוד צרפתית פה ושם, אבל זה לא כל כך משנה כשזה באמצע הספר, אבל כשזה בסוף- מרגישים כאילו מפספסים משהו חשוב.

הספר שזור ברפרנסים וחידודי לשון- חלק רק עכשיו אני קולטת, אז הנה טיפונת, ואתחיל עם שמות של דמויות בספר:
תרסדיי נקסט- יום חמישי הבא
ברקסטון היקס (הבוס של תרסדיי)- סוג של צירי לידה מדומים
ג'ק שיט- סלנג למילה 'כלום'
ויקטור אנלוג'י- יענו אנלוגיה
אכרון הדס- הדס הוא אל השאול במתילוגיה היוונית, אכרון זה אחד מחמשת נהרות השאול
סטיקס- עוד אחד מנהרות השאול
הדוד מייקרופט- מזכיר את מייקרופט, אחיו של שרלוק הולמס
פליקס טבולאראסה- טבולאראסה זה 'לוח חלק'
השוטר ספייק סטוקר- ספייק =הערפד מבאפי (?) סטוקר= ברם סטוקר, הסופר שכתב את דרקולה.
פיקוויק (הדודו של תרסדיי)- לדיקנס יש ספר בשם 'רשומות מועדון הפיקוויקים'
המפקח לבואזיה- אנטון לבואזיה היה כימאי צרפתי, הוצא להורג במהפכה הצרפתית.
תאגיד גוליית- נו... את זה אנחנו מכירים.

וכמובן יש ערפדים, אנשי זאב, ניאנדרתלים, עופות דודו, צפלינים, תעלומת זהותו של שייקספיר.
נו- כבר אמרתי- הספר הזה הוא כמו בבושקה, תמיד יש עוד מה לגלות.

קפיצה בזמן תמיד נתפשה בדמיון כחווייה מרגשת ומסעירה. תארו לכם כמה עולמות אפשר היה לכבוש, וכמה מהלכי הסטוריה אפשר היה ליצור ולשנות אם אפשר היה לנוע קדימה ואחורה בזמן. ג'ספר פורד לוקח את הפנטזיה הזאת צעד אחד קדימה, ומאפשר לגיבורים שלו לקפוץ גם לתוך יצירות ספרותיות, להיפגש עם הדמויות הראשיות והידועות ביצירות אלה ולשנות את מהלך הסיפור המקורי(כדי להציל את היצירה. והיות שאין לחשוף פרטים מהעלילה, לא אוסיף יותר מזה...) כמובן שפנטזיה כזאת מושכת פושעים גאונים ואכזריים שפועלים לאינטרסים הפרטיים שלהם, וכשיש פשע, מוקמת גם יחידה משטרתית מיוחדת, בילוש ספרותי. תרסדיי (יום חמישי) נקסט היא בלשית כזאת. בעולם הדמיוני שבורא ג'ספר פורד, במציאות משיקה לזו של ימינו, בעולם שבו אנגליה נלחמת ברוסיה במלחמת קרים שנמשכת יותר ממאה שנה, בעולם שבו סוכני "משמר הזמן" מפקחים על עיוותים וקפיצות בזמן, מנסה תרסדיי למלא את המשימה שהוטלה עליה בצורה הטובה ביותר, ובסוף הדרך מוצאת גם אהבה..
מומלץ.. לאוהבי פנטזיה והרפתקאות שנותנות דרור לגבולות הדמיון, וגם למי שחובב סיפורים הגיוניים וארציים, והרפתקאות דמיוניות ממנו והלאה..אהבתי מאוד.

