מי שעמד ליד קיברה של הגיבורה הזאת בזיכרון יעקב, מי שביקר בבית של אהרונסון, ראה את השמלה שלה, את מקום המסתור של האקדח ואת האקדח עצמו, לאחר מכן עבר במעבר הסתרים שנמצא בו עד היום. מבין מה עברה המדינה המדהימה הזאת בדרך להקמתה. איזה גיבורה

כשבעקבות הסיפור הזה, הוותיק כלכך שנכתב בשנת 1967 בשפה של אז, הילדה הקטנה של עכשיו הופכת למעריצה של שרה אהרונסון ופעילותה.
ואגב כך, לומדת בגילה הצעיר, בסקרנות ובעניין רב להכיר את הדמויות המובילות הנוספות סביבה של שרה (את האחים לבית אהרונסון, אבשלום פיינברג, גם אחרים) ואודות פעילותם, כשכך מרותקת לדמותה של שרה - היא לומדת פרק אחד בסיפורה של תקופה. של מאבק בדרך לתקומה - את סיפורה של המחתרת ניל"י - הסודית והגלויה,
פרק בחקר הבוטניקה והפעילות החקלאית אז ושם. ובכלל פרק בתולדות היישוב היהודי, ובחיי שכניו, במאבק היישוב בעות'מאנים, בתקומה בהקמה, ובקשיי היומ-יום.
כשבעקבות הסיפור הזה - באה הסקרנות לדעת עוד ובאות שאלות רבות - מדביקה את האחים שלה בסיפורי ניל"י אז גם יוצאים לטיול לזיכרון ולעתלית בעקבות הסיפור - וגם (ולא פחות משמעותי ומעיד על ההערצה) בקשה להתחפש בפורים לשרה גיבורת ניל"י.
אפשר לומר שהסיפור הזה - הוותיק כלכך, שנכתב בשפה שהתאימה יותר לימים שאמא הייתה ילדה (ועוד קודם) - נהדר ומאד מוצלח.

את שרה אהרונסון הכרתי כבר בגיל צעיר מסיפורי הגבורה והמחתרת שאימי נהגה לספר לי.
בגיל קצת יותר מבוגר אימי המליצה לי לקנות, וזה מה שעשיתי.
הספר מתחיל במשפחה רגילה ופשוטה כביכול, חוץ מאותם בעיות שהיו תמיד עם שדות הערבים, אין משהו מיוחד. מתחיל קשר עם אבשלום, סיפור ישן רגיל.
רק אח"כ מתחיל הסיפור האמיתי, כששרה מגלה את הארגון שהקימה המשפחה שלה ומצטרפת אליו.
אז מתחילים הימים הקשים באמת עם פחד מתמיד מהתורכים והערבים ביחד, מהפחד שאם יעשו טעות אפילו הכי קטנה, ימצאו את עצמם משתלשים מחבל גבוה..

שרה גיבורת ניל"י הוא בין הספרים שהשפיעו המון ועדיין משפיעים. הוא עזר לי להגיע לדעות איך להתייחס למדינה שאנשים הקריבו את חייהם למענה. איך להתייחס לעם שאני שייך לו, עם עיקש שלא מוותר אף פעם, עם שיש לו מטרות, שאיפות, שהוא מגיע אליהם בלי לשים לב לכל בצרות שבדרך. ארץ ועם שאני אוהב בלי גבולות.
אני חושב שכולנו חייבים לאנשים כמוה וכמו כל משפחתה של שרה המון. אני לא יודע איך אפשר להחזיר להם אבל המינימום הוא לזכור אותם, לקרוא עליהם ולנסות להמשיך את דרכם.

הספר לא מתאים לגיל מאוד צעיר. הוא ספר מאוד עצוב. אבל מדהים. פשוט מדהים.
מדהים שזה קרה במציאות. מדהים שככה החיים היו פעם ואנחנו עוד בוכים ומתלוננים על שטויות.
מדהים כמה משפחה אחת, אישה אחת, יכולים ללמד אותנו, וכמה אנחנו צריכים ללמוד. ללמוד שאסור להתייאש בדרך למטרות. ללמוד להיות גיבורים - לא להתלונן על כל דבר אלא לעשות, לפעול, לשנות. ללמוד להקריב את עצמנו בשביל העם שלנו, בשביל הארץ, המדינה, בשביל החברים, בשביל ההורים.

