קודם כל, אני חייב לציין שזו הייתה ממש חוויה טובה להתחיל לקרוא את הספר הזה, השני בטרילוגיה, מיד אחרי שסיימתי לקרוא את "הנערה ואביר המילה".
מדובר בפנטזיה אורבנית, שמבחינת הסוגה הספרותית, היא גם ספר מתח. העלילה ממשיכה את סיפורו וקורותיו של ג'ון רוס, אביר ה"מילה", והפעם בסיאטל, עיר הברקת, 5 שנים לאחר סיום הספר הקודם. מדובר בפרק נוסף במאבק המתמשך שבין הטוב (ה"מילה" היא בוראת היקום, וכל אשר בו) לבין הרע (הריק, שמטרתו השמדה וכיליון של כל מה שקיים). הריק שואף לחרחר מלחמות, להפיץ מגיפות, ובסופו של דבר, בעתיד הדיסטופי, יילחמו שדים ומשרתיהם נגד בני האדם שנותרו בחיים בעולם, בניסיון להשמיד לחלוטין את הציביליזציה האנושית, תוך שעבודם של חלק מהנותרים במכלאות צפופות, בתנאים זוועתיים, ובעבודת פרך הכרוכה בסבל נוראי. העתיד שצפוי לאנושות שדומה לגיהנום, מתגלה לג'ון רוס בחלומותיו, והוא מנסה לפעול בהווה כדי לשנות דברים, למנוע מהזוועות מלקרות או לפחות להפחיתן. אחת הבעיות היא שאם ישתמש ג'ון רוס בקסם שברשותו בהווה, אזי בחלומו שבאותו לילה, לא יישארו בידיו כוחות קסם כדי לאפשר לו לעמוד כנגד השדים וכוחות האופל שבעתיד, ולכן הוא עושה שימוש מאד מושכל ומבוקר בקסם.
לא אפרט יותר מדי כדי שלא לספיילר.
אכתוב שאני מאד נהניתי מהקריאה, ובנוסף למתח ולפנטזיה, יש בספר גם אלמנטים של מוסר ופילוסופיה. המחבר יוצא במרומז כנגד התרבות הקפיטליסטית המערבית, ובמיוחד מעביר ביקורת על השיטה האמריקאית, שמודדת הכל רק בראי החומרי והכספי, כשמי שנכשל, ומגיע לתחתית, כמו חסרי הבית, הופך לשקוף. הביקורת היא כלפי החברה המערבית, שאדישה כלפי סבלם של העניים וחסרי הבית, מטילה עליהם בלבד את כל האשמה והאחריות לגורלם, מנסה להתעלם מהם ולא לראותם, ומשלימה עם כך שהמונים רבים סובלים מעוני מחפיר, ואף מתים ברחובות המדינה, שלכאורה היא החזקה והמפותחת ביותר בעולם.
הספר השלישי לא תורגם עדיין לעברית, אז הזמנתי אותו באמזון, ואני ממתין שיגיע.
בקיצור, כמו שכבר היה ניתן להבין, אני ממליץ על הספר הזה, שהוא מהנה ומותח, לא פחות מהראשון.

