הספר מספר על עולמה של שיר,

אחרי שחברתה הטובה ביותר עוזבת ולכיתתה מגיעה תלמידה מאוד לא פופולרית,
שיר מתחילה להבין שהיא צריכה להתחיל לדאוג לעצמה ולא להסתמך על חברתה הטובה שתמצא בשבילה חברות.

שיר צריכה לבנות חברויות חדשות עם המקובלות ועם הלא מקובלות ולנסות לקשר בין החברות האלו לחברות האלו.
שיר עוברת מסע בגילוי עצמי

מומלץ גם לילדים שעברו או שעוברים דירה

שיצליחו להזדהות עם הסיפור באופן מיוחד

הספר כתוב בשפה קולחת
ממליצה (:

שיר, בסוף כיתה ו', מגלה שחברתה הטובה ( והיחידה..) עוזבת לצרפת,
ולכן היא מחליטה להצטרף לחבורת המקובלות בכיתתה- אלו שבזות לה.
במאמצים רבים- שיר אכן מצליחה, אך האם היא מאושרת במעמדה החדש?

ספר קליל, מקסים ומתאים מאד לנוער.

למי שאיכפת מהטבע הספר יתאים לו מאוד:) קריאה מהנה

קראתי את ה"בכור לבית אב"י" לפני הרבה שנים, ולא הצלחתי לגמור אותו. כנער צעיר, ההיחשפות לרעות החולות שהכו במשפחת בן-יהודה פעם אחר פעם, תוך קושי יומיומי להיות שונה מבחירה שאינה שלך כדובר עברית, נפגשה בסתירה גמורה עם חיי, שהקשיים הללו אינם נוכחים בה כלל,וגם אם כן, הם אולי אגביים ואלמנטריים.
השפה העברית היא אחת ממרכיבי האתניות הישראלית, ומשום כך לא ששו לגעת בה בתחילת דרכה של הציונות. החלוצים ששמרו בלילות וייבשו ביצות נאבקו בתנאי הטבע, באויב הערבי ובשאר גורמים חיצוניים. לעומת זאת, איתמר בן יהודה נולד לתוך מאבק מבית, שיהודי היישוב הישן ממרים את חייו. קצת עגום להשוות את הדקדוק בעברית מתוך אידיאולוגיה של אליעזר לעומת הזלזול העכשווי, כי הרי זה לא משנה אם זה שלוש או שלושה, לא?

סיפור חייה האמיתי של ואנגרי מאטאיי, מילדת כפר פשוטה בקניה ועד לשיאים אליהם הגיעה בכוחה היא, כפעילת טבע, איכות סביבה, ופעילה פוליטית.
ספר מעניין ומקסים על אשה אחת, חכמה ומוכשרת ומשכילה, שהחליטה לקום ולעשות מעשה להצלת ארצה, והצליחה בעצם לשנות את המציאות והתהליכים שהשפיעו על ארצה ולהפכה לטובה הרבה יותר.

חושפת פרטים מהסיפור
טוב הספר היה אחד מהספרים הטובים שקראתי
בד"כ ספרים לא עושים לי משהו מיוחד ... הם לא גורמים לי להכנס לתוך הסיפור
אבל בספר הזה היו קטעים שרציתי לבכות (למשל כשדבורה אמו של בן ציון נפטרה והילדים הקטנים לא הבינו שלא יראו את אימם יותר)
והיו קטעים בספר אם אני לא טועה שדבורה אמרה "יבוא יום" ובאמת בא היום הזה ... ואני שמחה שזכיתי ושזכינו להיות בהתגשמות החלום ...
ממליצה לקרוא

ספר מדהים ומרגש!! היו כמה קטעים בספר שרציתי ממש לבכות .... ממליצה לקרוא!

