שמתי לב שספרי מתח לנוער הרבה פחות פופולרים מספרי מד"ב ופנטזיה, ואני גם די בטוחה שאפשר לספור על יד אחת את מספר הפעמים שבהם נתקלתי בספרי נוער ששפת המקור שלהם היא לא אנגלית או עברית.
ואדום כדם הוא גם ספר זר (אני לא בטוחה שזה המושג הנכון, אבל ככה זה נהוג בסרטים אז אשתמש בזה גם בשביל הספר) והוא גם ספר מתח, משהו מאוד נדיר למצוא בז'אנר הכולל של ספרי הנוער.
את הספר השגתי במכירת יד שניה של כנס 'נוער קורא' ובין כל האנשים הנדחפים והצפיפות המטורפת והספרים שאוזלים בקצב מטורף, לא כל כך היה זמן להתלבט בין ספר אחד לשני, הוא גם היה בחינם בזכות קופון, ככה שגם אם הוא יהיה נוראי זה לא הפסד גדול כל כך, אז נפטרים ממנו בכנס של השנה הבאה, לא ביג דיל.
ומכיוון שמתח הוא לא מסוג הז'אנרים החביבים עלי, לא ניגשתי אליו בציפיות גבוהות במיוחד.
ובכן, הוא היה הרבה טוב יותר משציפיתי.
הספר לא מתמהמה יותר מדי בהסברים מיותרים וישר זורק אותנו ללב העלילה ומותיר אותנו לנסות להבין לבד את הכל, וזה דווקא אחד מהיתרונות שלו, הסופרת לא מסבירה לנו כמעט כלום ונותנת לנו להבין את הדברים בעצמינו, בניגוד להרבה ספרים אחרים שקראתי שהגזימו בהסברים.
בהתחלה שנאתי את הדמות של לומיקי כי היא הייתה פשוט קרה כזו ואדישה להכל, ובמהלך הספר היא מראים לנו גם את הצדדים הפגיעים והחלשים שלה, ולא יכולתי שלא להזדהות איתה ולדאוג לה בשלב מסוים. וגם הדמות של אליסה, המקובלת השטחית והמפונקת, מקבלת עומק משלה ואופי, ומצאתי את עצמי מתחברת גם אליה בחלקים מסוימים של הספר.
קל לשקוע בספר, הקריאה די מהירה והעמודים עוברים כמעט בלי להרגיש, אני לא יודעת אם זה בגלל שזה ספר מתח או בגלל שהוא קצר יחסית, אני משערת שזה שילוב של שניהם. ודי הצטערתי שהוא נגמר כלכך מהר.
לפעמים היו בספר קטעים חסרי היגיון או מופרכים מדי שלרוב היו מעצבנים אותי, אבל הפעם משום מה זה לא ממש הפריע לי כי עניין אותי יותר מה עולה בגורלה של הגיבורה מאשר לשים לב לכמה הסיטואציה לא הגיונית, ואני לרוב מתעכבת על כל הרגעים הלא הגיוניים או המופרכים בספרים.
אז נהניתי מאוד מהספר, ולמרות השם והתקציר, הוא ממש ממש לא מפחיד, ואני אומרת את זה בתור אחת שמפחדת מהצל של עצמה ולא מסוגלת לראות סרט אימה, הוא ממש ממש לא ספר אימה.
אז לחובבי הז'אנר, ולכל מי שמחפש משהו קצת שונה בז'אנר ספרי הנוער, אני ממליצה בחום ^^
<I>"היה היה מפתח קטן שהתאים לכל מנעול.
אגדות לא מתחילות ככה. כך מתחילים סיפורים אחרים, אופטימיים יותר"</I>
