אקצר. לא אלאה אותכם יותר מדי. בלבול-מוח. אוסף משפטים מתנשאים, פוזות לשוניות ודאווינים. בלילה של סמים, סקס, סטיות, שתייה ופשעים קטנים. חבל על זמנכם. לוותר.

Vernon subutex 3, despentes 2017.

הספר האחרון בטרילוגיה של ההומלס המתקלט ורנון סוטובקס. הוא ניהיה הומלס לאחר שסגר את חנות התקליטים, חי מהיד לפה, פונה מדירתו, עם כול מה שנותר זה הקלטות של כוחב הרוק אלקס בליץ' ביום מותו, פריט שהפך אותו לכוחב רשת וגורו. כך ורנון משך עשרות דמויות שיעריצו וידעגו לו.
בספר האחרון בטרילוגיה, שמסתיים ב 2186? האנושות המערבית הליברלית חרבה, המוזיקה מתה , וקומץ אנשים משמיעים מוזיקה ורוקדים לאל ורנון סוטובקס, סליחה על הספוילר.

החלק השלישי מתחיל ששרל ההומלס מת, לאחר שזכה בפיס. ורנון דופק בעישון לילה בבית של זוגתו ורו- אישה מבוגרת , בוהמיינית עם פה גדול ואופי של הומלסית. היא הייתה מורה עם פה גדול שפתחה את הג'ורה על הבוס במייל נידח , להוציא את הג'ננה על מנהל בית הספר, ומשם נהייתה מובטלת. ורו הייתה זוגתו של שרל. כשהיא רואה את ורנון , היא רוצה לשכב איתו ולאחר מיכן לשלוח אותו קיבינימט!
ביינתים פמלה קנט בונה על דמי הירושה, לקנות מכונית שנייה. כול העיניין מתפוצץ שורנון מוותר לורו על הירושה, וחוסר בבושת פנים לפארק , שם כולם התאספו להעריץ אותו. כול החבורה אז התפזרה- אין שום דבר משותף ביינהם מלבד סמים ומוזיקה.
ביינתים חוזר כעמור ורנון לפריז. הוא חוזר למאהבת הטרארנסיט של קיקו- מרינה, יחדיו הם יצפו במופע הדראג של פול בטלויזיה, אחרי שדפנט תפוצץ את העלילה, על כול נכלמיה האבודים.
בהמשך דופלה המפיק המטרידן, מתכנן לרצוח את עיישה וסלסט, לאחר שהטריד את אימה של עיישה ושתיהן כבלו אותו לכיסה וכמעט רצחו אותו. יש לו פלשבקים והטיפול לא עוזר. אשתו עוזבת אותו, כך גם המאהבת. התנשמת, שבתחילת הסאגה הביאה לו אינפורמציה יודעת את מעלליו והיא שולחת את עיישה לגרמניה ואת סלסט לברצלונה, להתחבא מנקמתו של דופלה.
ביינתים אשתו של חביאר סלים (התסריטי הכושל, שאשתו ממנת אותו)- מרי אנז' מוצאת חבר חדש ומחייה את נעוריה בחטיפי שוקולד וסמים קשים אל תוך הלילה במסיבת טבע.

"איפה הטרוריסטים המזדיינים כשצריך אותם?
למה הם לא יכולים לבוא ולפוצץ את כולם?
"הם מסוגלים להפיץ טרור, אבל הם חסרי יכולת בתקיפה של מי שבאמת הורס את העולם" ע"מ 122.
בארוחה בין מעגל החברים של מרי אנז' העצבנית שמעלה את מחשבותיה, במספר הכול יודע של דפנט עם סילבי, פנלופה וחוויאר בעלה הלא יוצלח, היא רואה שתי כוסיות ומעלה את זעמה בלי לבטא אותה, אך זה רמז מתרישם לשאר הספר...

ורנון טס לגרמניה ואנגליה כדי.ג'י ומנהל רומן עם מרינה בשלט רחוק.
אמילי השמנה מ'לרכב על הדרקון' חוזרת להופיע ולא מסתדר לה עם החבר הנרקסיסט שלה, שאפילו לא באה להופעה.

CHARLIE HEBDO ATTACK הוא כינוי של דפנט למה שיתרחש באירוע הטרור של
EGALS OF DEATH me<x>taLS בפריז ב2015. באי מסיבה נרצחים ע"י טרוריסטים, מאות נורו למוות, כמו שה 7 באוקטובר לקורבנות הנובה הגיע...
במתקפה סיליביה, זאת שאירחה את ורנון ורצתה להיות איתו, אישה בשלהי שנות ה-50 מתוקתקת ומטופחת שוכלת את בנה אלקס במתקפה, והיא שבורה עד היסוד:

"היא למדה כמה קורבנות היו כשהיא התעוררה. לא נשארו לה דמעות. קבוצת הוואטסאפ המשיכה עד שהיום נשבר" ע"מ 186.
סילביה דיברה עם בנה היחיד אלקס בטלפון, עד שהשיחה נותקה ולאחר מיכן הוא נרצח במתקפה. ההומלסית אולגה פותחת תפה על סלים , לאחר שהוא כותב באינטרנט
STOPISLAM# ואומרת לו שצרפת לא בנויה למלחמה...

בפרק הבא המפיק החמום דופלה יוצר קשר עם רוצחים סחירים לחסל את סלסט ועיישה.
את עיישה הוא לא מוצא- היא בגרמניה, מנהלת רומן עם יניס, וחייה עם זוגתו ובת דודה פייזה.

