סיימתי את הספר הזה ביומיים וזה אומר הרבה. האמת שהייתי מסיימת אותו בקריאה אחת אם זה היה מתאפשר, אבל בכל פעם שהייתי צריכה להתנתק ממנו, רק חשבתי על הרגע שבו הוא שוב יהיה אצלי בידיים ואמשיך לקרוא אותו.
הספר הזה טוב. אני נותנת לו חמישה כוכבים בלב שלם.
בזמן האחרון ישנם המון ספרים עתידניים שדומים אחד לשני, אבל לפעמים מתמזל מזלי ואני נתקלת באחד טוב שסוחף אותי בגלל הכתיבה, המקוריות והדמויות. בכל ספר יש משהו שונה מאלה שבאו לפניו, ולפעמים זה עושה אותו למיוחד.
דבר ראשון, אהבתי את העובדה שהדמויות הראשיות הן לא פרחחים צעירים בני חמש עשרה שלא מבינים כלום מהחיים שלהם. עובדה זו הציקה לי מאוד בספר "אגדה", שהאופי וההתנהגות שלהם לא היו דומים לגיל חמש עשרה.
אריה ופרי, הדמויות הראשיות, באים מעולמות שונים לחלוטין. אריה באה ממושבה שנקראת "חלום", שבו האנשים חיים דרך עולמות וירטואליים שבהם אין כאב או מחלות. פרי בא מהעולם שמחוץ למושבות האלה, עולם שמחולק לשבטים, עולם שבו צריך להתאמץ כדי לשרוד.
סיפור האהבה של אריה ופרי לא הרגיש לי מופרך במהלך הספר, אלא להפך. הוא הרגיש לי אמיתי וכנה.
אם להגיד את האמת, אנחנו מתלוננים שכל ספר פנטזיה שני דומה למשחקי הרעב או למפוצלים ושהוא לא מקורי, אבל האמת היא שאנחנו רק רוצים עוד ומנסים להסתפק במה שיש לסופרים להציע. אפילו אם הספר לא היה וואו, הוא עדיין שווה משהו. אחרי הכל, לא יהיה עוד ספר מדהים ומקורי כמו משחקי הרעב.
