איך בוראים עולם?

את הביקורת הזאת אתחיל, בצורה לא שגרתית, בנוסחה:
"[[in fiction f, φ]]ʷ = T iff some world w’ in which f is told as known fact and [[φ]]ʷ′ is True differs less from our actual world w than all worlds in which f is told as known fact and [[φ]]ʷ′ is False" (Lewis, 1978).

זוהי נוסחה שנתקלתי בה במסגרת לימודיי באוניברסיטה בקורס מדהים בשם "שפה בספרות ובמשפטים". טבע אותה הפילוסוף דיויד לואיס שחי במאה ה-20. משמעותה היא שבספרות בדיונית (fiction) טענה מסוימת נחשבת לאמת אם עולם שבו העלילה מסופרת כעובדה ידועה והטענה אמיתית רחוק פחות מן העולם האמיתי שלנו מאשר עולם שבו העלילה מסופרת כעובדה ידועה והטענה שקרית. הסתבכתם? גם אני. אז אפשט את זה למשפט אחד שיהיה כמה שיותר מובן: בספרות, משהו נכון אם הוא הכי קרוב למציאות שלנו, אלא אם הסופר אמר לנו אחרת.

העולם אשר טולקין יצר ב-"שר הטבעות" הוא רחוק מאוד מן העולם שלנו, או לכל הפחות העולם שלי. הוא מלא ביצורים קסומים: אלפים, גמדים, אורקים, הוביטים... עם זאת שום דבר מהמתרחש בו לא לוגי - יש היגיון פנימי לעולם הזה, נראה כי כל דבר שנכתב לא נכתב סתם, אלא הוא חלק מבניית העולם המוקפדת של הסופר. בזמן קריאת הספר לא נראה לא הגיוני לקוראים כי קיימים היצורים הקסומים בספר מפני שכול העולם שאותו טולקין בונה הוא קסום בעצם הגדרתו ויש לו חוקים משלו: שפות אותן טולקין המציא, היסטוריה של כול אחד מהעמים הכתובים בספר ואפילו מפות המתארות בדיוק כיצד נראית הארץ אותה טולקין המציא (הארץ התיכונה).

הספר "שר הטבעות: אחוות הטבעת" מספר את עלילתה של חבורה מעניינת למדי במסעה להשמיד טבעתו של סאורון (הוא שר האופל). את הטבעת הזו מצא בילבו בגינס שנים רבות לפני העלילה בספר במסעו המתואר בספר אחר -"ההוביט". חבורה זו מונה את פרודו, אחיינו של בילבו בגינס, הוא הוביט רגיל אשר דודו מינה אותו כמי שיינשא את הטבעת; סם, חברו הטוב והנאמן של פרודו, גם הוא הוביט; פיפין ומרי, שני הוביטים נוספים ודמויות משעשעות למדי; גנדלף, הקוסם רב העוצמה המשמש כמורה דרך לחבורה; ארגורון, אדם מוזר ומסתורי מאוד (שלא כול כך התחברתי לדמותו המעט מרובעת); גימלי הגמד המשעשע והמקסים; בורמיר, דמות אדם המציגה תכונות אנושיות ביותר כמו בצע, ספקנות ותחושת אשמה; ולוגלס, האלף בעל החץ וקשת.

הקריאה בספר מאוד שונה מהצפייה בסרט (המדהים גם הוא). בתור מי שגדלה על סרטי "שר הטבעות" (אם הייתם שואלים אותי בגיל 4 מה הדמות הקולנועית האהובה עליי הייתה אומרת גולום) החוויה הרגישה מאוד שונה. דמויות שמאוד אהבתי בעת הצפייה בסרט הפכו שטוחות בעייני בעת הקריאה בספר (למשל: דמותו של לגולס האלף שהערצתי כילדה, לא מעט משום יופיו של השחקן המגלם אותו אורלנדו בלום, הפכה משעממת בעיני בספר) ואילו דמויות שנראו לי משעממות בסרט הפכו מעניינות מאוד בעת הקריאה בספר (כמו בורמיר שבעת הצפייה בסרט אפילו לא זכרתי כמעט את דמותו).

טולקין ללא ספק הפליא לברוא עולם שקל מאוד להישאב לתוכו. הקסם שקיים בעולם הזה גורם לקורא מעט לשכוח מהמציאות לרגע, אפילו כשהמציאות שאנו חיים בה היא מציאות של מלחמה. אולי זה חלק מהקסם בספרות בדיונית משובחת – היכולת שלה לברוא עולם שלמרות היותו שונה עד מאוד מהעולם בו אנחנו חיים, הוא מצליח להרגיש הגיוני לקורא בזכות בניית העולם המוקפדת של הסופר.

