עד היום, כל מי שדיברתי איתו על הנושא לא יכל לענות לי בבירור על שאלות פשוטות.
תמיד התשובות שקיבלתי היו מעורפלות, חצאי תשובות, חלק היו מהולות באינטרס אנוכי להחזיר בתשובה, חלק חסרות היגיון.
למדתי פילוסופיה, רציתי את הידע בלי שום אג'נדה דתית, בכלל בלי שום אג'נדה, בצורה נקייה.
ואז נתקלתי בספרון הזה. אחרי שקראתי אותו הבנתי שני דברים,
דבר ראשון, הנה הספר שנתן לי את כל התשובות שחיפשתי בצורה הגיונית ופשוטה.
דבר שני, רוב הציטוטים שם לקוחים מהספרות ההודית, מהכתבים ההודים העתיקים, האם זאת אג'נדה?
האם הספר הזה בא לקרב אותי לדת ההינדית? לבסוף הגעתי למסקנה שלא, הידע מובא בצורה נקייה מאינטרס אנוכי.
אם ידע נמצא בכתבים ההודים או בכתבים הסינים או בכתבים היהודים זו לא הנקודה וזו לא הבעיה עבור מי שמחפש ידע.
מי שרוצה לדעת ישווה מקורות, יצליב עדויות ויסיק מסקנות. וזה מה שנחמד בספר הזה, הוא לא נותן רק את הזווית של הכתבים ההודים, אלא של שאר הכתבים העתיקים של החברה האנושית, מאפשר השוואה לצורך בירור ולא לצורך אגו (האדרת או הכפשה של דת כזו או אחרת). האינפורמציה מובאת בצורה כזו שמאפשרת לקורא חופש בחירה, למרות שהמגמה של הספר היא להראות את קיומו של עיקרון גלגול נשמות, אין בו שימוש במשפטי הפחדה או שבח. העובדות מובאות כחלק מסקירת הכתבים, וכל אחד שיחליט מה לעשות עם זה.
בקיצור, לכולם יש אג'נדה, אין דבר כזה בלי אג'נדה, ואם כל אחד חושב שיש לו את האמת, זה לא אומר שאין דבר כזה אמת. זה אומר שהיא אמורה להיות שם איפשהו אצל מישהו. אז מי שמחפש את ידע, לא מעניין אותו האג'נדה, מעניין אותו הידע, וזה מה שנחמד בספרון הענייני והפשוט הזה.