לסלסט בברצלונה, מחכה הפתעה לא נעימה...

ביום מותו דל דיוויד בואי יש לציין! אוספת התנשמת את עיישה והם מנסות להציל את סלסט בברצלונה.

בסוף הספר קורה ה ORLANDO NIGHTCLUB SHOOTING- היה מאה או כמות כזו של אנשים ברייב , חלק במסיבה פרטית, אף אחד מהם לא שרד".

ורנון סוטובקס מתנחם בזרעות מרינה, בעודם צופים בטלויזיה במופע הדראג של רופול כעמור, הוא בהתקפי חרדה ובדיכאון, לאחר הסוף המוריבידי של דפנט.

במרוצת הזמן הוא עובר לאי יווני עם אחת השורדות, ומעלליו מתפרסמים דרך בתה של עיישה, שמעלה תמונות של ורנון. האנושות ב 2186 אוסרות על השמעת מוזיקה והצוויליזציה המערבית חרבה , בסוף הספר.
קומץ מעטים באים למדורה לשמוע תקליטים ומוזיקה באמצעים מיושנים לאומת היום וורנון סוטובקס הופך לסוג של אל.

"ורנון סוטובקס", על שלושת חלקיו מדרדר מספר אל ספר. הראשון היה חזק, השני היה סביר, השלישי היה עמוס במספר יודעת כול של דפנט, עם פחות קטעים ביזרים ובעיקר קצת מחקה את ספריו של מישל וולבק (בעיקר את חלקיקים אלמינטרים).
לצערי הזמנתי באנגלית מאמזון את 2 הספרים האחרונים שקראתי, והנה מופיע תרגום חדש.

נראה לי שקהל היעד של הספר השלישי בטרילוגיה שמור רק למטיבי לכת , ואלו שקראו כבר את הספרים הקודמים.

VERNON SUBUTEX despentes 2

ספר ההמשך לורנון סובוטקס מספר על...? ועל??? ועל ...@*# 666?????
זה ספר עם הרבבה טרררם ומט תוכן, באותו כסף אפשר לקנות פרח מריחואנה ויותר דברים יקרו.
אין ממש עלילה מלבד עלילות ההומלס השרמנטי ורנון סובוטקס וקומץ החברים המורכב מהדמויות בספר הקודם המתאספות בפארק להדליק ג'וינט ולארח חברה לורנון.
הדמויות כוללות את התנשמת הלסבית באמצע החיים, עיישה המתאסלמת ביתו סלים העובד בסבל רב באוניברסיטה וחבר משכבר הימים של התנשמת, פמלה קאנט כוכבת הפורנו לשעבר ובמילה אחת- כוכבת!
לורן דופאלה המפיק הנרקיסיסט השמוק, קסביה הנשוי + 1 למארי ונותן לה לפרנס אותו, בעודו ממתין למוזה בטסריט הכה גרוע שכותב, אמילי הדבה חסרת החיים שהייתה בעברה בסיסטית וחברה ותיקה של ורנון, סילבי האקסיט של כוכב הרוק המדובר ורודפת להתנקם ביזיז ורנון, ואולגה הג'ינג'ית ההומלסית השמנה הדבוקה לורנון.
אליהם מצטרפים לואיק גלוח הראש שנכנס בקסבייה בסוף הספר הראשון, סלסט הכוסית בת ה 20 בסטי של עיישה, אנאיס שק האשפתות התורן של לורן המפיק הג'ורה הכי גדול בספר ולורן ההומלס חברו של ורנון בפארק שבשכונת הגבעה הפסטורלית והשקטה, מלבד כמה הומלסים, בבוט-שומון.
על חבורת הלוזרים חדלי האישים מרחפת 'רוחו' של אלכס בליץ' כוכב הרוק הכושי שמת בתחילת הספר הראשון.

הכול מתחיל בתיאור אורח חייו של ורנון, הומלס בגבעה שקטה ופסטורלית לה בוט ברז'ר המשקיפה על פריז. הוא מוצא איזה בית נטוש וחי שם בגינה, מתחבא מהשוטרים ועוברי אורח חמומים, מי בכלל אוהב הומלסים?
שגרת יומו מתערערת שבא לורן ההומלס ופותח עליו תפה לראות הומלס יריב על הרחוב ונדבות מזדמנים, כאשר נתקל בורנון הוא שוכב לו על הספסל. שהוא קולט שהוא מחוק, הוא ישר דואג לו והם מדברים על החיים לאורך ספר ההמשך.
בהמשך נתקל ורנון באחד השיפוצניקים שארל שהיה קונה בחנות הטקליטים של ורנון בעבר. מכאן דפנט מכניסה את חייו הלא מתפקדים, כמו עם שאר הדמויות, של שארל, נטול הקשר ופואנטה.
קיבינימט, למה דפנט מתארת באקספוזיצייה משל היה כול דמות צ'ה גוורה את חיי הביבים של שלל הנכלמים העלובים בספר?
בפרק הבא מתואר חיי הרווקות העלובה והמדכאת של אמילי הבסיסטית לשעבר בעליית הגג שההורים קנו לה. היא תוכנת תמקרר בעודה בטי ה
hello kitty
המתקלף שלא עולה עליה ולובשת רק לבדה. כול המכנסיים שלה מידה פחות ממידותיה והיא חורשת את הרשתות, שמעללי ורנון והחבורה מימי נעוריה העליזים מעניינים אותה כמו 'הטחורים של גי.לו'- אי אפשר להחסיר מבט!
העניינים מתפוצצים כש ה כוכבת פמלה קאנט באה עד אליה בשביל לרכל על ורנון (הן לא מכירות ופמלה רוצה תקלטות של ורנון על אלקס בליץ' רגע לפני שמת דופק ראיון נטול פילטרים).
למרות שאמילי משלחת אותה כמו שליח פיצה, זה לא מונעה ממישהי אחרת לגנוב תקלטות...