ספר עצוב ומרגש. ספר אמיתי. ספר חובה לכל אחד! (מעל גיל 10 בערך)

ספר מדהים. חייתי כל רגע מחיו של זרבובל. שמחתי איתו, כאבתי איתו, וצעקתי לו שיקח את החופש ושיקשיב כבר לבת שבע.....
שווה קריאה

מצפה לכם ביקורת ארוכה, אבל מעניינת .

הסתובבתי בסטימצקי . מחפשת על המדפים ספר טוב . אמא המליצה על "הקיץ של אביה" ואבא המליץ על "שרה גיבורת נילי"
מתוך הנחה שהם טובים, קניתי את שניהם וחזרנו הביתה .
התלבטתי מה להתחיל קודם . ולבסוף בחרתי בקיץ של אביה, ולאחר שסיימתי התחלתי לקרוא את הספר שהמליץ אבא .
ומיד נסחפתי .
ספר מותח, מעניין, מרגש, ואף שהוא לא התאים לגילי (קראתי אותו בגיל 10) חוויתי את זה .
המלצה- אל תקראו בגיל 10 . תקראו בגיל 11-14
אין לי את הזכות לחשוף את הסיפור, אבל למי שאמיץ ומוכן לשמוע סיפור אמיתי ועצוב על מלחמת העולם הראשונה, ממליצה .

קודם כל - הספר לא לבעלי לב רגיש.
ספר שאותי מאוד העציב, והסוף גרם לי לדמוע. ספר מרגש, יפהפה שאפילו אמיתי. סיפורה של שרה במלחמת העולם הראשונה.
אין לי הרבה לפרט על הסיפור, כי אני לא רוצה לגלות לכם כלום. רק שהוא יכול להביא אותכם לדמעות.

ספר, שח.י.י.ב.י.ם. לקרווווווווא!!!!!!!!
הסיפור מתרחש בתקופת השלטון הבריטי. [ספויילר]
טוב, יותר אני לא יכולה לספר, כי אז אני אספר לכם את כל הספר :(

אז... קריאה מהנה!!!

להפתעתי ולהפתעת כולם החלטתי לדרג את הספר הזה כספר מעולה. אם קראתם את התגובות שלי אתם יודעים שאני לא נוהגת לתת לספרים דירוג של יותר מטוב כי כמו שסיכמנו אני שיפוטית ומעצבנת. אבל הפעם, אין, פשוט אין, עומר היתעלתה על עצמה. סיפור מרגש ואמיתי. בגלל שהדברים הכתובים בספר היתרחשו במציאות הדמויות אמיתיות ונהנתי לבכות לצחוק ולחשוב עם הדמויות. העלילה סחפה אותי ולא יכולתי להוריד את העניינים מהספר הזה. לסיכום - תקראו תקראו תקראו!!!!

ראשית קצת רקע אישי: אני מגיעה מבית חרדי, איכשהו בערך בגיל שש עשרה נהייתי ציונית גדולה, הספר הזה היה הספר הראשון שקניתי.
שרה אהרונסון בשבילי תמיד תהיה גיבורה, לא פעם שאלתי את עצמי מה הייתה תגובתה לו הייתה חיה היום, מצד אחד בטח היא שמחה לראות שליהודים יש מדינה משלהם, מצד שני לפעמים אני חושבת האם אנחנו באמת מעריכים את כל מה שהם עשו ונלחמו עבורנו? מה היא הייתה אומרת אם הייתה רואה איך אנחנו מסכימים בקלות לוותר על חלקים מהמדינה שלנו....
בכל אופן אני שומרת את הספר הזה, בשבילי הוא סמל ליופי, פשטות, גבורה וניצחון, לדעת להילחם על מה שחשוב, ולתת ולתת ולתת רק כי אתה אוהב. (העתקתי מהביקורת שכתבתי בניק הישן שלי...)