אז מיהו סנדמן? האנס כריסטיאן אנדרסן תיאר אותו כדמות, שנתפסת לרוב כגמד, הזורה חול בעיני הישנים, חול מיוחד מתוך צרור המצוי בשקיק התלוי על צווארו, והחול מביא לישן חלומות טובים או רעים.
אבל עוד לפני אנדרסן, ואפילו עוד לפני גיימן, א.ת.א. הופמן כבר תיאר אותו כדמות מרושעת אשר החול אותו הוא זורה בעיני הישנים גורם לעיניהם ליפול מחוריהן, ואיש החול אוסף אותן בצרור נפרד, ומביא אותן לירח, שם הוא מגיש אותן כמאכל לילדיו, יצורים בעלי מקורים ארוכים עד מאוד (הסיפור המלא עצמו פחות מתעסק באיש החול, אך אפל ומחריד לא פחות, ואף זכה לככב כמערכה ראשונה באופרה "סיפורי הופמן" של ז'אק אופנבאך).
סנדמן הוא זה שעליו כתבו מטאליקה שיר מפורסם, סנדמן הוא זה עליו שרו הקורדטס בשנות ה-50 שיר קיטשי ומתקתק.
אך סנדמן, חלום שלנו, הוא גם ישות בעל רגשות, תחושות, כאבים, היסטוריה, ובמקרה המובא לפנינו: רעב וצמא לנקמה!
החיבור שלי לקומיקס לא נוצר מילדות, הוא התרחש בגיל 13 כשקראתי לראשונה את "עכבר: סיפורו של ניצול" של ארט ספיגלמן, ונמשכתי מהר מאוד אל חוברות הקומיקס המסחריות יותר, בעיקר אל בטמן והאפלה האופפת את הבלש הלילי הזה ואת חבורת המטורפים הסובבת אותו ומטילה את חיתתה על גות'האם, אל המעניש והצדק הפרטי אותו הוא רואה לנכון אל מול עולם הפשע, אך בעיקר אל הרומנים הגרפיים, ובראשם "השומרים" (the watchmen) של אלן מור. על סנדמן שמעתי כבר לפני זמן רב, וכמובן שגיימן הוא חלק מספרייתי הקבועה או הזמנית (אלים אמריקאים, לעולם-לא-עולם, בשורות טובות וקורליין היו ספרים שחזרתי אליהם יותר מפעם אחת), אך מעולם לא יצא לי לקרוא בו, וכאשר הזדמן לי להגיע לסניף של צומת ספרים לממש כרטיס מתנה נטען שהיה חלק ממתנת יום הולדת, החלטתי לרכוש את "אחיות הגורל" של פראצ'ט בשפה האנגלית, ואת הקומיקס הנ"ל בעברית, על אף רצוני לקרוא דווקא בשפת המקור.
וזו הנקודה היחידה הראויה לציון פחות חיובי: התרגום לפעמים חוטא להיות ילדותי מאוד, אך הוא נותן לדמויות אמינות, לא רשמי מדי לדמויות החיות ברחוב, ולא נמוך ועממי לדמויות רבות חשיבות, דמות רעה מתורגמת ככזו, וכך גם טובה, מרמור, כעס ושנאה, התרגום מצליח להעביר אותן בצורה כמעט מעולה.
ולעניינינו: בשנת 1916, אגודת סתרים המונהגת על ידי רב-מג חמדן מנסה ללכוד את מוות, לכבול אותו בקסם וכך למנוע מאנשים למות, אך התוכנית משתבשת, ובמקומו נלכד אחיו, ורק אזכיר - מדובר במשפחה ענפה הכוללת עוד שישה-שבעה אחים לפחות, מורפיאוס או "חלום", המושל בחלומות.
"חלום" נכלא, אך כליאתו משבשת את העולם, אנשים ישנים לנצח, אנשים מתעוררים רק לעיתים, אנשים לא מסוגלים לישון ונהיים זומבים סהרוריים, הכל משתבש, ולא רק בעולם שלנו.
מורפיאוס משתחרר מכלאו, וחדור תחושת נקם הוא יוצא להשיג את חפציו אשר נלקחו ממנו, ולחזור לממלכתו, ועל הדרך הוא אף קופץ לבקר את צמד האחים המוכר ביותר לעולם כבר משחר ההיסטוריה הכתובה, ואף פוגש בישובי הגהינום ובאלה המושלים בו.
בניגוד לציפייה הלא הגיונית בעליל שלי, אין בקומיקס שימוש בגישות פילוסופיות על חלומות כפי שהתייחסו אליהם יוונים כדוגמאת סוקרטס או אפלטון, אך יש עיסוק קל וטוב למדי בשאלה האם אפשר לחלום באמת, לשלוט בחלומות ודרכם לשנות את המציאות, ואילו מורפיאוס בכל שלב מתגלה כסוג של התגלמות החלום כרעיון, על כל גווניהם של מראות החלומות, הסיטואציות ומצבי הרוח בהם חש החולם.
העלילה מצוינת, קודרת, אפילו משעשעת לעיתים, מורפיאוס, לוציפר ובעיקר קין והבל כתובים היטב, הסיפור נע בין אימה מסויטת לפנטזיה צבעונית, עם רפרנסים למקבת', קומיקסים אחרים של DC. האיורים מעוררים את הדמיון, ואי אפשר שלא להתחבר ואפילו לחוש אמפתיה וחיבה כלפי מורפיאוס, שלמרות חזותו הקודרת עטוית הגלימה הוא רחום, מודע לטעויותיו וכשלונותיו, ובעל רצון לתקן ולא להרוס ולפגוע, ובכל פעם שקראתי גיליתי דברים שלא שמתי לב אליהם בקריאה קודמת, והרומן מתוחזק על ידי כותב נהדר, ומאיירים מוכשרים מאוד.
אני כל-כך מחכה כבר לשים את הידיים על הכרך השני, או על כל הכרכים כולל הראשון בשפה האנגלית.