דפנט מכניסה את התובנות שלה על עולמנו בדמות פטריס, ניחשתם נכון, עוד חבר של ורנוון שמואס בעבודתו במרכז המיון ומתחיל כול בוקר ב 4 בבוקר והרביץ לאשתו מרוב עצבים-

" העשירים הכריזו מלחמה על העולם. לא רק על העניים, על כדור הארץ כולו"
היום הכול מאורגן בצורה כזאת שאלה שאין להם כלום מתלכדים בשאיפה להרוג את אלה שיש להם עוד פחות, וכול זה בעידודן הנלהב של האליטות: קדימה עניים מטומטמים, תהרגו אחד את השני. הכלכלה כבר לא מעניינת חלק ניכר מהאוכלוסייה. הם כבר לא פועלים עניים, הם פשוט מיותרים. המערכת היחידה שהם מפרנסים היא זו של בתי הסוהר. מישהו יצטרך להיפטר מהם, והאליטות סומכות את ידן על העם שיעשה עבורן את העבודה המלוכלכת" (ע"מ 65).
מכאן הכה את השכן ותרמוס את חמתך בוואטסאפ של הבנין, האופרת סבון שכולנו חיים בה.

פטריס ושאר החבורה, דרך קבוצת וואטסאפ (היום כלום לא יקרה ללא קבוצת וואטסאפ) מתאספת בפארק לקחת את ורנון לדירה של התנשמת, שם היא שוטפת אותו, וברגע שיש לו זקפה היא מעבירה למים קרים.
המחבוא של ורנון מתגלה, ובעזרת חבריו ההומלסים מתחבא בפינה שקטה ברכבת.
מעמוד 121-100 סוף סוף נותנת דפנט את קטעי הווידאו שכול החבורה מצטופפת בסלון של התנשמת לצפות. אלכס בווידוי לפני המות שופך על הקרירה שלו, הכושי שגדל אצל אמא בלונדינית בפרוורים, מכונה 'באונטי', פורט על גיטרה והופך לכוכב רוק. בהמשך מתגלה סוד על אימה המסכנה של עיישה שיוביל למסע נקמה כולל סקס עם משהו במשקה, גרפיטי , גבר קשור בכסא במסע חיסול.
בסצנה קראתי בקול
DON’T SPEAK
FUCKING SLAY THE MOTHERFUCKER!

"זה מה שנוצר בפארק בשעות היום: תערובת של קבוצת תמיכה, קופי שופ תחת כיפת השמיים, מסבאת בירה ומועדון ויכוחים".
בציר השני של העלילה? יושבים? יותר נכון שוכבים שלל החברים מהעבר וההומלסים ומעבירים את היום.
בהמשך תבוא נשיקה לוהטת בין הומלס לכוכבת פורנו ומפיק נרקיסיסט יוצי את מנת העצבים היומית על העוזרת, שרצה לבכות לזוגתה.

כלל הדמויות מתאספות ב
ROSA BONHEUR
לראות את ורנון כ די.ג'י, כעמור סובוטקס. חברות מסריחה מחוסר אמינות בין לואיק גלוח הראש לקורבן קסבייה, יוצא שפוף ומפוחד מבית החולים נרקמת.
כדי לסגור את הקצוות אחת הדמויות מתה ולמי שנשאר רעב דפנט מספקת אין סוף תיאורי ביבים על נכלמיה העלובים, שהג'ננת ג'ורה של דפנט נשפכת ומוליכה את המסיבה החשוכה הזאת למקומות עוד יותר ביזריים, הרי יש עוד 2 ספרי המשך!

"כי בימינו, לעלות לרכבת בלי כרטיס זה חמור יותר מאשר לפרוץ לתוך גן ילדים ולאנוס את העוללים הקטנים" ,עמוד 272 למזועזעים המתעניינים.
שאפו על הפה ג'ורה הלא שגרתי, אבל אחותי, נסחפת!

וכול הטררם נסגר בסוף א לה מסיבת נובה .

הגברים הנבובים שלא שולטים בעצמם, הנשים שהן זונות או רק כוכבות פורנו רחמנא לצלן.
כולם מורידים ג'וינט ומריצים שורות.

במצב הטילים מצפון ועד דרום, מלחמה עם יותר תחנות רוח מהכרעות ברורות או סוף מואר, אפילו אם זה רק מנורת קריאה בחדר של מתגייסים טריים, 'סיפורו של ורנון ס.2' לפחות מספק את הפגיעה העצמית שכה רבים מרגישים דחף לבצע והדמויות פה עושות לתאוות עיננו.

"בימין יש אותם ליצנים כמו בשמאל, אבל ייאמר לזכותם דבר אחד: הם כנים יותר".
"בני אנוש הם חלאות".
"הטבע של האדם זה להרוג את רעהו".

אפשר לקרוא ללא הספר הקודם, הטוב מהמשכו ההזוי.
זה לא זמן לשפינוזה, מקסימום שפגט ב 10 בלילה.