אז על מה הספר הזה?
טוב, זה די פשוט בעצם: מרדף של בלשית קשוחה בעלת השם הייחודי תרזדיי נקסט (יום חמישי הבא) אחרי ארכי-פושע מרושע בשם אכרון הדס. כולם משוכנעים שהוא כבר מת, אבל היא לא מוותרת ובדרך מוכנה לרמוס לא מעט כללים כדי להשיג את הצדק.
רגע, שניה, מה אתם בורחים?
לא מחובבי הז'אנר?
תישארו בסביבה, יש לספר עוד כמה ז'אנרים להציע לכם, שנאמר: זה הז'אנר שלי, ואם הוא לא מוצא חן בעיניכם יש לי אחרים:
מסע בזמן! אל תגידו לי שאתם לא אוהבים מסע בזמן! חורים בזמן נפערים מדי פעם בעולם בו מתרחש הספר ואנשי "משמר הזמן" הם האחראים על הסגירה שלהם, באופן שזורק אותם לכל מיני בקודות בזמן, מה שמוביל לסיטואציות בהם הם נעלמים ומופיעים בזמנים בלתי צפויים והגיל שלהם - נו, אתם מכירים את הז'אנר של מסע בזמן נכון?
גם לא מדבר אליכם?
אוקיי, יש גם קצת מדע בדיוני, כלומר, חוץ מהנסיעה בזמן. שיבוט של חיות שנכחדו, ועוד כל מיני המצאות וחידושים.
וחופן פנטזיה עם אנשי זאב וערפדים שלוקחים תרופות מיוחדות כדי להימנע מתופעות הלוואי הלא נעימות של מצבם, ואנשים מסויימים בעלי יכולות מיוחדות כמו לא להיפגע מיריות או יכולת לעצור את הזמן.
גם לא?
אז מה לגבי מציאות אלטרנטיבית? הולך? אנחנו בשנות השמונים של המאה הקודמת, וויילס ואנגליה הן מעצמות נפרדות במצב של יריבות פאסיבית, אנגליה ורוסיה נלחמות זו בזו שנים על גבי שנים על חצי האי קרים, תאגיד "גוליית" שולט באנגליה והוא המרוויח הגדול מהמלחמה הבלתי פוסקת, וכל זה רק רקע.
אל תלכו! יש עוד! מה לגבי הז'אנר הזה, שבו הגבול בין העולם שלנו לעולם הספרים מטושטש, אנשים יכולים להיכנס לספרים וגיבורים ספרותיים יכולים להיכנס לעולם שלנו -
אה, אין ז'אנר כזה? טוב, אבל היה כדאי שיהיה, לא?

***

בעולם של "פרשת ג'יין אייר", כאמור, הגבול בין הספרות למציאות לא מוחלט. מי שמחזיק בידו כתב יד מקורי של ספר מסויים יכול לשנות את היצירה הספרותית הזו על כל עותקיה בכל רחבי העולם. (לא פלא שאין מחשבים בעולם הזה...)
ובכלל, לוקחים בעולם הזה את הספרות באופן רציני למדי: המשטרה מחולקת ל-39 מחלקות, כשהמחלקה ה-27 היא מחלקת הבילוש הספרותי העוסקת בזיופים של כתבי יד, עסקים בלתי חוקיים ופרשנויות דרמתיות יתר על המידה.
אסכולות אומנותיות שונות נלחמות זו בזו עד זוב דם, הצגות חובבים של מחזות שייקספיר מועלות על ידי כולם, פחות או יותר, וכולם כותבים. אפשר לראות דוגמאות בראשי הפרקים.
בעולם של הספר הזה הספרות זוכה להתלהבות העצומה בה מקובל בעולם שלנו להתייחס לענפי ספורט שונים, בעיקר כאלו שמערבים כדור. כמו, נגיד כדורגל.
ובעצם, כשחושבים על זה, למה לא?
אולי העולם הזה, שבו ההתלהבות האנושית מופנית לספרות הוא בעצם עולם הרבה יותר הגיוני מהעולם שלנו. מי יודע איזה משק כנפי פרפר יצר את הבג הזה והוביל את העולם שלנו לנקודה המוזרה, בה אנשים משקיעים כל כך הרבה אנרגיה והתלהבות באירועים שאם להתייחס אליהם במונחים השאובים מעולם הספרות, העלילה שלהם דלה וממחזרת את עצמה לעייפה, השפה הפיגורטיבית שלהם קלושה וקלישאתית והדמות הכי עגולה בהם היא הכדור.
לא, אין ספק שרק בטעות הגענו לנקודה המשונה הזו בדברי ימי האנושות. בעניין הזה, התרחיש של "פרשת ג'יין אייר" הרבה יותר הגיוני מהמציאות.

