הספר לא טוב. העלילה עצמה סבירה, אבל רמת הכתיבה נמוכה, ברמה של בית ספר יסודי.
אני לא יודע אם הבעיה בתרגום, או שכך בספר המקורי. אבל יש חזרה מרובה על הפעלים 'חייכ/ה' ו'נחר/ה בזעם', כאילו אין עוד דרכים להביע רגשות.

כמו כן, הדמות של גיבורה מעצבנת ברמות-על.

יכול להיות שאם הייתי בגיל המתאים, הייתי נהנה מהספר. מצד שני, לא הייתי רוצה שהילדים שלי יבזבזו את זמנם בלקרוא ספר רדוד כל כך.

"תחזיקי בחרב שלך כאילו חייך תלויים בכך – כיוון שהם באמת תלויים בכך" (עמוד 65).

הספר "החרב המוכתמת" מאת ד.ג'. היינריך (הוצאת מיצוב, 1994) הוא הראשון בטרילוגיית פנהליגון. גיבור הספר הוא פלין, אביר מסדר שלוש השמשות מטירת פנהליגון שנשא את החרב הגדולה אימת־הדרקון. פלין היה אביר כה אמיץ עד כי טרובדורים ומספרי סיפורים תיארו את מעלליו לקהלים שונים במסבאות, פנדקי דרכים וכיכרות שוק. הסיפור הידוע ביותר נגע לקרב שניהל כנגד הדרקון הירוק האכזר והרשע ורידילית. שם, "בפעם הראשונה בחייו ידע האביר מהו הפחד – פחד כה גדול עד שפלין רצה להסתובב ולברוח" (עמוד 181). אך הוא לא ברח. 

הקרב היה קשה. "הגבעות החשופות לא הציעו לו כל מחסה. ורדילית חבט בו בכנפיו הענקיות והדף אותו בהצלפות זנבו. הדרקון שרט את בשרו של האביר בציפורניו ואיים עליו בניבי השנהב שלו. לבסוף כאשר כשלו כוחותיו של פלין, איבד הדרקון את העניין בשעשוע. נשיכתו הבאה היתה עמוקה וחזקה, וכמעט שיספה את גופו של האביר לשניים. פלין נשא עדיין את צלקות הפציעה הנוראה. אך גם פגיעת חרבו של פלין בצד גופו של הדרקון היתה עמוקה וחזקה. דמו של הדרקון ניגר על הקרקע הסלעית. שני הלוחמים היו פצועים קשה, אבל הם המשיכו להילחם, מכים זה בזה בעוצמה כה רבה עד שפלין היה בטוח ששניהם ימצאו את מותם באותו יום. אך אז נסק הדרקון הגדול לשמיים ונס על נפשו" (עמוד 181).

אך פלין איבד את כבודו וגורש מהמסדר לפני שבע שנים. תחיל עבד כשכיר חרב, ובהמשך הפך לצייד הגר לבדו בהרים המושלגים. הכול נראה אבוד, עד שג'והנה מנהיר, אישה צעירה ויפה, זיהתה את הטוב הפועם בליבו של האביר וביקשה להיעשות לנושאת כליו. בעידודה הסכיפ פלין לנסות ולהילחם על כבודו ולנסות להשיג שימוע שבו יוכיח כי הטענה נגדו היתה שקרית. בחברת ג'והנה, בראדוק הגמד שכיר החרב ודאין שוליית הקוסם, יצא פלין למסע לעבר הטירה. אך כולם יחדיו, כמו גם חרבו הקסומה, אימת־הדרקון עלולים להתגלות כחלשים אל מול מזימותיו של ורדילית, הדרקון המרושע.

קראתי את הספר כילד, ובקריאה חוזרת כאדם בוגר יש בו אמנם תפניות מפתיעות וגם כמה קטעי פעולה ודיאלוגים לא רעים, אבל הוא פשוט לא מחזיק מים. מצד שני, לילדים כבני עשר הוא יהיה מהנה מאוד.