זהו הספר השני בטרילוגיה סיפורו של ורנון סובוטקס שכתבה דפנט.
בספר זה ורנון כבר התרגל להיות דר רחוב ולמרבה ההפתעה הוא נהנה מזה. הוא מתחבר לטבע לשלווה ולבטלה. אין ספק שמשהו נדפק לו בראש יש לו לעתים הזיות ולפעמים חיוך אווילי על הפנים אך נראה כי מצבו לא מפריע לו.
הוא מעשן ג'וינטים ולא מתגעגע לחנות התקליטים שהייתה בבעלותו בחייו הקודמים. בספר זה יש כמה דמויות שהופיעו בספר הראשון וכמה חדשות שפולשות לחייו של ורנון.
בתחילת הספר ורנון מוזנח מאוד, מסריח וסובל מתת תזונה. בהמשך המצב משתנה ומסתבר שהרבה אנשים מחפשים אותו והוא ממש הופך לאטרקציה בפארק בפריז. בספר דמויות רבות מתקיימות כל דמות מוסיפה מהאופי שלה לעלילה והקריאה מאוד מהנה. יש בספר הרבה סמים הרבה מוזיקה וקצת דיונים פוליטיים על המצב בצרפת. הכתיבה של דפנט לדעתי מעולה היא משאירה את הקוראים במתח ורק לאחר כמה פרקים המתח משתחרר והתמונה מתבהרת.
לסופרת יש אמפתיה לדמויות והיא אינה שופטת אותן בחולשותיהן. יש ביקורת חברתית והנושא הכלכלי והמעמד החברתי עולה הרבה בספר.
דפנט מציגה את ורנון סובוטקס באור חיובי ובעצם כותבת שהוא דפוק אבל בקטע טוב.
הספר יצא במודן הוצאה לאור יש בו 308 עמודים. הספר חדש יצא ממש עכשיו בישראל.
תרגמה מצרפתית: רמה איילון.
זה הספר הרביעי של דפנט שאני קורא ואין ספק שהיא סופרת כישרונית שיודעת לבנות עלילה רבת משתתפים ולשלב הומור וחוכמת רחוב יחד עם חמלה רבה כלפי הדמויות בספר.
ספר מעולה מומלץ מאוד לקריאה.

Vernon Subutex- 2015
"סיפורו של ורנון סובוטקס" של דפנט, הוא רומן המספר את חוויותיו של ורנון, גבר מזדקן עם עיינים עמוקות כחולות בפריז. מעלליו מנעוריו המבטיחים בשנות ה-90 העליזות כבעל חנות תקליטים ידוע ברחבי פריז, כובש בחורות ופלרטטן סדרתי, בוהמייני שלא נוגע בסמים כמו חברו אלכס הזמר האהוד בעל הנטיות להרס עצמי, שהקלטות שצילם שבא אל ורנון כשזה כבר היה על חובות ללא קריירה והשני היה זמר רק כהצגה עצמית ובפועל שתיהם גברים באמצע הימים שמתעקשים לחיות כמו בני 20 הוללים.
הסוף הטראגי של אלכס וחיי המתארח אצל יזיזות והומלס בסוף הספר של ורנון 'סובוטקס' (הזוכה לכינוי 'סובוטקס' אחרי שנתן בראש במוזיקה כ די.ג'י בבית של מתעשר בוהמיין המארח את 'גל' חברתו הלסבית של ורנון בביתו המפואר בפריז).
לאורך הספר יבואו מעללי קרוביו ומכריו של ורנון- שתי כוחבות פורנו- אחת פופלרית ביותר שכובשת בעברה ולאחר שעזבה את המקצוע כסלבריטאית לכול דבר, טראנסית שהפכה לגבר נוכח הצלחתה כגבר מסוקס ועברה כשחקנית פורנו השנואה ע"י כול אחד שמזהה אותה (במיוחד נשים בשלות וצדקניות) .
'גל' הלסבית שחייה כרבים מדמויות הספר כבת עשרה הוללת בחייה הבוגרים, אישה עשירה שנדלקת על ורנון ועושה לו תמוות, זמר עבר אהוד על נשים ושנוא על העיתונות שכשאר הקלישאה על מוזיקאים מוצא את מותו בשלל סמים, תרופות ואלכוהול (קוקאין אל תוך הלילה בביתו של ורנון), חבר ילדות שהפך לבמאי כושל של סרטים עלובים שמעמיד פני נשוי מאושר, עיתונאית ממוצאת מראה אך חביבה למדי ומוזיקאית לשעבר שהפכה לבחורה ממוצאת ושמנמנה בחייה הבוגרים (וכמובן 'התנשמת').

