מצד אחד אני רוצה לתת לספר הזה ארבעה כוכבים כי הוא היה הרבה יותר מהנה מהספרים הקודמים, ומצד שני... זה מרגיש לא אפוי.
יש דברים שלא נסגרו בספר הזה, לא ברמה שמפריעה לי מדי בתור מישהי שלא עפה על הסדרה הזאת, אבל יש פה גם הרבה שמבלבל ומרגיש לא הגיוני.
כאילו שאם הייתי קצת יותר מרוכזת, ושקועה בסיפור, הייתי מזהה חורים בעלילה.

יש פה הרבה סמאט, ולמרות שהוא לא גרפי, יש טון מיני ברור שמלווה את כל הספר.
מציצות, זקפות, אורגיות, מחשבות על לעשות את מול אנשים אחרים... וזה הכול דווקא די סבבה, כי זה מוסיף לאמינות ולייחודיות של העולם הזה, שבו החטא הוא דבר רגיל.
היו דברים שהפתיעו אותי, בתור מישהי שרגילה לקרוא סצנות מיניות, אהבתי את זה שהעזות פה הצליחה להפתיע אותי, ואני לא מדברת על הסמאט עצמו.
הסמאט עצמו (סמאט = סצנות מין), הוא לא משהו ששווה לדבר עליו.
כאילו, אם הכותבת לא עושה מאמץ כדי להכניס אותי לתוך החוויה הזאת, אני לא מתכוונת לנסות, זה שהיא משתמשת בשפה עמומה כדי לתאר, בהחלט השאיר אותי מחוץ לעניין ברמה שאני אפילו לא לגמרי בטוחה מה קראתי.
וגם השפה שבה הדמויות מדברות, הן... כל כך קישטיות, כאילו סורי, אבל זה סמאט לנוער.

אולי זה כי לא התחברתי אל הדמויות או אל הסיפור ברמה חזקה, הרגעים הקיטשיים לא ריגשו אותי.
וזה אולי ספוילר אבל לא ממש - מבחינה מינית הרגע הכי טוב בספר היה כשמישהו קיבל זקפה מול קהל, ואז מישהו אחר שרק בהתפעלות.
זה הפתיע אותי, זה שיעשע אותי, מבחינת העלילה עצמה והמסתורין הכותבת לא הכי הצליחה לרגש אותי, אז לפחות שתשעשע אותי בקטע הזה.

אני חושבת שהסדרה הזאת טובה למי שאוהב פנטזיה, עדיין מסוגל לעכל ספרות נוער, ואין לו בעיה עם סמאט.
עכשיו כשאני חושבת על זה, זה שילוב בעייתי.
כי ברור לי שהנוער שלנו קורא (בעיקר קוראות) סמאט, ועדיין זה טריקי להמליץ על ספרי סמאט לנוער.

אבל כן אהבתי את התיאורים של החטאים פה.
העולם של החטא ואיך שהוא מתנהל, היה מעניין ומבדר מספיק, אבל אני מרגישה שהייתי באיזשהו פארק אפל, שהאטרקציות הכי שוות שבו נמנעו ממני.
במילים אחרות, לא הייתי מתנגדת להיכנס לעולם הזה ולטייל שם כקוראת, כמו... אם העולם הזה היה משחק מחשב, זה היה יכול להיות פאן.

קיצר.
מבחינת קצב, הוא היה הרבה יותר מהיר, קיבלנו הרבה תשובות, אבל אני לא חושבת שהספר הזה איכותי מספיק מבחינת איך שהוא סגר את שאר העלילות המשניות.
הוא פשוט הניח להן.
הסיפור נגמר בסוף הטוב האישי של הדמות הראשית שלנו, וכל השאר הבעיות והשאלות שיש לענות עליהן?
לסופרת לא היה מספיק אכפת מהם כדי לסגור אותם בספר הזה, וזה די מוזר, כי היו לה שלושה ספרים לספר את הסיפור הזה, ובכל זאת היא לא הצליחה לגרום לו להרגיש לגמרי לגמרי שלם.

