הספר "פוליטיקה" מאת טום קלנסי ומרטין גרינברג ( הוצאת מעריב – הד ארצי, 1999), הוא הראשון בסדרת ספרי המתח פרי עטם "משחקי כוח", העוסקת באיל ההון רוג'ר גורדיאן ובעובדיו, המתמודדים מול מזימות בינלאומיות ברחבי העולם. עלילת הספר נפתחת כאשר נשיא רוסיה בוריס ילצין נפטר במפתיע ומותו מטיל את הפדרציה הרוסית למערבולת של תוהו ובוהו. בצורת קשה מביאה להרס היבולים ויוצרת איום של רעב אמיתי על אזרחי רוסיה. ההתקוממות העממית בלתי נמנעת. אחד ממנהיגיה החדשים והמתונים של רוסיה הוא ולדימיר סטרינוב, קצין צבא לשעבר ש"פיקד על אוגדת העילית 'יחידת התקיפה האווירית' (VDV) שבסיסה בפטרופבלובסק" (עמוד 132). סטרינוב שמבין שהדרך היחידה להיחלץ מן המצב הקשה היא באמצעות סיוע אמריקני נוסע אל נשיא ארצות הברית ומבקש סיוע דחוף. האמריקנים מסכימים להיעתר לבקשתו, ולו רק כדי למנוע תסיסה בקרב האזרחים הרעבים, שעלולה להעלות לשלטון גורמים קיצוניים שעלולים לסכן אינטרסים אמריקנים ואת שלום העולם. אבל כוחות אחרים משחקים גם הם תפקיד בדרמה הגיאופוליטית המתפתחת.
בערב ראש השנה המבשר על תחילת מילניום חדש מתבצעת בניו-יורק התקפת טרור קטלנית בלב הטיימס סקוור (שמתכתבת עם זו שאכן התרחשה במציאות כשנה לאחר מכן במגדלי התאומים). התוצאה – אלפי פצועים ו-700 הרוגים. יש מי שממהר להאשים את רוסיה והראיות שנאספות בשטח מצביעות על מישהו בצמרת הממשלה הרוסית, אולי אפילו שר הפנים הרוסי ייני בשקיר, אדמירל לשעבר בצי הסובייטי שעשה את עיקר שירותו כ"רב-חובל של צוללות גרעיניות" (עמוד 131). לתוך הקלחת הזו נקלעים שלא בטובתם רוג'ר גורדיאן, טייקון תקשורת לוויינים אמריקני, בעל עסקים ויוזמות חובקי עולם, ועובדיו.
גורדיאן, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר האמריקני ויזם היי-טק מצליח בהווה, נקלע למשבר בינלאומי. את הונו הראשוני עשה בפיתוח מערכת טכנולוגית ובסיוע חברו הטוב, חבר הקונגרס דן פרקר. "בוויטנם, כאשר שירתו שניהם בכנף מטוסי הקרב הטקטית 355, היה דן מספר שתיים של גורדיאן, שהוביל גיחות תקיפה רבות לאין מספר מעל שטח האויב. כאשר ירדו על עמדות הווייטקונג במטוסי ה-F-4 פנטום שלהם, למדו כמה קשה לפגוע בפצצותיהם במטרות מוסוות ומחופרות כשהם טסים במהירויות שהתקרבו למאך-2, והבינו את חשיבות הפיתוח של מערכות נשק מונחות שיאפשרו לטייסים להטיל את החימוש בלי שייאלצו לבצע גיחות רבות מעל מטרותיהם, כשהם מניפים למעשה את אצבעותיהם באוויר כדי לדעת לאיזה כיוון נושבת הרוח" (עמוד 37). כששבו מן המלחמה השקיע גורדיאן את הונו בפיתוח מערכת ההנחיה הזולה והיעילה לטילים ולחימוש מונחה מדויק, ופרקר היה מי ששכנע את הממשל האמריקני לרכוש אותה. בעת הפיגוע מצוי גורדיאן בעיצומו של פרוייקט שאפתני להקמת תחנת תקשורת לוויינים ברוסיה. האנשים שהטרוריסטים פעלו בשליחותם מעוניינים להתסיס את ההמונים הרעבים ברוסיה, ואינם בוחלים באמצעים כדי להשיג זאת. החברה של גורדיאן נקלעת ללב המערבולת, וחמור מכך, אנשי החברה, שעמלים על הקמת תחנת התקשורת ברוסיה, מותקפים במטרה לשתק את פעילות החברה. גורדיאן שהבין מיד את הקשר בין ההתקפה בניו-יורק למהומות ברוסיה וזיהה אל-נכון את הסכנה הצפויה לעובדיו שלח את צוות ניהול המשברים שלו ללכוד את האשמים האמיתיים.
בניו-יורק, מתחקה ראש מערך האבטחה של החברה, פיטר נימק, אחר מאפיונר ממוצא רוסי, ניק רומא שמו שיתכן וסייע לטרוריסטים לבצע את המתקפה בטיימס סקוור. "הוא תמיד כלל את המזל כחלק משיקוליו, ברצינות, מאז ימי שירותו בקומנדו הצבאי, כאשר פיתח המון טקסי פולחן – היו שקראו להם אמונות תפלות להביא מזל טוב בקרב" (עמוד 134), אבל כאשר הוביל פשיטה שמשתבשת על משרדו של רומא, למד נימק שמעבר למזל נדרשת גם מיומנות גבוהה. המזל הוא שבקומנדו הצבאי (Army Rangers) אימנו אותו היטב. "נימק צמצם את עיניו בריכוז וירה שני כדורים מאקדחו לפני ששומר-הראש הספיק לירות כדור אחד. הכדור הראשון פגע בפיקת הברך הימנית שלו, השני בשמאלית. הוא קרס לתחתית המדרגות והתגלגל שם בעווית של כאב, כשהוא מיילל בכל כוח ריאותיו" (עמוד 162). ברוסיה נדרש סגנו, מקס בלקברן, "קצין שירות האוויר המיוחד מצולק-הקרבות" (עמוד 195), להתמודד עם שכירי חרב רצחניים המנסים לתקוף את תחנת התקשורת ולהרוג את עובדיו של גורדיאן.
תרגום הספר טוב ויוסף אשכול עושה את מלאכתו נאמנה, אבל למרות שבסך הכל העלילה מותחת ובלקברן ונימק הם אנשי מבצעים שקל לאהוד, הסיפור לא מתחבר. כלל לא ברור לקורא מדוע איש עסקים פרטי, שלו עסקים חובקי עולם מתעסק בפתרון משבר בינלאומי גיאופוליטי ומחליף בכך את הממשל, שנראה שאינו מתפקד כהלכה. התנהלותו של גורדיאן תלושה וחסרת הקשר ברור. איפה ה-CIA, איפה ה-FBI? בקיצור קלנסי, איפה אתה?