זה הספר השני בטרילוגיה של שר הטבעות. יש בו שני חלקים:
הראשון מספר על מעלליהם של כל החברים פרט לפרודו וסאם. לברית מצטרפת ממלכת רואן והעצים הקסומים. יש בו מתח, תיאורי קרבות, נופים מגוונים, מעשים מופלאים מאת גנדאלף ואת נקמת העצים. אך! איזו נקמה מתוקה...
החלק השני מתאר את מה שעבר על פרודו וסאם בליווי גולום הבוגדני. בדרך נכנסת לתמונה ממלכת גונדור. הפרק הזה בעל נופים אפלים, האווירה קודרת והמלווה גולום שמהתל בהם מביא לסוף המותח והלא פתור של הספר.
הספר הראשון בסדרה היה מעולה, והיה רק ההכנה לספר השני בסדרה שפשוט השאיר אותי חסרת מילים. סדרה שמשתבחת ככל שהעמודים מתקדמים. הנאה מופלאה....
אגב, הרבה מתלוננים על הסוף, כי הוא לא סגור, אותי זה השאיר במתח ואני עכשיו רק רוצה להמשיך לספר השלישי....

ספר מצויין, הוא המקור של הסוג הזה של ספרי פנטזיה וככזה הוא גם מעולה.

ספר שלישי ואחרון בטרילוגיה. העלילה מגיעה לשיא שאין שני לו, הסיפור נסגר בצורה הכי מושלמת שאפשר והכל בא על מקומו בשלום. כאן ראוי להודות לעמנואל לוטם ז"ל על התרגום המעולה לספרים ובייחוד על תרגום הנספחים בסוף הספר שלא תורגמו בתרגום לבנית. הנספחים שופכים אור על הרבה פרטים בעולם שלא קיבלו מקום בספרים עצמם. הנספחים מומלצים לכל מי שסיים את הספרים ורוצה עוד, הספר עצמו לא צריך המלצה כי מי שכבר קרא את השניים הקודמים לא צריך שום דרבון להמשיך הלאה.

חלק שני בטרילוגיה, העלילה מתפצלת יחד עם הגיבורים ועתיד העולם מונח על כף המאזניים. לכל מי שחשב בספר הראשון שהעלילה איטית מדי - הספר הזה בשבילו. הסיפור מעלה הילוך, דמויות חדשות נכנסות ויוצאות, קרבות אדירים מתחוללים והכל כתוב בשפה עשירה שאין לה אח ורע.

מה כבר אפשר לכתוב על הספר הזה שלא נכתב? החלק הראשון בטרילוגיה הכי גדולה בתולדות הפנטזיה אם לא הספרות, חובת קריאה.

אז איך כותבים ביקורת על אחת מסדרות הספרים הכי פופולריות בעולם? כנראה מהסוף, מהשורה התחתונה. מדובר בפנטזיה האולטימטיבית ובחוויה בלתי רגילה עבור הדמיון. אני חושב ש-5 כוכבים עבור הספר הזה הם קודם כל עבור הפליאה על היכולת המופלאה של טולקין ליצור עולם כל כך שלם, בעל היסטוריה עשירה ושלל דמויות צבעוניות ואותנטיות כל כך. הכתיבה מעולה, התיאורים מופלאים ומדויקים עד כדי כך שאתה מרגיש חלק מן המסע, השמות, השירים והניסוחים הלשוניים מדהימים ובכלל מדובר בלא פחות מיצירת מופת.

לגבי התרגום - התרגום כתוב בשפה גבוהה ואינו פשוט לקריאה עבור כל אחד. לטעמי, כטיפ, יש לקרוא כמה ספרים קצרים מזה בעלי שפה עשירה על מנת שניתן יהיה להבין יותר טוב את המלל ולהתחבר ביתר קלות לדברים, אחרת השפה יכולה לייאש את הקורא.

לגבי ההשוואה לסרטים - למי שמכיר את עלילת הסרטים קריאת הספרים תהיה חוויה נהדרת כי היא מוסיפה הרבה פרטים לגבי דמויות ואירועים שפשוט נשמטו מעלילת הסרט. היא מחברת אותך ביתר קלות לדמויות שבסרטים אולי לא הצלחת להתחבר. עבורי למשל הדוגמא הכי בולטת היא דמותו של פרודו - דמות שבסרטים היה לי מאוד קשה לאהוב או להתחבר אליה, למרות המסע הארוך שהוא עובר. בספר אתה מקבל נקודות מבט אחרות על דמותו של פרודו, הוא גם מוצג כבוגר יותר משאר ההוביטים לעומת הסרטים שם מוצג בערך באותה שכבת גיל. הדמות שלו מורכבת יותר ומעניינת משמעותית יותר בספרים. אתה חווה ביחד איתו את המסע משמעותית יותר.
כנ"ל לגבי שאר הדמויות שהספר מאפשר פיתוח עמוק יותר שלהן מאשר בסרטים. ישנם סיפורי רקע עשירים יותר עבור כל דמות והסברים מקיפים על ההיסטוריה של כל דמות וחוויות שהיא עברה.