לפחות לא לי.
אני יודעת שיש הרבה שאהבו ונתנו לסדרה הזאת חמישה כוכבים.
מכיוון שהסדרה הזאת בכללי עבורי, היא סדרה של שלושה כוכבים, לא משנה לי שנהניתי מהספר הזה יותר מהקודמים.
כי הוא עדיין לא מגיע מבחינת הסטנדרט האישי שלי, לספר של ארבעה כוכבים, מהסיבות שכבר ציינתי - יש פה דברים מבלבלים, אם אני אקרא את כל הספרים שוב אני חושבת שאני אמצא חורים בעלילה, או סתם דברים שאין להם הסבר.

שורה תחתונה, האחרון הוא הספר הכי מהנה, אבל לא בצורה שיכולה להקרין על כל הטרילוגיה ולהפוך אותה ל-"מאוד שווה את זה".
היא שווה את זה אם אתם אוהבים את הז'אנר, ואם אתם פחות או יותר קהל היעד המתאים.
אבל מסתבר שאני כבר לא הכי מתה על פנטזיה לנוער, במיוחד על דמות ראשית שהיא עצבנית וקשוחה, ויש לה הרבה שיח גאוותני בראש על כמה שהיא עוצמתית ושכולם צריכים לפחד ממנה.

כאילו...
סורי, אני כבר לא בגיל.

זה הספר השני בטרילוגיה של ממלכת הרשעים.
המאה עמודים האחרונים הם החלק הכי טוב בספר, הקצב היה מהיר וקיבלנו קצת תשובות או התקדמות.
משהו בעלילה מאוד מעורפל, כאילו אני לא לגמרי מצליחה להבין מה קורה, בדיוק כמו הדמות הראשית אמיליה.

אין לי שום עניין לכתוב פה ספוילרים, אני רק אגיד שבספר השני יש יותר היכרות עם הגיהינום והקשר של אמיליה עם ראת' מתפתח עוד.
וכמו שכתבתי בסוף הביקורת על הספר הראשון, ששמעתי שיש כאן תוכן מיני, אז בהחלט היו כאן דברים ותיאורים חושניים, אבל אם חושבים על זה זה לא היה כזה מפורט.
בסך הכול תיאורים של פיתויים, וכן היו כאן דברים מיניים והטון המיני מלווה את כל הספר... אבל זה לא מאוד גרפי.
ההתפתחות של הספר השני הייתה שונה ממה שציפיתי לפי הסוף של הראשון, הרבה יותר איטית ומבלבלת מבחינת הכיוון הכללי של הסיפור, כי עדיין לא הגענו לבשר של הסיפור.
הספר הזה הוא בעיקר התקרבות של אמיליה וראת', אז אני מניחה שהקוראים שאהבו בראשון בעיקר את הרגעים עם אמיליה וראת', יהיו מרוצים מהשני.

וזהו, אין לי ממש חשק לכתוב ביקורת ארוכה עכשיו והספר הזה ברובו היה קצת משעמם, אז אני גם לא בטוחה מהם הציפיות שלי לספר האחרון.
בהתחשב בכך שמאוד נהניתי מהמאה העמודים האחרונים שבהם קיבלנו תשובות, אני חושבת שאני אהנה מהאחרון כי יהיה בו פחות מסתורין.
האלמנט של המסתורין בספר הזה לא משהו, זה ברמה של ספרות נוער, יש המון דברים שיכולנו לנחש ולכן מבחינת גילויים לא היה כזה מפתיע.