הסיפור הוא סוג של פנטזיה אורבנית, המתרחש בעיקרו בעיירה אמריקאית קלאסית, ששוכנת בסמוך לפארק רחב ידיים, שיש בו גם עצים עתיקי יומין. מסתבר שבעבר הרחוק, היה הפארק הזה חלק משטחי הציד והמחיה של שבט אינדיאני קדום. הדמות הראשית בסיפור היא נסט, בת 14, יתומה מאם, שגדלה בביתם של סבה וסבתה מצד אימה. נסט אינה יודעת מיהו אביה, וסבתה אינה מספרת לה עליו דבר. בפארק, שהוא בעצם גם סוג של יער בחלקו, שוכנים בנוסף לבעלי החיים הרגילים, יצורי יער קסומים, ולנסט קשר מיוחד עם חלק מהם. מסתבר שנסט היא חלק משושלת נקבית של מכשפות או קוסמות, שייעודן הוא לשמור על הפארק ואוכלוסייתו. באותו איזור קיימים גם יצורי אופל שנקראים "זוללים", שניזונים מרגשות שליליים של בני אדם, כלומר רגשות של פחד, שנאה, חרדה, בהלה, כאב, וכיו"ב. בני אדם אינם יכולים לראות את הזוללים אך נסט, סבתה, וכן יצורי יער קסומים, יכולים לראותם. יש לציין כי ספר זה עומד בפני עצמו, אך יש גם ספרי המשך נוספים, "אביר המילה חוזר" תורגם גם לעברית, שבהם ממשיך טרי ברוקס את קורותיו של אותו עולם חלופי. אביר המילה הוא ג'ון רוס, שמגיע לעיירה באחת ממשימותיו, במסגרת נדודיו בעולם. ג'ון חולם בלילות על החיים שלו ושל יתר בני האדם שנותרו בעולם, בסוג של עתיד דיסטופי. בזמן שהוא ער, הוא חי בהווה, ולכן לסיפור יש בעצם שני קווי עלילה. העלילה הראשית היא זו שבהווה, בפארק ובעיירה. העלילה המשנית היא זו שמתרחשת בעתיד, וג'ון חי אותה בזמן שהוא נרדם וחולם. אחת הסוגיות שעולות בספר היא האם פעולותיו של ג'ון רוס בהווה, יכולות לשנות את מה שיקרה בעתיד או שהגורל הוא בלתי נמנע. הספר קריא ומותח, וקל להזדהות עם הדמויות הראשיות, נסט וג'ון רוס. השימוש באלמנטים של פנטזיה אורבנית הוא קל יחסית, במסגרת הרעיון העיקרי של מלחמה ארוכה ומתמשכת בין הטוב לרע. "הטוב" או מי שבראה את כל היקום, היא "המילה" בעוד ש"הרע" הוא הריק, אשר שואף לכלות את כל מה שקיים, ופועל באמצעות שדים (שהיו לפני כן בני אדם, אבל מכרו את נשמותיהם לשטן). הספר מאד מותח, וקשה מאד להפסיק לקרוא אותו לפני שמסיימים. הוא מומלץ לדעתי לכל קורא, הן לבני/ות נוער, והן למבוגרים/ות. מזל שרכשתי כבר מראש את ספר ההמשך, ועכשיו אתחיל לקרוא גם אותו.

חבל שכבר לא כותבים מדע בדיוני טוב או כמעט בכלל לא כותבים מדע בדיוני. לספר מדע בדיוני זה, היינליין הצליח לצקת כל כך הרבה מעבר לעלילה ולדיבורים על עתידנות וטכנולוגיה. הספר מלמד הרבה אופטימיות. כזה חינוך לאופטימיות לא קיבלתי משום ספר אחר. ברגעי מצוקה אני נוהג להיזכר בספר הזה ולהתעודד.

כנפי לילה הוא מסוג הספרים שפשוט שואבים אותך לתוך אווירה אפלה ומלנכולית שקשה לצאת ממנה. סילברברג הצליח לבנות שם עולם נוקשה ומקובע בצורה קיצונית, חברה שמחולקת לקבוצות שייכות עם קיבעון מחשבתי מוחלט שבו אדם הוא פשוט מה שהוא ואין מאחורי זה שום היגיון או רציונל. הגיבור הוא גבר מבוגר ודי מיואש מהמעמד והשיוך החברתי שלו, אבל הוא סקרן, ומה שהכי מאפיין אותו זו האנושיות שלו בתוך כל הניכור שמסביב. זה בולט במיוחד ביחסים שלו עם נערה מעופפת, שמעוררים אצלו צורך אבהי חם ומגונן. בחלק הראשון הוא משמש כצופה שתפקידו לתצפת ולהתריע מפני פלישת חייזרים, בזמן שהאנושות עצמה איבדה את הדרך ופשוט קפאה על שמריה באווירה חשוכה שמזכירה מאוד את ימי הביניים. זהו ספר נדודים שמתחיל בחורבות רומא המכונה ראום, משם לפריז שהיא פרריס, ממשיך למצרים שהיא אגיפט, ומשם למערכה הסופית בירושלים המכונה ירושלם. לאורך כל המסע הזה הגיבור נתקל בהמון חולי של החברה, כמו נסיך יהיר שאיבד את העיניים שלו אבל לא את האגוצנטריות והעיוורון הפנימי שלו, או אישה דעתנית, שתלטנית ואגואיסטית שחושבת רק על עצמה. למרות שמדובר בעולם דמיוני, המסע מרגיש קסום והדמויות עצמן כל כך ממשיות ואנושיות . ספר מעולה ומומלץ מאוד.

