אני אוהב ספרים על פסיכולוגיה, ובעיקר ניתוח יונגיאני של הנפש. לסבר את עין הקוראים, אומר כי ניתוח מסוג זה מתבסס על ארכיטיפים שהם בעצם סמלים משותפים לחברה, תרבות, דתות ועוד מרכיבים של היום יום כמו שיחה וקשר בין אנשים.
מקורות חשובים למציאה והגדרה של ארכיטיפים הן המיתולוגיות השונות. היונגיאנים מוצאים בסיס ליסודות הנפש באגדות. שלא כמו פרויד, שמחפש תסביכים, הם מחפשים תהליכים נפשיים של בניה והרס.
קל להתחבר לניתוח היונגיאני כי הוא מאיר ומעמיק אגדה וסיפור ונותן לה גוון ומבט אחר, הספרים הפופולריים בנושא הם "אלים בכל גבר" ו" אלות בכל אישה", המביאים פירושים יונגיאני לארכיטיפים במיתולוגיה היוונית.
ענף שלם התפתח בארץ לניתוח מסוג זה לתנ"ך , הגמרה והאגדה כמו "אנחנו אדם וחווה" של תמר קרון.
המחברת, רות נצר, כתבה שני ספרים המשלימים אחד את השני, "מסע הגיבור" ו "מסע הגיבורה". כמסע האישה אל עצמיותה במיתוסים במעגל החיים ובתרפיה.
הכתיבה בספר יסודית ומעמיקה.
אתן דוגמה אחת. כשהיא מנתחת את העלילה באופרות של הרנסנס והלאה, מתגלה כי האישה מקריבה את עצמה למען אידאל ומוסר גברי. אנה קרנינה מתאבדת כפתרון למלכוד שהכניסה את עצמה, ואילו המאהב שלה נותר ללא פגע.
מוטיב זה בא לידי ביטוי, למי שזוכר, בשיר של מועדון התאטרון,"אין, אין, אין ברירה, צריך למות באופרה".
מרתק לקרוא ולבחון סיפורים מוכרים בהיבט זה.
שתי בעיות ליוו אותי בקריאת ספר זה. ריבוי הדוגמאות והלוחמנות חסרת הפשרות המוצגת בו.
אפלטון, מדבר על תהליך רכישת היופי והשלמות על ידי אהבה אחת, שאותה ניתן להרחיב עד לשלמות. לכותבת , שהיא בעלת ידע עצום ומרשים, היה חבל לאבד ולו מקרה אחד שנקרה לידה. לכן, הבאת הפרטים היא אנציקלופדיסטית ולא מתוך מקרה אחד או שניים והשאר באזכור, אולי כספח לספר.
הכתיבה היא פמיניסטית לוחמנית, דבר שאינו רע או פסול. אולם, יש בעיה במקרים שאין מאפשרים לי לטעום, לעכל, להבין וללגום בכוחות עצמי.
הכותבת, אינה מכירה את עיקרון הפעולה והתגובה שניסח ניוטון, ומפעילה מסה וכוח בכתיבה , איך נאמר "לא פרופורציוניים".
אני מבין כי הספר הוא חלק מקורס במכללה בסמינר הקיבוצים. אני בטוח כי ההרצאות שלה מרתקות והן נראות לעתים כמופע זיקוקים פסיכדלי. התהייה שלי, מה נשאר מזה ברבות הימים.
חרף זאת, אני ממליץ לעיין ולבחור נושאים מהספר, יש בו עושר רב. לאלו הניגשים לטעום לראשונה מהקסם של ניתוח יונגיאני, מומלץ לקחת ניתוח של סיפור, אגדה או מיתוס אחד ולקרוא שילוב הסיפור והניתוח שלו. כמו סיפור ארוס ופסיכה והניתוח של פרופסור נוימן עליו.