* מגלה פרטים מהעלילה
הדמות שהכי אהבתי בספר היא דבורה, האמא הראשונה של בן ציון, מפני שאני הכי התחברתי אליה מכל הדמויות.
אליעזר בן יהודה גר אצל דוד שלו והדוד שלו לא אהב שהוא למד עברית אז הוא בא לבית של אמא של בן ציון שהייתה אשה מאד יפה והיא ומשפחתה אמצו אותו. היא למדה אותו שפות אחרות כמו בבית ספר והיא אהבה אותו אבל היא פחדה להגיד .שהיה נער לפני שעזב לירושלים היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו ושהיא תבוא איתו לירושלים ושהיא תמיד תהיה איתו. אמא של בן ציון אהבה את אביו אפילו שהיה חולה בשחפת.
אחרי כמה זמן נולד לדבורה ואליעזר בן שקראו לו בן ציון. דבורה אהבה אותו מאד. היא ניסתה שהוא יחיה כמו כל הילדים אפילו שלא ידע את השפות שהם דיברו והיא ניסתה בכל הכוחות שלה שידבר עברית, כמו שרצה אביו. אחרי כל המאמצים שלה וטובת הלב היא הצליחה. בן ציון הצליח לדבר עברית והפך לילד העברי הראשון. דבורה ניסתה לעודד אותו אפילו שהיה עצוב מכוון שהיה מאד בודד.
אחרי זה היא הולידה עוד ילד והיא טיפלה בו ואהבה אותו מאד כמו את בן ציון. לאחר מכן היא הולידה עוד שלושה ילדים והיא חלתה במחלה השחפת שהייתה לבעלה. הם נאלצו לעבור מירושלים אל יפו במשך כל החורף. ביפו היה ריב גדול בין אביו לבין ציון מפני שהיו צריכים לעבור אל ירושלים עוד פעם אחרי החורף ובן ציון כעס מאד וזרק ירקות על אביו. אמו של בין ציון שאהבה מאד את בן ציון הסבירה לו שאבא שלו אוהב אותו ושלעולם לא יעשה את זה שוב וכך היא פתרה את כל הסכסוכים בינו לבין אביו.
כשחזרו לירושלים אחרי כמה זמן המחלה של דבורה גדלה והיתה מאד חזקה. היא לא הצליחה להתגבר על המחלה ונשארה כמה ימים במיטה ולא זזה מהמיטה והיה לה קשה לקום. יום אחד היא לא יכלה עוד לסבול את המחלה והגוף שלה כבר לא יכל להתאבק עוד עם המחלה ובסוף היא מתה.
כשאמו של בן ציון מתה בן ציון לא יכל לסבול את הכאב אחרי כל מה שהיא עשתה בשבילו כי הוא הבין מה זה מוות למרות שהאחים הקטנים שלו לא הבינו והם חשבו שאמא הלכה להמון זמן ולא מתה. אמו של בן ציון הייתה אישה טובה ומלאה באהבה ומסירות כלפי אנשים ותמיד כשאליעזר אביו של בן ציון היה עצוב או אחד מילדיה היו עצובים היא תמיד עודדה אותם וניסתה לשמח אותם. אפילו הסופרת דבורה עומר התחברה כל כך אל אמא בעזרת הרגישות כלפי אחרים וטובת הלב שכתבה את הסיפור בעיני האמא כשהיית חיה ולא כסופר שהוא מספר את הסיפור או כבן ציון שמספר את סיפור. הסופרת בחרה לכתוב את הסיפור בעיני האמא.
דבר אישי שקרה לי מהספר הוא שכשהייתי תינוקת, המשפחה שלי ניסו לדבר איתי בכמה שפות זרות, וגם בעברית. לכן התחלתי לדבר קצת מאוחר יחסית. בסוף בחרתי בעצמי לדבר בעברית, ואפילו ביקשתי מהורים שידברו איתי רק עברית.

דבר שני שקרה לי מהספר זה שאני אוהבת את הים כמו

שבן ציון אהב את הים.

הספר הבכור לבית אב"י זהו ספר ביוגרפיה של משפחת בן יהודה, שגם נותן רקע היסטורי על תולדות הציונות, ותולדות הארץ. זהו ספר רב תכונות. הוא ספר דרמתי וטרגי מאד אבל מצד שני הוא גם ספר רומנטי עם סיפורי אהבה (לא רק בין גבר ואישה אלה גם בין חיות ודברים דוממים). הנה אחד מסיפור אהבה שבספר. כשבן ציון ברח מהבית כדי לשחק עם הילדים שלא אהבו אותו הוא מצא כלב. הוא קרא לו מהיר. הכלב ובן ציון מאד אהבו אחד את השני ובן ציון אהב את הכלב כחבר אמיתי. הכלב היה בשבילו כמו החבר הכי טוב בגלל שלא היו לבן ציון חברים. בן ציון שיחק איתו והשתעשע איתו עד שביום שבן ציון יצא מהבית הוא ראה את הילדים שלא אהבו אותו והם התחילו לזרוק אליו ועל הכלב אבנים. בן ציון רץ והצליח להתחמק מהאבנים אבל הכלב מהיר לא הצליח ומת. בן ציון היה כל כך עצוב והוא לא היה שמח כמה חודשים עד שאבא שלו לקח אותו לבית כנסת.
סיפור אהבה אחר בספר זהו סיפור אהבה של בן ציון אל הים שראה לראשונה בחייו כשהגיע ליפו. וזהו גם הפרק שהכי אהבתי בספר. הפרק מספר על איך שבן ציון הגיעה אל הים וראה את הדבר היפה בכל ימי חייו ואיך שהוא שמח והיה עליז כשהוא ראה את הים.

ספר פשוט מושלם!
מומלץ מגיל 10 .
ממש מרגש מסקרן!