בקיצור, העולם של "פרשת ג'יין אייר" הוא עולם שכיף לשקוע לתוכו וקצת לחשוש וקצת לקוות שגם אתם תוכלו לגלוש לתוך הרומן שאתם קוראים, כמו שעושות חלק מהדמויות שלו.

תרזדיי נקסט, הבלשית הקשוחה היא דמות כיפית. פשוטת מראה, חכמה ובעלת עקרונות, היא נגררת למרדף אחרי הדס בעיקר בגלל שהוא היה מרצה שלה בעבר, וניסיונותיו לפתות אותה לא צלחו. הייחוד הזה שלה, כך מקווים בלשים ממחלקי משטרה נחשבים יותר ממחלק הבילוש הספרותי, יעזור להם ללכוד את הפושע.
נשמע מוכר?
נכון, יש כאן אנלוגיה מכוונת לג'יין אייר, פשוטת המראה ובעלת העקרונות שלא נכנעה לשידוליו של רוצ'סטר לחיות איתו בחטא, לאחר שגילתה שהוא בעצם נשוי.
לתרזדיי, כמנהגם של בלשים בני תקופתנו, יש עבר צבאי, ארוס לשעבר ומעט מאוד חיי חברה.
הספר מלא וגדוש ברפרנסים מסוגים שונים ליצירות שונות. ובמשחקי מילים מסוגים שונים: הדוד של תרזדיי נקרא מייקרופט ומזכיר במידה מסויימת את מייקרופט הולמס, אחיו של שרלוק. בלש ספרותי אחד מכונה ויקטור אנלוג'י, בלשית אחרת - פייג' טרנר, אכן מדפדפת את הגברים בחייה במהירות. למרבה הצער, אני חוששת שהחמצתי את רוב הרפרנסים ומשחקי המילים, בשל חוסר היכרות עם המקורות ובגלל התרגום שהעתיק את השמות כמו שהם, בלי הערות שוליים, הסברים או פרשנות.
קצת מבאס אבל לרגע לא פוגע בהנאה מהספר המקורי והמצחיק הזה.

כמו קוראת אחרת שכתבה ביקורת על הספר -מירב- גם אני הכרתי את גיבורת הספר, תרזיי נקסט, דרך ספר ההמשך לספר הזה, "לשקוע בספר טוב" ובגלל שנהנתי מהספר השני ומהיחודיות שלו, חזרתי לראשון כדי להבין כמו שצריך כשכולי תקווה להנאה שבקריאה. לצערי, ההנאה שבקריאת הספר השני חסרה לי בקריאה של הספר הראשון, ואני מודה שלא הצלחתי לסיימו. ההמלצה שלי- וותרו על "פרשת ג'יין אייר" וקפצו ישר לספר השני "לשקוע בספר טוב"

הדירוג האמיתי הוא 4.5: אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו. הרעיון מקורי והכתיבה מעולה. הבעיה היא שקשה קצת לעקוב אחרי העלילה המהירה, והספר די גס - לא להתבלבל! הוא לא ממש מיועד למעריצי הספר המקורי ("ג'יין אייר")

את תרזיי נקסט, גיבורת הספר, הכרתי בכלל דרך ספר ההמשך לספר הזה, "לשקוע בספר טוב". חזרתי לראשון כדי להבין כמו שצריך והביקורת הזו היא בעצם המלצה מרוכזת לשניהם. והיות ששניהם עוסקים בספרים, הרגשתי חופשיה להשוות את הגיבורים לכל מה שעלה במוחי תוך כדי.

