האמת, הספר משמים (ברובו). הרעיון מעניין, אך הביצוע קלוקל.

עלילתו מתרחשת במאה ה-22, ועוקבת אחר גוף שמימי בשם ראמא, שזוהה תחילה כאסטרואיד, אך התגלה בהמשך כמעבורת-חלל חייזרית שנעה במערכת השמש.
חללית מחקר בשם "אנדיבור", מופנית ממשימתה כדי לחקור את הגוף המסתורי. בתוך כך, מגלה הקורא יחד איתה אט אט אודות המעבורת, חוקיה ושוכניה.

טיבה של המעבורת ומשמעותה עבור בני האדם, מעסיקה רבות את דמויות הסיפור, לרבות מועצה בין-כוכבית שמונה שבעה חברים מכל אחת ממושבות החלל של האדם.
הסיפור מתנקז בסופו של דבר אל החלטת בני-חמה והחלטתו של קפטן האנדיבור, קומנדר נורטון.

ראמא הינה גוף חידתי בצורת גליל. עיקר הסיפור עוסק בקונסטרוקציה שלה, באופן מייגע לטעמי. קלארק דורש מקוראיו ראייה מרחבית וכושר דמיון שלא בטוח שבהישג ידם.

שם המעבורת הינו בהשראת המיתולוגיה ההודית (ראמא הינו אחד מהתגשמויותיו של וישנו). אני בכלל חשבתי שמדובר באשה, אולי קוסמונאוטית, שעתידה לקחת חלק בסיפור (בין היתר, בפרשת אוהבים).

כותרות הפרקים היו בגדר ספוילרים – כל כותרת חשפה את התגלית הבאה.

רק לאחר מספר אירועים של פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ (האחרון ב2077), החליטו בני האדם להקים את משמר החלל. ההתמהמהות תמוהה בעיניי, כמו גם חוסר האונים שלהם במאה המתקדמת.

הדמות שהתחבבה עלי בעיקר הייתה דמותו של קומנדר נורטון, אולם גם בה מצאתי פגמים - אידיאליזם נאיבי וחיים כפולים (שתי משפחות).

הספר מרגיש כמו הקדמה לשני הספרים העוקבים, למרות שאינו היה אמור להיות חלק מסדרה – לכן אציין לטובה את המשפט החותם אותו.
אין לי מושג אודות טיבה של הסדרה כולה, אולם בתור ספר יחיד, מדובר באחד חלש וחסר מעוף.

הספר זכה בפרס הוגו ונובלה עם צאתו (1975). הוא מכיל רעיונות מעניינים ומפגן יצירתיות אולם ספק אם יש בו יש די חדשנות כדי להצדיק את מעמדו (ואולי בכלל, יש להאשים את המתרגם).

זמן שלעולם לא ישוב,
ספר בינוני.

הספר הראשון בסדרה הוא מאוד מעניין ומסקרן, כספר מדע בדיוני וזה גם כן ספר מעולה לדעתי, אבל אני קראתי את כל הסדרה- ארבעה ספרים סה"כ ואני חושב שהסוף של האחרון שבו הקורא מצפה להבין את המטרה של כל הסיפור- הוא די מאכזב.

סידרה של ארבע ספרים שנכתבה ע"י רב אומן בתחם המדע הבדיוני והפנטסיה.הספר הראשון אותו סיקרתי בעבר מספר על המפגש הראשון עם החללית החוצנית.הספר הראשון פותח פתח לשני כאשר לפטע נזכר אחד המדענים כי אצל החוצנים הכל,כולל המשימות,מתחלק לשלוש.
הספר השני מחולק למעשה לשניים.בחלק הראשון מסופר על המפגש השני לאחר כ-90 שנה עם חללית של החוצנים וחקירתה.
בחלק השני מסופר על קורות שלושה אנשים שנותרו בחללית החוצנית והפבו למשפחה אחת.
ב"גן העדן של ראמה" מסופר ל הקמת מושבה של בני אדם בחללית ראמה 2 משופרת אשר בה היה ממש נפלא לחיות אך עקב חולשות אנוש ואנוכיות גן העדן נהרס והמושבה פוגעת והורסת יצורים אחרים חפים מפשע.
דרך אגב זה מזכיר את סיפור אדם וחווה בבראשית.
גם הספר הזה כתוב בשפה קולחת ובנוי בצורה הגיונית.קל מאד לקוא אך קשה מאד להפסיק.
כעת אני קורא את הספר הרביעי.
אני ממליץ בכל פה על כל הסידרה אך מסיף אזהרח.דבר זה עשוי לגרוע שעות שינה מהקורא שיכול בקלות להתמכר לה.
קריאה נעימה.