אורסולה לה גווין נהדרת
אני חושב שזה הספר שגרם לי להתחיל לקרוא מד"ב
והוא אחד הטובים שקראתי עד היום ספר חובה!

מקורי ולא רגיל. על תולדות עולמנו בעוד 40,000 שנה

קומוניסטים? חושבים ששוק חופשי זה רע וצריך בכלל שוק ריכוזי? מתנגדים לפוליאמורה? אז יכול מאוד להיות שזה לא הספר בשבילכם. עזבו, לכו לקרוא משהו אחר.
'עריצה היא הלבנה' מספר את סיפורה של לונה, שהיא אוסטרליה החדשה של האנושות. בעולם שלנו, בשנת 1783 החליטה בריטניה שאם יש לנו אי גדול ומבודד באמצע האוקיינוס, יהיה רעיון נפלא לשלוח לשם את כל מי שאנחנו לא רוצים אצלנו בעולם המתורבת, כלומר פושעים. ב'עריצה היא הלבנה' האנושות הגיעה לאותה מסקנה, אבל החליטה להרחיב אותה. למה לשלוח פושעים אל מעבר לאוקיינוס, אם אנחנו יכולים לשלוח אותם מעבר לכוכבים? מתנגדי משטר, רוצחים וגנבים מועלים אחר כבוד לחללית, ומשם מוטסים למושבות העונשין שעל הירח. בירח הם יעבדו בחוות, יכרו מים ולאחר מכן ישלחו את החיטה הצומחת במטענים אל כדור הארץ. העלילה שלנו מתחילה כשחבורת הגיבורים מגלה שאם המצב הנוכחי יימשך משאביו הטבעיים של הירח יגמרו במהרה, והם מחליטים לפתוח בהליך עצמאות מדינית. אומות כדור הארץ מסרבות כמובן לוותר על אווזת הזהב שלהן, ומשם הכל מתגלגל.
אז מה אהבתי בספר. את הדמויות, כי הן כתובות טוב בסך הכל והזדהיתי עם המניעים שלהן ורציתי בהצלחתן. אין כמעט מורכבות של הצד של כדור הארץ, וזה חבל. אבל מורכבות של שני הצדדים זה דבר נדיר, ולכן אסתפק בזה שיש מורכבות מהצד של תושבי לונה. ומעל זה אהבתי במיוחד את הקהילה והעולם שנוצר בלונה, וכל ההצצות שקיבלנו לחיים שם היו מרתקות וניכר שבאמת הושקעה מחשבה רבה בבניית העולם. ככלל הספר כתוב מצויין, ומצליח להיות סוחף ומעניין גם כשהוא מתחיל לצלוע ולקרטע בכל מיני קטעים של פוליטיקה.
מה לא אהבתי? התחושה שהספר הוא פשוט מניפיסט עם עלילה. כל 100 העמודים הראשונים הם פחות או יותר דיון ארוך על למה שוק חופשי זה חשוב, עצמאות זה מצויין ואנרכיזם זה השאיפה הגדולה שלנו. לעיתים קרובות הספר מתפתה להטיף לנו על נושאים שונים. אז אמנם זה ספר שמתאר מאבק פוליטי, אבל אין צורך להטיף. ובגלל הצורך להראות שהדעות הנכונות הן הצודקות, כל התוכנית של הגיבורים מצליחה מתחילתה ועד סופה. אין איזה קונפליקט או משבר או קרייסס, אפילו לא אחד.
בסופו של דבר מדובר על ספר מעניין, שכתוב היטב אבל מטיפני להחריד וקצת כבד. ממליץ לקרוא, אבל לא אם אתם עייפים או סתם רוצים מנוחה למח שלכם.