לגבי עלילת הספר אני לא רואה באמת סיבה להרחיב יותר מדי (סקירה קצרה בלי ספוילר מיוחד) - הספר הראשון מציג את המסע של ההוביטים (מעין אנשים קטני וטובי הגרים באזור אידיאלי הרחק מצרות העולם) עם טבעת הכוח של סאורון שר האופל, שהתגלתה לאחר שנים אי שם בפלך - מקום משכנם של ההוביטים, אל עבר ריבנדייל - מעוז העלפים, שם נערכת פגישה ודיון לגבי מה עושים עם טבעת זו של עמי הארץ התיכונה. מכאן הסיפור יוצא למסע ארוך ומפותל של אחוות הטבעת, המכילה נציגים בולטים של העלפים, הגמדאים, ההוביטים המפתיעים ובני אדם, דרך אין ספור הרפתקאות וקשיים שהם עוברים לאורך הדרך. הספר הראשון מסתיים בנקודה קריטית עבור אחוות הטבעת ובדילמות מעניינות עבור הדמויות המרכזיות.

אני ממליץ על קריאת הספר בחום רב, נהנתי ממנו כל כך ואני מכיר תודה על האפשרות לקרוא יצירה כל כך עשירה ומיוחדת.

טולקין הפליא בכתיבה ודמיון עשיר, קראתי את 3 הספרים עוד לפני שיצאו הסרטים והתענוג בלדמיין את כל הדמויות והמקומות פתח בפני עולם מדהים , אני אפילו לא זוכרת כמה פעמים קראתי כל ספר במהלך השנים מאז שקיבלתי אותם, אני מאוהבת בספרים האלו, בתיאורים , בהומור, בעלילה בצורת החשיבה יוצאת הדופן של הסופר המופלא הזה ובראיית עולמו העשיר של עולם הפנטזיה , טולקין השאיר אחריו סדרת ספרים שיחיו לעד ואני מרחמת על הילדים שתקועים היום במסכים ולא בדפים המופלאים האלו.

יוהו, החלטתי לעשות את זה
כי זה מה שהעולם צריך כרגע. ילדה בת 15 שתבקר ספר מופת שנכתב לפני יותר משמונים שנה. אז אני ממש לא הולכת לתת פה תקציר לעלילה כי מי שלא קרא - זה ספר חובה לחלוטין בעיני אז תלכו לקרוא ואם יתחשק לכם מתי שהוא תחזרו(:
אז ככה נשימה
מדובר בספר מדהים, הדמויות מעניינות ומורכבות (לא כמו בסרט לאלה שראו רק את הסרט!! , הסרטים טובים לטעמי אבל שטחו את הדמויות), העלילה מרתקת והטופ זה העולם! שתבינו רגע, אתם תקראו בספר על אלפים וגמדים ועל היריבות ביניהם, על קוסמים וחפצים עם כוח, על קרבות עם חרבות ותהיו כזה, אהה קראתי את זה כבר, פנטזיה קלאסית כמו רומח הדרקון, שיר של אש ושל קרח, הארי פוטר (כן דמבלדור אתה וגנדלף דומים מדי, מישהו חייב להגיד את זה)ועוד הרבה. אז זהו שכאן זה המקור! פה מישהו החליט לראשונה על היריבות בין גמדים לעלפים, על התכונות שלהם, על הרעיונות שמאחורי הקסם וכל השאר העתיקו מפה! זה מה שהופך את שר הטבעות לספר חובה בעיני, ההשראה וההשפעה שהוא היווה לכל ספרות הפנטזיה אחר כך.
אבל מדיבור עם אנשים שבכללי אוהבים לקרוא, המון אמרו לי שזה ספר משעמם, מרוח וכבד.
לסבא וסבתא שלי יש ספריה עם הרבה ספרי קריאה בבית, שבת אחת, כשהייתי בת תשע החלטתי שאני גדולה והוצאתי את שלושת הכרכים של שר הטבעות מהמדף הגבוה והתחלתי לקרוא. הגעתי להתחלה של שני הצריחים (איפשהוא כשספוילר מרי ופיפין עם האורקים) והחלטתי שזה משעמם והפסקתי, שנתיים אחר כך קראתי והתאהבתי בספר ברמות.
אז אני מסכימה - הספר קצת קשה לקריאה בהתחלה, השפה כבדה והעלילה לפעמים מרגישה קצת נמרחת אבל תנסו, אחרי ההתחלה העלילה מתקדמת יותר ואתה נשאב יותר ויותר לאווירה של הסיפור.(שאגב זה המקום להחמיא לתרגום המעולה של רות לבנית ובמיוחד לתרגום השירים של אוריאל אופק שבעיני שמר על הקסם במקור שגרם לי להישאב לחלוטין לסיפור)
לא לתת לספר חמש כוכבים זה עלבון לאנושות, אבל אני מבינה גם את הבעיות בספר, את העובדה שבשמונים שנה שחלפו השפה נשמעת עוד יותר מסורבלת ולא מהנה, אבל תשברו קצת את השיניים בהתחלה ותנו לזה צ'אנס, מבטיחה שלא תצטערו.