העולם של ג'ספר פורד הוא עולם בדיוני למחצה, שנראה כמו ערבוב בין משחקי הרעב לקוני ויליס עם קורס בספרות אנגלית באמצע. הוא משתעשע במוטיבים המוכרים של נסיעה בזמן, שלטון אגוצנטרי ומנוכר ומלחמה תמידית ברקע, אבל עושה את זה עם הרבה פחות יומרה ועם הרבה יותר הומור. הייחוד העיקרי בעולם הזה הוא שהמעבר בין ספרים למציאות הוא עדין מאוד, כך שאפשר לשנות את הסוף של הספר, להיכנס ולצאת ממנו ובעיקר להשתמש בו כקלף מיקוח אמיתי מול העולם מסביב.
עלילת הספר הזה, כפי שמרמז שמו, עוסקת בספר ג'יין אייר ובארכי נבל שהוא משהו בין וולדמורט למוריארטי שחוטף את הגיבורה ומנסה לסחוט את המשטר תוך איום להרוס הכל. הגיבורה שלנו, אמיצה יותר מקטניס וחכמה כמעט כמו הרמיוני, נחושה בדעתה לא להיכנע לו או לתאגיד "גוליית" המושחת מצליחה להציל את העולם ולהחכים אותנו בדרך בלא מעט ספרות אנגלית. בין לבין אנחנו עוברים סצנות מרדף מרהיבות, דיונים מעמיקים על שייקספיר וציטוטים ממיטב משוררי התקופה. יש גם דוד שממציא תולעי ספרים אמיתיות, ציפורי דודו שקמו לתחייה והמון רגעים חכמים ומשעשעים.

אני מודה ומתוודה שמעולם לא קראתי את ג'יין אייר, את שייקספיר ורבים מהסופרים והמשוררים המוזכרים בספר ועם זאת, נהניתי מאוד מספר חכם ומשעשע ומהיחס המכבד והמיוחד לעולם הכתוב. ספר ההמשך אמנם קוהרנטי קצת פחות אבל גם הוא מורכב מכל המאפיינים המוצלחים ועושה את העבודה היטב. מומלץ לכל חובבי הספרים שמחפשים הפסקה מהרומנים ההיסטוריים ומהפוסט-אפוקליפסיה.

רוב ספרי הפנטסיה שקראתי נכתבים על עתיד כלשהו (קרוב או רחוק, תלוי כמה הסופר אופטימיסט) או יקום אחר בו החוקים כאילו אחרים. אני אומרת "כאילו" כי רוב ספרי הפנטסיה מבוססים על עברו של המין האנושי והתנהגויות השאובות משם. לא הספר הזה.

פורד כותב על אנגליה של זמננו. אך היקום שהוא בורא שונה לחלוטין מהמוכר לנו. הסיפור הוא על תרסדיי נקסט (בטוח הוא התכוון לאיזו בדיחה כשבחר את השם) שהיא בלשית במחלק הבילוש הספרותי שמספרו 27: כי באנגליה הזאת יש 39 מחלקות שיטור, שיוקרתם עולה ככל שיורד מספרם. עברות ספרותיות כמו זיוף או העתקה נענשות בחומרה (הייתי מאמצת את זה...) אנשים מתייחסים ברצינות רבה לספרים, וחלקם אף יכולים לתייר בהם. פורד שומר עם זאת, על חלק מה"פנינים" של עולמנו: מלחמה עקובה מדם מתנהלת זה מאה שנה בין רוסיה ובריטניה על חצי האי קרים(!), וויילס השיגה עצמאות ומנהלת את מדינתה בהסתגרות ותוקפנות וחברות גלובליות בוחשות בקדירה ומחרחרות מלחמות ריווחיות.

התפעלתי מאד מהספר: הוא כתוב היטב, בהומור שלמרות שאני בטוחה שהחמצתי הרבה ממנו - שלא עבר בתרגום - גם ממה שנשאר אפשר להנות ועוד יישאר עודף. חלק מהעלילה מבוסס על הכרות עם עלילת ג'יין אייר. רצויה גם הכרות מה עם וורדסוורת' (מה שמלמדים בבית הספר מספיק...)
הספר לא ממש ספר פנטסיה, גם לא ממש ספר הרפתקאות, אם כי יש בו משניהם. אם כבר הוא הזכיר לי את "אליס בארץ הפלאות". זה הספר היחיד שקראתי שאפשר לקרוא את "תוכן העניינים" כאילו היה סיפור קצר בפני עצמו. הספר נכתב על ידי אחד מאיתנו - חובב ספרות - שכתב בדיחה פרטית עבור חובבי ספרות. יאהבו אותו מי שאוהבים דמיון פרוע והומור, ומוכנים להתמסר לסיפור מסוג אחר.