חברים נאמנים בעגלתי טמונים
ספרים רבים, ישנים וחדשים,
ספרים, ידידו הנאמנים של האדם
ממלאים את קרונותיי עד לראשם.
ספרים לכל דורש ולכל בקשה,
מוזות וליריקה זהובה,
ספרים על בישול ועל חקלאות,
רומנים על תשוקה ועל אבירות,
כל הסוגים לכל הצרכים,
ומי שקונים – קוראים.
זהו הטקסט שהיה כתוב על כרטיס הביקור של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים בספר "פרנסוס על גלגלים". מיהו או מהו פרנסוס? בואו נתחיל בהתחלה.
על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס היה בכיר האלים האולימפיים ומנמוסינה הייתה אלת הזיכרון ואהובתו של זאוס. בספרו "תיאוגוניה" מספר המשורר הסיודוס כי זאוס ביקר את אהובתו מנמוסינה במשך 9 לילות רצופים ובמשך כל לילה הוא תינה עמה אהבים. בסופו של דבר התעברה מנמוסינה ועם תום הריונה היא ילדה לזאוס 9 בנות. כשגדלו בנותיהן של זאוס ומנמוסינה, הן הפכו ל-9 המוזות שהן אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, מוסיקה, היסטוריה, ספרות, מחזאות ואסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בשירה, ריקוד ונגינה. אך תפקידן העיקרי היה להעניק השראה ליוצרים שונים בתחומי האמנות ובעקר בתחומי הציור, השירה והפילוסופיה.
על פי המיתולוגיה היוונית, מקום משכנן של המוזות היה הר פרנסוס. ההר נמצא במרכז יוון ומתנשא מעל דלפי, צפונית למפרץ קורינתוס.
"פרנסוס על גלגלים" עוסק במספר נושאים כאשר העיקרי שבהם הוא האהבה לספרים ומכאן שהקשר למוזות ולמקום משכנן מובן מאליו. אין לי ספק כי המוזות הנכונות העניקו השראה רבה לכריסטופר מורלי כאשר התיישב לכתוב את ספרו לפני קצת יותר מ-100 שנים.
זהו סיפורם של הלן מקגיל, של אחיה אנדרו מקגיל וכמובן סיפורו של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים אשר הופעתו בחווה בה התגוררו הלן ואנדרו, גרמה למהפך בחייהם. הוא נע בדרכים הכפריות של אמריקה עם סוסה הגוררת קרון שמכונה פרנסוס, ומוכר ספרים לפשוטי העם.
זהו ספר שכולו אהבה לספרים: על פי מורלי, "כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות, הומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמים והארץ במלואם...(עמ' 51). אני כמובן מזדהה עם כל מילה כאן.
אך זהו לא רק ספר על ספרים (ארס פואטיקה במלוא מובן המילה), זהו ספר על חופש, על הגשמה אישית, על נדודים, על תעוזה ועל אישה אחת השוברת מוסכמות: לאחר שהלן אפתה 6,000 כיכרות לחם במשך 15 שנותיה בחווה, היא משאירה שם את אחיה לבדו ללא איש (או אישה) שיבשלו לו. שפעם אחת יאכל לחם בזיעת אפו. יש לזכור שהספר נכתב בשנת 1917 ומעמד האישה אז לא היה דומה לזה של היום. לא רק שאישה הרצה לנשיאות (ועוד שחורה רחמנא ליצלן) היה בשנים אלו חלום רחוק, אלא שגם זכות בחירה לא הייתה אז לנשים. את הזכות הזו הן קבלו רק בשנת 1920 (התיקון ה-19 לחוקה).
זהו סיפור חכם עם הרבה דיאלוגים קצרים אך מאלפים, כתוב נפלא ובקיצור 195 עמודים של קסם.
![נפשות מתות [מהדורת 2013]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk2Lzk2NzY0Mi5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjEyOCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
