איזה כיף שיש שבת ארוכה כל כך שאפשר בניחותא לשכב על הספה ולקרוא על עולמות רחוקים ומופלאים.
זהו קובץ סיפורים על קונאן הברברי מיועדים למבוגרים שמספרים כל מיני אפיזודות שהתרחשו בחייו של קונאן. הסיפורים אינם עוקבים ונבחרו לקובץ זה בגלל אהבתו של העורך אליהם ולא בגלל חיבור כלשהו בינהם מה שלא הפריע בכלל להנות מכל אחד מהם בנפרד. הסיפורים שנאספו הם סיפורי הרפתקאות פנטסטיים שמציגים כל מיני צדדים באישיותו של קונאן, והם כתובים במיוחד למבוגרים בצורה ברוטלית, כוחנית, מינית וחושנית ועם מלא דם וקרביים מתעופיים באוויר, כמו כאילו זה סרט זוועתון דרגה ז', אבל יש בזה משהו שמרגיש יותר אותנטי לתקופה, וזה לדעתי היה חזק הרבה יותר.
הסיפורים של קונאן הם בין הסיפורים הקדומים של עולמות הפנטזיה המודרנית ויש בהם כל כך הרבה דמיונות לכל מיני סיפורים אחרים ולדמויות אחרות שברור שיש כאן איזה מקור קדום לכל מיני עולמות פנטזיה מהדורות האחרונים, וזה היה מגניב לחזור לאחור לאחד המקורות המשפיעים על הפנטזיה שלנו היום.
אהבתי מאוד את הדמות של קונאן בסיפורים חוץ מהקטע של חוסר ההתייחסות שלו לאחרים, הוא בעצם אגואיסט נרקיססיט וזה משתקף מאוד בפועלו לאורך כל הסיפורים, וזה דווקא מוסיף אמיתות לדמותו כמו המלכים הקדומים לאורך הדורות.
בכל מקרה, לא לבעלי לב חלש, למבוגרים בלבד!
תהנו...

הספר "קורות קונאן הברברי" (הוצאת מובי דיק,2012) מאת רוברט אי. האוורד, הוא אסופת סיפורי פנטסיה המתרחשים "בין השנים שבהן בלעו הימים את אטלנטיס ואת הערים הקורנות, והשנים שבהן קמו בני הארים, היה עידן שכמותו לא נודע גם בחלומות, עידן שבו נפרשו ממלכות אדירות על פני העולם כמו האדרת הכחולה שתחת הכוכבים – נמדיה, אופיר, בריטוניה, היפרבוריה, זמורה שנשותיה שחורות שיער ומצודותיה ארוגות מסתורין כקורי עכביש, זינגרה האבירית, קות שגבלה באדמותיה המוריקות של שם, סטיגיה על קבריה הנשמרים בידי צללים והירקניה שפרשיה עוטים פלדה, משי וזהב. אך הגאה מכל ממלכות העולם הייתה אקווילוניה, שמשלה ביד רמה במערב אפוף החלום. לשם בא קונאן הקימרי, שערו שחור, מבטו זועף וחרב בידו, גנב, חמס ורוצח, שנשא עמו עצב רב אך גם שמחה רבה, כדי לרמוס את כסי המלוכה של העולם תחת סנדליו" (עמוד 11).

כאמור, גיבור הסיפורים הוא קונאן הברברי מערבות קימריה, ארץ פראית ועגומה השוכנת הרחק בצפון, מעבר למעוזים האחרונים של ארצות ההיבורים, שאנשיה היו גזע נועז וקודר. אסופת הסיפורים מתארת את קורותיו של קונאן בתקופות שונות בחייו, כאשר מלך על אקווילוניה, וקודם לכן, כשהיה חייל, שכיר חרב והרפתקן. קונאן הוא לוחם. איש פשוט, אך ערום ותחבולן בקרב, שסולד מכשפים, כפי שהוא מעיד בפירוש באחד הסיפורים: "בשם קרום! יקוללו כל מאבקי המכשפים הללו! פילאס נהג בי בכבוד, אך לא אצטער אם לא אראה אותו שוב. הבו לי חרב הגונה ויריב הגון לנעוץ אותה בו. לעזאזל! מה לא אתן בעבור כד יין!" (עמוד 92).

הסיפור המוצלח ביותר באסופה הוא "האימה השחורה" ובו ממנה נסיכת ממלכת חוריה, הנסיכה היפה יסמילה את "קונאן, מפקד נושאי החנית של שכירי החרב" (עמוד 145), כמפקד כל צבאה בכדי שיוביל את חייליה כנגד המלך המכשף נטוחק. קונאן, שמעיד על עצמו כי נולד באמצע קרב, וכי "הקול הראשון ששמעו אוזני היה הד החרבות וזעקות הנספים. נלחמתי במריבות דמים, מלחמות שבטים ומלחמות קיסרים" (עמוד 147), משוכנע כי יוכל לאתגר. זה לא הזיק שאלמריק, מפקד שכירי החרב, קבע שהוא "אחד הסייפים הטובים ביותר שאי־פעם עטו אפודת קשקשים" (עמוד 148).