"הוא נאלץ לסגור ב- 2006(..) השנה הראשונה שלו כמובטל, בלי פיצויים- כי הוא היה הבעלים- חלפה על מי מנוחות: חוזה לכתיבת עשרה ערכים באנציקלופדיה של הרוק, כמה ימי עבודה בשחור שבהם מכר כרטיסים לפסיבל מוזיקה בפרוורים, ביקורת על אלבומים בעיתונות המקצועית... בה בעת הוא התחיל למכור באינטרנט כל מה שהצליח לחלץ מהחנות. (ע"מ 10).
ורנון המובטל החי מהיד לפה הולך תחילה למלווה תעסוקתית שלא עוזרת לו, ניפרד בעברו מהחברה המיתולוגית שלו אחרי שבגדו אחד בשני והוא שם את כול חפציה ברחוב...
ורנון מתאמץ ללבוש בגדים זרוקים נוסח וינטאג', אבל שלא יראה חס וחלילה כמו סמרטוט ,כהומלס.
החברים שלו משכבר הימים, אחד אחרי השני מתים מוות הנע בין סתמי לטראגי. ורנון חובב ג'וגינג לילי והקשבה לאלבומים מסטול מכמה בירות. לבסוף מת אלכס בליץ' המוזיקאי המיתולוגי שכבר שנים רבות לא מצליח לחבר מוזיקה מרוב שהוא מסטול. הספר נכתב ב 2015, כמה שנים לפני שזמרת הקרנבריז לקחה בקבוקים באמבטיה... אלכס ורנון החי מבית מלון לבית מלון מת כאן באותה צורה.

מה שמניע את העלילה זה שבליל הקוקאין אל תוך הלילה בספה של ורנון, אלכס מצלם את עצמו מסטול למשך כמה שעות, ולאורך הספר עד סופו התמוה רבים יחפצו בקלטות הסודיות, שאלקס תמיד אמר את הדבר הבנאלי המתבקש ברעיונות.
כמה שיצר המציצנות מרים ראש, קשה לי לחשוב מי כ"כ התעניין בקלטות של ססטיק ובן אל/ אד שרין (ככה כותבים תשם?) מסטולים מדברים שטויות??

לבסוף אחרי תקופה של אי תשלום שכר דירה ורנון הופך לפליט בין ספות היזיזות שלו מן העבר, לפני הפיכתו להומלס.

תחילה הוא מגיע ל 2 לילות (תמיד 2 לילות, כי הרי 3 זה כבר ניצול!) לאמילי, בעליית הגג שחגג בה בימיהם הטובים כבני 20 הוללים. שתיהם היו חברים בלהקה (היא ב'לרכב על הדרקון'). אחרי קריירת הבס פתחה תמקרר, ה שמינה 20 קילו וחובבת תה ירוק ושמן זית, חייה חיים מסודרים ונורמטיבים, ללא ילדים ובעל אחרי גיל 40.
היא מספרת את ורנון ארוך השיער (מוציאה לו כמילות הספר את זנבות העכברים בקצוות ראשוו). הוא ממציא סיפור שהוא עבר לקוויבק ובגלל טעות בירוקרטית אין לו בפריז איפה לישון. הם מתאפקים לא לשכב בהצלחה.
הוא ממשיך לקסבייה, יוצר סרטים 'הנשוי באושר'- כאשר אשתו חופרת לו בור לאחר הולדת ביתו והוא נאלץ לחיות חיים מהוגנים. הם יושבים בבר השכונתי וקסבייה משתכר וחופר בלי סוף לורנון כמה טוב להיות נשוי + 1 (והרומן האפלטוני עם העוזרת אלזה). קסבייה ואשתו נוסעים לחופשה ו ורנון נשאר לשמור על המצודה ועל הכלבה הקטנה המפונקת שיודעת לנבוח של הזוג.

"הוא ענה שלא צפה בקלטות אבל הכיר היטב את אלכס, וכשחש בסקרנות שניצתה בלורן, השתמש במילה "וידוי" (ע"מ 83).

מתחילה התעניינות בברנז'ה סביב הקלטות של אלכס בליץ' המנוח, חלק מחוסר האמינות ב "סיפורו של ורנון סובוטקס" זה שהבמאי לורן יכול להתקשר לאיש קשר למציאת הקלטות, אבל אין לו כוח לעמוד המקח עם ניג'זים ובמקום הוא מפעיל את 'התנשמת'- גברת בשלהי החיים, לסבית, שעובדת עם לורן. תמורת הכיסים העמוקים שלו היא מקללת ומפיצה שקרים מסולפים, נוסח אשתו של מקרון היא טראנסז'נרית, על שנואי נפשו של לורן דופאלה באינטרנט ומחפשת עבורו את איש הקשר והקלטות.

ורנון ממשיך לסילבי, ששנאה אותו כשלא ענה לה בפייסבוק אחרי מות אלכס בליץ', האקס המיטולוגי שלה. הם שוכבים, אבל במקום הזוג מהאגדות היא נטפלת עליו שיהיה איתה, על כול ברבורייה, שהבית יהיה נקי וכו. הוא נס על נפשו...
בהמשך מסופר על 'דניאל' ופמלה קאנט- הם היו כוכבות פורנו. פמלה פרשה בשיא, 'דניאל' הפך לגבר אחרי שבתור אישה אחרי קריירת הפורנו כל שנשאר זה הבוז הגטרף, לרבות נשים שמסכלות עליה במבט יקח אותך השד לכול הרוחות. דניאל הייתה נערה שמנה שירדה 20 קילו והחבר שקנה לה הכול בחובות שהיא נאלצה לשלם ככוחבת פורנו. פאם ודניאל ניהיו חברות שנגמלו מהקוק(אין).

ורנון, לאחר שנס על נפשו מסילבי נפגש עם לידיה, 'בחורה ממוצאת שעושה כול שביכולתה למקסם נתונים', במילים אחרות בלונדינית עם חזה שופע. מפלרטטים, שוכבים ובפיצוץ שקרא ממכרה מהעבר ורנון חוזר לנוס על נפשו. לידיה קבלה כמה אלפי אירו לכתוב ביוגרפיה על אלקס בליץ', אליל נעוריה ורוצה תקלטות.