חוצנית ושהפכו למשפחה אחת.

ספר מדהים וקולח.קל לקריאה.בנוי בצורה הגיונית וסבירה.
היופי שלושהינו פותח כל מיני שאלות לעתיד ולנפש האדם.
יש בו מן הסקרנות והרצון לדעת ולגלות של המגלים הגדולים
על הארץ.

אבא שלי תמיד אמר לי לקרוא את הספר הזה, אני לא הבנתי למה הוא כל כך מתלהב ממנו עד שאני קראתי אותו. הספר הזה מעולה כתוב בצורה כל כך טובה שגורמת לך להרגיש חלק מהמסע הבין כוכבי אל תוך הכוכב\חללית "ראמה".
רוברט ס' קלארק הוא אחד מכותבי המדע בדיוני הטובים ביותר. הוא אחד ממציאי הלווינים ועבד עם נאסא עד יום מותו.
מומלץ גם לאלה שלא אוהבים מדע בדיוני.

יש בספר הזה משהו שגובל קצת בז'אנר האימה - חוסר הידיעה המוחלטת לגבי מה שצפוי לקרות.
הגעתו של גליל מתכת עצום למערכת השמש, ומשלוח צוות אסטרונאוטים לחקור את התופעה - נשמע כל כך מרתיע, כל כך... לא ידוע.
הספר ריתק אותי מההתחלה. ארתור סי קלארק בהחלט השקיע המון מחשבה בכל הנוגע לפרטים של אותו גוף שזכה לשם "ראמה", ואין זה פלא - מדובר במדע בדיוני "קשה", מהסוג הישן יותר.

ספר דיי סוחף לאוהבי הז'אנר, אבל לדעתי ישעמם את כל השאר. מדובר סך הכל בהרפתקה של חקר בגוף שמיימי חוצני, ומה שמרתק בו הוא בעיקר המוזרות שלו, העובדה שהוא שונה (לפחות כך ניסה קלארק להציגו) ממה שאנו, בני האדם, מסוגלים להכיר. מדהים.

בחרתי לקרוא את התרגום הישן והמעולה, וזה היה דיי מענג. שפה עשירה וקולחת (מי אמר שזה ניגוד ?).

האמת שלטעמי הספר דווקא לא היה מותח מהעמוד הראשון, ובעצם השליש הראשון קצת קרטע - אבל אחר כך הסיפור כבר ממש שואב פנימה. את שני השלישים האחרונים של הספר קראתי ביום אחד. הספר משתייך לז'אנר של מד"ב ישן, קלאסי, נוסח אייזיק אסימוב וריי ברדבורי - קצת נאיבי ומאוד דיסקריפטיבי, ולטעמי מאוד מהנה.

עם מותו של המחבר בגיל 90 נזכרתי בספרו המצויין.
תיאור החיים בעולם הגלילי המשייט בחלל, נפלא. מה שטוב היה בסופר זה והוכח מדעית בפרוקט פריסת לוויני התקשורת סביב העולם הוא שכמעט בכל ספריו העולם הבדיוני הוא בעל היתכנות טכנית הגיונית בעתיד הקרוב או הרחוק. האיש היה יותר נביא טכנולוגי מאשר סופר בדיוני.