הספר השלישי בטרילוגית פנהלגיון של מבוכים ודרקונים טוב מקודמיו. הסיפור ממשיך בעולם מבוכים ודרקונים אך הפעם היקום המוכר לנו נמצא כולו בסכנת הכחדה וזה מושך אל העולם יצורים ממינים שונים לבוא ולעזור להלחם ברשע שמנסה לספוג את כל החיוּת של היקום. ג'ו כבר אינה נושאת כלים רגילה, כולם נושאים אליה את עיניהם שתציל את העולם עם חרבה "שלום" המחושלת בידי האלים. פלין בן האלמוות חוזר לעולם כדי לאסוף ממנו כוחות קסם שיוכלו לגבור על הרשע ודאין הופך בעל כורחו לשומר המעבר בין העולמות. כל אחת מהדמויות וג'ו במרכזן מגלמת חלק חשוב בתוך העלילה המורכבת של הסיפור, אך רק בזכות הימצאותם בנקודה הנכונה בזמן הנכון הם יוכלו לנצח את הקוסם המשרת את הרשע שרוצה להשמיד את העולם.
הסיפור מסופר בעיקר מנקודת מבטה של ג'ו, אך גם בכרך זה הכתיבה קצת חסרה בנפח של עולם פנטזיה, הסיפור אמנם עשיר יותר בתיאורים מקודמיו, וזה כבר טוב, אך זה עדיין לא מספיק כדי לגרום לקורא להתרגש ולהרגיש חלק מהסיפור והעלילה. מה שבטוח הוא שעולם מבוכים ודרקונים הוא אדיר ורחב יריעה ולא ניתן לגלות אותו במלואו בסיפור יחיד, אז היינריך בעצם נותן לנו טעימה קטנה וזה שווה את הקריאה. תהנו...

הרפתקאותיה של ג'והנה מנהיר נושאת הכלים, ממשיכות בכרך נוסף של מבוכים ודרקונים. הסיפור ממשיך עם מעלליהם של החבורה וקורותיהם ולאט מתגלות לקורא תובנות על העולם הקסום של מבוכים ודרקונים. העולם מלא בקסם ויצורים מכושפים עד שקופסא קטנה נעלמת מאוצרו של הדרקון הירוק ושואבת את כוחות הקסם בכל מקום אליו היא מגיעה. הגיבורים יוצאים בשליחות המלכה ומסדר שלוש השמשות בעקבות הרמזים שיש להם, כדי להבין מה קורה בעולם, ולנסות לתקן את שעוות בעקבות העלמות הקסם, והם נתקלים בהרפתקאות נפלאות.
היינריך לוקח את הקורא למסע מופלא מלא ברגשות עזים של נקמה ושנאה, ידידות ואהבה ומוסיף נפח רב לדמויות שלו. אך זה לא מספיק ולפעמים גם חוזר על עצמו ולכן הסיפור לא מושלם. הסיפור מסופר מזוויות הראייה השונות של הדמויות אך לא מתעמק מספיק בכל דמות ויוצר סיפור שטחי במידה מסויימת. מקווה שהכרך השלישי יוסיף ויהנה לכל הפחות כמו השניים הראשונים.

סיפור פנטזיה קלאסי של עולם מבוכים ודרקונים המוכר והטוב. פנהליגון היא שושלת עתיקה של מלכים, יש להם מסדר אבירים בעיר הבירה בעל קוד התנהגות בן ארבע צלעות: כבוד, אומץ, אמון ותהילה. אל המסדר רוצים להצטרף כל החולמים על אבירות, והם יכולים לעשות זאת אחרי תקופת חניכות ממושכת בתור נושאי כלים של אבירים אחרים.
פלין האדיר אשר הודח לפני שבע שנים מתבודד ביער ומגיח לפעמים אל היישוב הקרוב לצורך אספקה. סיפורי הרפתקאותיו של פלין האדיר שגורים בפיה של ג'והנה מנהיר והיא חולמת על היום בו תוכל לשרת כאבירה במסדר שלוש השמשות של פנהלגיון. הסיפור מתחיל כשפלין מגיע לכפר הקטן וג'והנה מתחברת אליו אל הרפתקאות חדשות.
הספר מכיל את כל הדברים הנדרשים: סיפור טוב, עלילה בנוייה היטב, חיבור טוב בין הדמויות השונות, קסם, דרקון זדוני, גמד, מכשפה וכמובן גיבור אגדי - פלין האדיר. הטרילוגיה נפתחת עם סיפורו של פלין המודח שרוצה לחזור אל האבירות וג'והנה שרוצה להיות נושאת כלים, אשר יחד עם שאר החבורה הם עוברים הרפתקאות ויוצאים לרדוף אחרי חלומותיהם.
נקודה לשיפור (לפי דעתי האישית), חסרים תאורים: טבע, קסם, מתח, רשע, רגש, כלים, דמויות. לכן כמובן הספר הרבה יותר קצר לקריאה וזה תמיד חבל בעולם פנטזיה שיכול להיות כה רחב יריעה.
להתראות בספר הבא... =)