מכאן מגיע ורנון לכינוי 'סובוטקס', הוא פוגש את גל, חברתו הלסבית מהעבר (שבתור נערה גנבה תקליטים מהחנות). ורנון מרקיד בפנטהאוז הנוצץ של 'קיקו' את כל הכוסיות הבאות למסיבה באמצע שבוע. גן העדן הפסטורלי נקרע כאשר ורנון שוכב עם מרסייה, טראנסית שקיקו דואג לה וורנון משכיב.

"פגשתי אותה לחמש דקות, אבל בכנות, היא לא נראת לי הטיפוס השאהידי... אתה נלחץ בגלל הרעלה?"
"זה לא זה. היא אובססיבית לדת".
"עדיף מאשר לעשן קראק". (ע"מ 198).
'התנשמת' עושה הפסקה ודוחה את המידע ללורן וקופצת לספרד עם הבת של מכרה מהעבר בברצלונה, שומרת אליה (עיישה) שתלמד ולא תעשה דאווין של שהידית.
"סיפורו של ורנון סובוטקס" כתוב מהג'ורה של דפנט, והשפה השוצפת והמגודפת 'בפנים' של הקורא של דפנט עזר לי בטמטמת חורף שנקלטתי עליה בקריאה. השפה והסיפור הדמוי 'נרטיבית' הקופצ מדמות אל דמות קריאה ממכרת ומטמטמת בפני עצמה באופן סוחף!.

החבר האחרון שורנון פונה עליו הוא פטריס, מוזיקאי חבר מפעם. לאחר מכן יפול להתהפך ברחובות...

ורנון ברחובות פריז, אמא של קסבייה, שהיו חברי ילדות מנסה לשכנע אותו שיבוא אליה ללא הצלחה. ורנון תמיד גאה בעצמו!. הוא פוגש את אולגה ההומלסית. המפגש של ההומלס הטרי עם חבורת צעירים גלוחי ראש שיטרידו את ההומלסים המסכנים תעלה את העלילה לסרטון ותסגור עניין ב"סיפורו של ורנון סובוטקס".

השפה הנוקבת בספר מזכירה את התיאור בעמוד 161 המתאר את השאפתנות של לידיה בביוגרפיה על אלכס בליץ'-
"העובדה שאדם מכריז שהוא עומד לצייר סוס גזעי בעיצומה של דהירה לא אומרת שיצליח בכך. סביר יותר שהמאמץ יסתיים בשרבוט המזכיר בקושי עכברוש דרוס".

הסוף מאוד תמוה (למי שורצה ספולר! 'עדיף חיי הומלס חדל אישים, מחיי משפיען רשת).
הכתיבה ל'פנים' של דפנט מזכירה את הכתיבה של חבר האתר
RASTA
באופן זהה להפליא. למרבה העצב, שתי ספרי ההמשך שיצאו ל "סיפורו של ורנון סובוטקס" לא תורגמו, למרות שהספר שיצא בארץ בשיא טמטמת הקורונה זכה לאהדה וסיקור ברשת ובעיתונות.

בצעירותי קניתי את הספר "זיין אותי", הראשון של דפנט, עם השילוב המוצלח של אישה בחזייה מכוונת אקדח שקנה אותי.

הספר ממכר. הבעיות הגדולות מהחיים של של ורנון והדמויות הבוהמייניות והנלוזות יתחבבו על קוראים באשר הם.

ורנון וגם אני עם עיניים שקועות כחולות ופרצוף ילדותי ומהורהר אוהבים מוזיקת גיטרות ובירה. דפנט כתבה ספר מעיף לפרצוף!!

ורנון סוגר חנות תקליטים וגם מפונה מדירתו.
נע ונד בין בתים של אנשים וחברים.
הספר מספר אירועים שונים בכל תחנות הדרך של ורנון אבל לרוב ורנון הוא בשוליים - רק צופה בעיקר.
הרבה בהמתיות, אלימות ופורנוגרפיה יש בסיפורים.
הכתיבה עצמה היא מאוד טובה - אבל הסיפורים פחות מעניינים לטעמי.
להתפלש בבוץ.

לפני מספר שבועות, כאשר השיקו את תוכנת הבינה המלאכותית צ'אט GPT, גמרתי אומר לנסות ולאתגר אותה ולהווכח האם היא מסוגלת לייצר טקסטים יצירתיים וספרותיים. והרי זהו המבחן האמיתי של הבינה המלאכותית – לא לחקות פרקטיקות טכניות בלבד אלא גם כאלו שדורשות קריאטיביות, אסוציאטיביות ורגש, כמו אמן או סופר אנושי. תחילה ביקשתי ממנה לכתוב לי סיפור מדיוואלי. לעצמי דימיינתי משהו בסגנון אחד מהסיפורים של בוקאצ'יו מתוך הדקמרון או אולי סיפור בסגנון מכתבי אבלר ואלואיז. אך למרבה הצער הסיפור שכתבה התוכנה הזכיר לי יותר את הסרט "הנסיכה הקסומה", מעין דימוי קיטשי ואנכרוניסטי על אביר היוצא להציל את אהובתו, משהו בסגנון סרטי דיסני. לאחר מכן ביקשתי מהג'ייפי לכתוב לי שיר בנוסח המשורר הרומי הורטיוס. התוצאה הייתה מגוחכת אף יותר. התוכנה כתבה מעין שיר הלל ומתקתק המאדיר את שמו של הורטיוס אבל בסגנון מליצי ומגוכח המזכיר שיר שנכתב על ידי סוכני ביטוח לרגל מסיבת פרידה מקולגה שיצאה לפנסיה.

