ספר ממש ממש טובבבבב!!!
מצחיק כיפי ומתאים לבני נוער שאוהבים ערפדים!

תקציר:
לוק תורפ הוא חנאנה בן 15 . הוא מצטיין במתמטיקה,והוא כשלון בהתעמלות,והוא לא בדיוק הטיפוס שהיית מצפה לראות אותו מיילל.אל הירח המלא .אבל הוא מוצא את עצמו עושה בדיוק את זה ועוד כמה דברים מסמרי שיער - כשהוא מגלה לאט לאט את זהותו האמיתית: בניגוד לכל הגיון , הוא נער זאב!

ביומנו המצחיק והמרתק מתאר לוק את מצבו החדש ואת השפעתו המביכה על חייו . הוא מספר על ההרפתקה המשונה שהוא יוצא אליה , הרפתקה שמחברת אותו בסופו של דבר עם כמה בעלי ניבים שכבר מוכרים לנו ... האם הלוק יתגבר על אויביהם המושבעים של אנשי הזאב?

יש דרך אחת לגלות זאת

ספר מעולה מרגש ומסהיר אני ממליצה בחום על קריאתו

ערפד שהוא לא חתיך, די חסר כוחות, ודי רגיל ופשוט.
הו, האם הגיע הסופר שיושיע את את סיפורי הערפדים?
אז אני יכולה, בלי להניד עפעף, להגיד לכם. לא. לא. לא.
הוא מתאהב בבת- אדם, בתור התחלה. הו, כמה מקורי.
הוא רגיש מדי, והסיפור על משפחתו בכלל אידיוטי לחלוטין.
לא נתנו לו תכונה מחזקת אחת, מה שמאוד מכשיל את הסיפור.
בדיכאון, ולא מתאמץ להשיג דם. מצאנו כאן גוויה, לא יותר.
למרות השקעתי, דילגתי לסוף, כי כבר לא יכולתי יותר.
נחמד. אה, בעצם לא. קיטשי. ובקיצור, נגיע לשורה התחתונה, לא ממליצה כלל.

בספרים הראשונים של הסדרה היה נדמה כאילו קולינס צוחק על הערפדים, על כול הספרים המתוקים עד בחילה ועל הרעיון של הערפדים ה-"סקסים והחושניים". נייג'ל לא הציג את עצמו כול יכול. למען האמת, הוא היה די אפס, וזה היה ממש חמוד.
עם קראתם את הביקורת העוקצניות שכתבתי אתם בטח יודעים שאני לא מתחברת לזאנר הערפדים\אנשי הזאב. אבל הספר הזה לא מתיימר להיות כמוהם. הוא מתיימר להיות פרודיה מצחיקה קלילה ומשעשעת עליהם.

אז כשהייתי בחנות הספרים היה מבצע!! (לכול תולעי הספרים למינהם, ספר שני 19.99 ש"ח על כמעט כול החנות) אז חשבתי שאני אקנה את רעות מלידה, שמאז שקראתי את הביקורת המפרגנת של אנג'ל החלטתי שאני אקרא ואת בחירה, ששמעתי עליו ביקורת מעולות. אז כשהייתי בדרכי לקופה, ברוב חוצפתו הספר הזה עמד שם ופשוט לחש לי "תקני אותי.. אני יותר טוב מבחירה! תקני אותי...." איך אפשר לסרב לבקשה שכזאת? אז הנחתי בצד את בחירה ולקחתי את נער זאב ואין לי כוח לכתוב את ההמשך.

ספר קליל ומרענן, על לוק, שהוא חננה ומתחילים לקרות לו דברים מוזרים ומצחיקים, אני צחקתי שהוא כתב אימייל לראיין. זה היה כזה מצחיק. הבעיה היא שהייתי בעמצע ארוחה משפחתית משעממת עד טירוף והתחלתי לצחוק כמו משוגעת. לרוע מזלי, כולם חשבו שצחקתי מהבדיחה של הדוד שלי על אימי ונאסר עלי לאכול קינוח.

ובדיוק שהתחלתי לחשוש שניגל לא יופיע והספר יהיה על אורגיית אנשי זאב משונה ראיין הכריז מלחמה על הקובן של ניגייל חי בו וקלואי (כן, כן, קלואי) עצובה כי היא לא רוצה להתקיף את נייגיל אהובה שהיא זרקה. אז מה היא עושה? מגייסת את לוק למשימה והיא לוק ונייגיל מכינים שירים מגוחכים דקלומים והרצאות. ואז בדיוק שאנשי הזאב והערפדים עומדים לקרוע זה את זה לגזרים הם עומדים ומרצים להם מול כולם. ואחרי זה שלוק שואל אותם "אתם עדיין רוצים להילחם" כולם מצפים שהם יניחו בהתרסה את כלי הנשק ויזעקו לשלום אבל במקום זאת הם משיבים בצעקה "כן" "אתם בטוחים שאתם רוצים את זה ?" שואלת קלואי "כן" ומתחילים להילחם. מצחיק הה?

הסדרה לא מתפוררת עם ספרי ההמשך ושומרת את הניצוץ המיוחד שלה. מומלץ!

ספר שנון, כתוב יפה, ומה שהכי אהבתי בו - מאחורי עוד גרסא של יומנו של חנון, עומד סיפור יפיפה של תשוקה ואהבה אסורה...
מומלץ למלוי איזה יום ריק.

התאכזבתי, אבל עדיין ספר נחמד- התחלה קצת משעממת, אבל בהמשך נהיה הרבה יותר טוב

להגיד תאמת, אני ממש לא סובל ערפדים, אבל טים קולינס הגאון הפך דמות שנואה לדמות בסיפור קורע מצחוק, עם סוף מוזר למדי.

לא ספר משהו קניתי את השני שלו כי היה מבצע חוץ מזה ממש לא רציתי לקרוא את הספר הבא אני חושבת שזה בזבוז זמן :(