קונאן הוכיח עצמו בסיפור כמפקד מוכשר ונועז, שיזם מהלכים מפתיעים בשדה הקרב, ובקרבות פנים־אל־פנים: "קונאן היסס, ואז בלי כל אזהרה השליך את חרבו.
לטורגה חוטן המופתע לא היה זמן להתחמק. הלהב חדר מתחת ללבו ויצא מאחורי כתפיו. הוא נפל ארצה" (עמוד 174).

חלק מהסיפורים לא אפויים דיו, וחלקם פשטניים מדי, אבל הספר שווה את המאמץ בזכות שניים מהסיפורים, "האימה השחורה" ו"מצודת השני". תרגום הספר, שנעשה בידי רז גרינברג, מוצלח בסך הכל. נחמד ומהנה.

בזמן מבצע "עמוד ענן", בין אזעקה אחת לאחרת, נמלטתי אל עולם הפנטזיה של קונאן הברברי. העולם הזה רחוק מלהיות אוטופי, והוא דומה באופן מפתיע למדי לזה שלנו. גם שם יש מלחמות בלתי פוסקות, וגם שם יש שנאה, התלהמות והרס. במקום טילים יש חרבות וגרזנים. אבל לגיבור, הלוא הוא קונאן בכבודו ובעצמו, המציאות הזו ברורה ופשוטה. מי שמעצבן אותו – חוטף. מי שנראה לו מאיים על הצדק או על הסדר החברתי (ויש הרבה כאלה) – חוטף. כי קונאן הוא חתיכת גבר קשוח, הר אדם עשוי שרירים מחושלים ונושא חרב כבירת מימדים. האמנות היחידה שהוא בקיא בה היא אמנות ההרג, והוא גם נהנה מהמלאכה הזו מאוד.
ספרות פנטזיה הולכת בדרך כלל בד בבד עם סיפורי מלחמה וקרבות, וכמו כן, לרוב די ברור מי הם הטובים ומי הרעים. אבל ברוב ספרי הפנטזיה, יחסי הכוחות שבין המחנות די שוויוניים, ולעתים אף נוטים לטובת הרעים, והגיבור הטוב נאלץ להפגין יצירתיות מרשימה בכדי לנצח בקרב. בעולמו של קונאן הברברי, המחבר בחר ליצור גיבור שכוחו רב בכמה מידות מזה של כל אחד אחר, עד כדי כך שהוא מושווה בכוחו לאיתני הטבע עצמם. קונאן משמיד בחרבו אנשים ומפלצות כאחת, קוצר אותם כאילו היו שיבולי חיטה. הוא מרסק בכוחות עצמו צבאות שלמים. מכשפים וקוסמים יכולים לאתגר אותו, אבל גם זה עד שהוא ממש יתעצבן עליהם ואז תוך כמה דקות ראשם ייערף על ידי חרבו.
קונאן הוא המלך של עולמו, וגם זה די ברור. הוא כל כך חזק עד שאיש אינו יכול לו. בכלל, לא ברור מדוע הרעים בסיפורים הללו מנסים בכלל להתעמת איתו, אחרי שפעם אחר פעם הוא מרסק את גולגולותיהם, שופך את מעיהם, פושט את עורם וכו' (תיאורי ההרג של קונאן מאוד מפורטים...).
בתקופה שבה יצר המלחמה הלאומי מתעורר, ואויבים אכזריים קמים להורגנו, אפשר למצוא הרבה הקבלות בין המציאות העגומה שלנו לזו של עולם הפנטזיה. אך שבעוד שמנהיגינו, אף הקיצוניים שבהם, מדברים על איפוק וריסון, אפשר לתת ליצר התוקפנות דרור דרך קונאן הברברי, שאיפוק וריסון כלל לא קיימים בז'רגון שלו. אצלו, אם מישהו בכלל חושב להתעסק איתו, זה לא ייגמר עד שהוא יפרק את גופו של האויב לחתיכות קטנות מאוד.
בקיצור – פנטזיה כייפית, גברית מאוד, מומלצת לדעתי לאלו שאוהבים את ספרות הפנטזיה שלהם עשויה נא ומדממת. התיאורים מוחשיים מאוד (הספר נכתב בשנות השלושים ואין בו פוליטיקלי קורקט), כך שבכל פעם שמרגישים עצבניים אפשר בקלות להיסחף עם קונאן להרפתקה חדשה, ולדמיין איך אנחנו הולמים בחרבות ונבוטים ופורקים אגרסיות.
קונאן לא יודע מה זה פחד, הוא נהנה להילחם. אם הוא היה חי בקרבנו, הוא בטח היה בעד כניסה קרקעית לעזה.