ספרה של דפנט נכתב לפני השקת הצ'אט GPT אבל כשקראתי את ספרה הוא העלה בי מחשבות על כתיבה בתקופת החייץ הזו של המעבר מעולם שבו היצירתיות והאמנות הן כישרון בלעדי של האדם לתקופה חדשה בה לאט לאט אנחנו מאבדים את מה שחשבנו כי הוא מתת אלוהים וכישרון ייחודי שלנו בני האדם – לטובת המכונות. הניסוי שעשיתי עם ג'ייפי מראה שאנחנו אמנם עדיין לא שם. אבל היום אנחנו גם יודעים שעדיף לא להגיד "לעולם לא", בייחוד בתקופה של שינויים כה רבים הקשורים לטכנולוגיה.

השאלה שהעלתה בי כתיבתה של דפנט היא כזו: האם מספיק מאגר ידע עצום כדי ליצור יצירת אמנות? האם היצירה היא בסופו של דבר חיבור בין ידע ומידע רב ורשמים שונים לכדי סיפור? או שיש משהו נוסף שהוא תנאי הכרחי בכתיבה שחייב להיות שם כדי שניתן לכנות זאת "יצירת אמנות" או "ספרות".

אף כי ספר זה של דפנט הוא "ספרות", הוא לטעמי אינו סיפרות במובן הטוב של המילה. חסר בו עומק סיפורי ורגש. דפנט משתמשת בכתיבתה ב"ידע" רב. היא משתמשת בסוציולוגיה, פוליטיקה, היסטוריה חברתית וכלכלית, כל אותו גוש טקסטואלי שהצרפתים כל כך אוהבים לדוש בו ואותו: סוציאליזם מצד אחד מול תנועות ימין קיצוניות, אחווה מול שנאת זרים, עולם הסמים והמועדנים, העולם של תעשיית הקולנוע והספרות. אבל כש"שוקלים" בסופה של קריאה את סך כל המסה הטקסטואלית הזו נותרים, קצת כמו עם הטקסטים של צ'אט GPT עם תחושה שיש כאן הרבה מידע אבל פחות מדי סיפור. הדמויות מורכבות ממעמדן הסוציואקונומי, מזרמים פוליטיים, מגדריים ותרבותיים. הן מדברות מתוך מודעות על מקומן בחברה ומיקומן במערך החברתי או התרבותי אליהן הן משתייכות – אך בכל אלו אין מספיק. אל עולמן הפנימי והאינטימי אנחנו נחשפים דרך כל אותה סוציולוגיה אך אין בכך די כדי לבנות דמויות.

יתכן שבשל כך המבנה הסיפורי הוא מעין מחרוזת של רשומונים. בכל פרק דמות אחרת מספרת את הסיפור מנקודת מבטה שלה. סיטואציות רבות מסופרות מנקודות מבט שונות, על ידי דמויות אליהן אנו נחשפים בכל פרק, וכך, סיפורו של ורנון סבוטקס אינו באמת הסיפור שלו אלא הוא סיפורה של חברה ותרבות, הנעה בתוך זרמי ההיסטוריה והתרבות העכשווית. ולכן, גם אם אנחנו נחשפים למידע רב ולשמות תקליטים ולהקות וסרטים, או לאייקונים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים בצרפת העכשוית, אנחנו לא יודעים כמעט דבר על הדמויות. יוצאת מין הכלל היא דמותה של פרדן, אמו של קסבייה, חברו של ורנון, שאחיו הצעיר התאבד בהיותו צעיר, בשל התמכרות להרואין. סיפור האבדן של הבן דרך עיניה של האם הוא קטע יחודי ומעניין בתוך השטף הסיפורי הלקוני משהו, המלעיט את הקורא בשפע ניים-דרופינג.

*

ורנון סבוטקס, שהוא הסאב טקסט של התקופה הזו שלנו, הוא בעל חנות תקליטים שנאלץ לסגור את חנותו בשל שינויי השוק והטכנולוגיה. הוא מייצג דור ללא עתיד, שאינו מותאם לקידמה ולשינויים הכלכליים. כמיטב האתוס הצרפתי, דפנט מגחיכה את הקפיטליזם דרך דמויות שיש להן הרבה כסף ואשר מהוות מעין בלם זמני בהתדרדרותו של ורנון אל התהום ואל החיים ברחוב. מתוך מחרוזת הדמויות והמאהבות שמשכנות אותו בדירתן עולה לכאורה פיתיון סיפורי המקדם את העלילה ועשוי להציל את ורנון: זמר מצליח ונודע שהיה חברו הותיר לו סט קלטות וידאו בו הוא ראיין את עצמו. הידיעה שנחשפת ברשתות החברתיות, ללא ידיעתו של ורנון, פותחת מרדף אחר אותן קלטות ולמעשה אחר ורנון שהקלטות לכאורה בידיו. אך זהו פיתיון ריק. כמו בסרטים של האחים כהן וכמו אותה מגלשת שלג בשם "רוזבאד" בסרט "האזרח קיין", אנו מגלים שהקלטות האלו אינן מכילות דבר. אין בהן הכרזה על הותרת צוואה שמנה בידי ורנון או מידע אחר המסביר את התסבוכת העלילתית של המרדף אחריה.