עריצה היא הלבנה, רוברט היינליין
סוגה: מד"ב
במילה אחת: בדיוני עתיק
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: תושביה של לונה, מושבת העונשין של הארץ על הירח, מואסים בשלטון המדכא ומתארגנים כדי למגר את הרשות, המכפיפה את הלונאים לכדור הארץ. מנואל או'קלי, אחד שידו בכול, וייאומינג נוט, נערתו הבלונדית המקסימה, המחשב המדבר, הסובל מבדידות, והפרופ', חוזה המדינה הלונאית, מורה ההוראה לדמוקרטיה מעשית, מחוללים מהפכה. הנוקשות והנחישות של הלונאים מסיעות להם גם לתעוזה והקרבה.

מד"ב: כאשר הספר נכתב, בשנות השישים, המדע בו היה בדיוני. בעשורים האחרונים, לכל ילד זב חוטם יש מחשב יותר חזק מהמחשב בירח, ולא מעתיקים תוכנות על גבי ניירות מודפסים. עם זאת, היינליין גם לא מתנזר בספר מאסטרונומיה, קצת כימיה ועוד. לא צריך בגרות בפיזיקה 5 יחידות אבל כן להיות מוכן למד"ב קלאסי.

מתח: זה ספר מד"ב אולד סקול. לא נכתב כספר מתח.

טכנולוגיה: עתיקה. פקס וכדומה.

אלימות: לא ממש, מספר קרבות עם הרוגים אך בלי תיאורים קשים.

PG: למרות שהנוער היום פתוח ומודע הרבה יותר מבעבר, הספר מתמקד בסוגי נישואין שונים (כגון פוליגמיים), ולדעתי מתאים יותר למבוגרים.

מתאים ל: קוראים שהתנסו קצת במד"ב ורוצים ניחוח קלאסי מאמצע המאה הקודמת.

קריאה חוזרת: זו הייתה בערך הפעם הרביעית שקראתי את הספר.

סיכום: לאחר שנים רבות (כנראה 2 עשורים) שלא קראתי את הספר הזה, האמת שקצת התאכזבתי. זכרתי, קצת באופן רומנטי, ספר מתוק על תחילת התפשטות האדם מחוץ לכדור הארץ. בקריאה הזו, כנראה גם לאור הערתה של גלית במקום אחר, הכתיבה השוביניסטית של היינליין קפצה לעין וקצת הפחיתה את ההנאה. כנראה שגם התפתחות הטכנולוגיה עשתה את שלה.
עם זאת, היינליין נחשב לאחד הגדולים שבסופרי המד"ב ולא בכדי. תענוג לקרוא על ההתמרדות שלו במסוכמות – נישואין, שיטות משטר, מבנה החברה. קצת מוזר שמצד אחד הוא ניבא מחשב מדבר וחושב (בימים שלכל מדינה היה בערך מחשב אחד מרכזי) אבל מאידך לא חשב על תקשורת אלחוטית. העלילה מעט הומוריסטית או סרקסטית והגיבורים לא לוקחים את עצמם ברצינות.
בעבר התייחסתי לספר הזה כספר קריאה חובה לחובבי מד"ב והייתי נותן 5 כוכבים. למרות שעכשיו מעט פחות התלהבתי, אשאר עם ציון גבוה לזכר העבר.
אגב, קראתי את העותק, שהיה אצלי בספרייה, משנות השמונים – עותק מתפרק ומצהיב.

הספר הכי מוזר שקראתי אי פעם (בקטע חיובי).
מומלץ למי שאוהב לדמיין מציאות רחוקה רחוקה מאוד.