כתיבתה של דפנט מסורגת באפוריזמים רטוריים שכמו נלקחו משפת הרחוב ושלכאורה מציבים את הקורא בעמדת צופה פסיבי. אלא שהכרזות מעין אלו אינן משכנעות במקרים רבים ובשלב מסויים שאלתי את עצמי לשם מה הם משמשים. הנה דוגמא קטנה:

"קסבייה מהסס שעה ארוכה. מאחוריו חולפים אנשים מכל המינים עם מגשים שמדיפים אותו ריח של שמן מטוגן הבלעדי ל"מקדונלד'ס", ריח מבחיל שעושה חשק להקיא ובה בעת פותח את התיאבון" (עמ' 285).

בכתיבה מעין זו הסופרת כאילו מכריזה משהו שאין עליו עוררין וכך מנסה להכניס אותנו למרחב של הדמויות. אבל זה לא משכנע משום שההכרזות הללו אינן נכונות. מדוייק יותר יהיה להגיד שלאחר שאתה אוכל במקדונלד'ס אתה מתחרט ומתמלא חשק להקיא. אבל הסתירה הזו שדפנט כותבת, אף כי היא נשמעת טוב, מעין אפוריזם שאפשר לשמוע בדיבור רחוב, אינה משכנעת. היא מרבה להשתמש בצורות דיבור אלו, אבל כמו עם ביוטיים מהרחוב, לאחר בחינה קצרה והנהון למי שאומר אותן קל לזהות שהן לא נכונות וגם לא משקפות תחושות אמיתיות.

ככל שהכרזות כאלו בטקסט חוזרות ומופיעות שוב אתה שואל את עצמך האם הן באמת נכונות? האם ההכרזות שכתבה לגבי עולמות פחות מוכרים לקורא (סצנת הפאנק רוק, עולם הסחר בקוק) הן גם נכונות? נדמה שכאשר הרטוריקה של הסיפור אינה חזקה מספיק נדרשת טכניקה מלאכותית מעין זו. דפנט מכניסה אותנו לדיבור הרחוב, לסלנג ולסלחה של העולם שהיא מתארת אבל התחושה נותרת שוב ושוב שאנחנו בתוך גיליון קומיקס עם סימנים של מכות וצעקות והמהומים מצויירים. אבל כפי שאומרים לעתים, לפעמים כשאתה צועק לא שומעים אותך. וזו התחושה עמה יצאתי בסיימי את הספר. ישנם הרבה צעקות ורשמים ומידע וסלנג ופיצוצים ומכות. אבל אין ממש ספרות, אין דמויות שאתה יכול להזדהות איתן או סאבטקסט ממשי. הכל זה בליל של תפיסות עולם וזרמים תרבותיים ופוליטיים. מרוב מהומה אין ספרות. ובכך דפנט הקדימה את ה-צ'אט GPT ואולי יש בזה היפוך של העיקרון שתבע אריסטו – האמנות כמימזיס, כחיקוי של הטבע. כי בכתיבתה של דפנט, אולי מהדור האחרון של סופרות בשר ודם, יש כבר רצון להדמות או לחקות את המכונה. ובכך אמנם הופכת המכונה ל"טבעי" אבל אנחנו מאבדים את הספרות.

אוללה איזה ספר פגז

הסופרת מזכירה בספר הזה בסגנון כתיבה שלה את מישל וולבק בימי השיא שלו- ולדעתי אין מחמאה גדולה יותר מזה

הבעיה היחידה בספר הזה - זה החלק הראשון בטרילוגיה ומי יודע מתי יגיע החלק השני

אומנות ההמתנה במקרה הזה תהיה קשה מנשוא

הספר הזה הוא מעולה. אחד הטובים ביותר שקראתי בחיים שלי. גיבור הספר ורנון סובוטקס מתקרב לגיל 50, אין לו אישה ואין לו ילדים. הוא עובד בחנות תקליטים בפריז וחי טוב עד שהחנות נסגרת. לנוכח המצב החדש שנוצר נתקל ורנון במצוקה כלכלית ואין לו איפה לגור. הוא מצליח כמה שבועות להתארח אצל חברים אך לאחר שגם אופציה זו נסגרת הוא מגיע לרחוב. הקטעים אשר מתארים את חייו ברחוב הם בעיקר לקראת סוף הספר. קטעים אלה כתובים בצורה מושלמת וממחישים את מצוקת החיים של חסר הבית.
המזל של ורנון מופיע לאחר איזה קשקוש שכתב בפייסבוק כובש את הרשת בסערה וורנון הופך לכוכב רשת מבלי שהוא אפילו יודע את זה.
את הספר הזה כתבה וירז'ני דפנט המכונה פשוט דפנט. הספר הזה הוא ראשון מטרילוגיה של 3 ספרים. עד כה יצא בעברית לפני כמה שנים ספר אחד של סופרת זו.
דפנט היא ללא ספק כוכבת בצרפת ויש לה קורות חיים מאוד מעניינים. היא ללא ספק בעלת כישרון כתיבה מבריק שכולא לתוכו את כל הרעות החולות של העידן החדש ואת הקושי שבחיים המודרניים.
הסופרת לא מרחמת על הקוראים וכותבת על הצד האנושי הפחות נראה לעין אך היותר מעניין.
דבר נוסף ששמחתי לגלות בספר הוא חוש ההומור המעולה של הסופרת.
בקיצור ספר מעולה למעשה זה ספר ממש מושלם.