בכל אופן.
לא בטוחה אם אני אמהר לקרוא את השלישי כי אני צריכה להחזיר אותו כבר לספרייה, או שפשוט אדחה את הקריאה של הספר האחרון לזמן אחר כי במילא לא דחוף לי לקרוא אותו.
אני קצת מרגישה במחסום קריאה בשבועות האחרונים, אני קוראת כמה ספרים במקביל ולא מצליחה באמת להיתפס ולשאוב אף אחד מהם, אז נראה כבר.

זה היה טוב, נהניתי מזה.
אבל אני עדיין חושבת שהוא בעיקר ספר ראשון שמכין את הקרקע לחלק הבאמת משמעותי של הסיפור.

אמיליה ואחותה התאומה ויטוריה הן מכשפות שמסתתרות בין בני האנוש, אמיליה היא האחות הזהירה, ויטוריה היא היותר מוחצנת ומסוקרנת לגבי דברים כמו אומנויות האופל ונסיכי השאול.
יום אחד אמיליה מוצאת את גופת אחותה מושחתת, וזה מוביל אותה לחיפוש אחר הרוצח ולנסות להבין עם מה ויטוריה התעסקה לפני מותה.
אמיליה עצמה בכלל לא מאמינה בקיומם של נסיכי השאול, שעליהם הנונה שלה דיברה והזהירה.
בעקבות הרצח והאבל על אחותה, אמיליה מוצאת את עצמה בוחרת בדרך אפלה שנוגדת את מה שסבתה אמרה וחינכה אותה אליו, וזה מוביל אותה לפגוש את אחד מנסיכי השאול, ראת'.

יש שבעה נסיכי אופל, וכל אחד מהם מייצג חטא, והיא נתקלת בנסיך הזעם.
היא לא סומכת עליו בכלל, אבל היא זקוקה לו כדי למנוע רצח של עוד מכשפות שנרצחות מאותה סיבה שאחותה נרצחה.
-

יש כאן הרבה על העולם עצמו, ועל החוקים שלו והכשפים, ויש הרבה חקירה של מה באמת קרה ומי באמת אחראי לכך.
זה קצת כמו סיפור בלשי, אבל זה בעיקר פנטזיה על מכשפות ושדים.

יש משהו בספר הזה שפשוט לא היכה בי כמו שרציתי.
אני חושבת שאני מתחילה להבין את זה רק עכשיו, שלא הצלחתי להתחבר לדמויות כמו שרציתי, כאילו לא היה בהן מספיק ייחוד עבורי.
לעקוב אחרי פרוטגוניסטית זועמת ופזיזה, בז'אנר הזה של פנטזיה, זה לא ממש יוצא דופן... ונסיך יפה תואר במראה אפל שאי אפשר לסמוך עליו ובכל זאת הוא נותן לדמות הראשית להרגיש שהיא כן יכולה לסמוך עליו - זה גם לא ממש יוצא דופן.

כאילו, יכול להיות שפנטזיה זה פשוט כבר לא הז'אנר בשבילי, ויכול להיות שזה פשוט ספר ראשון שמאוד עסוק בבניית העולם והיכרות איתו, ושאני ארגיש לגמרי אחרת לגבי הספרים הבאים.
מה שבטוח, הקריאה בו הייתה לי קלה ומהירה.
הפרקים קצרים, ובחצי השני של הספר הקצב מהיר וכל פעם קורה משהו אחר, ויש בלבול לגבי למה הדברים האלה קורים.
נראה לי שפשוט אנחנו לא מקבלים הרבה תשובות בספר הזה, קורים דברים שמרגישים אקראיים כי אנחנו כקוראים לא יודעים למה הם קורים.
אנחנו שרויים באותה אפלה ואי היכרות עם נסיכי השאול וממלכת הרשעים בדיוק כמו אמיליה, ואולי אני אדע ואבין יותר על מה שקרה בספר הזה, דרך הספרים הבאים.

סך הכול, כתוב היטב, אבל כנראה שזה הספר הכי חלש בטרילוגיה.
אז אל תקראו אותו אלא אם כן אתם מחויבים לקריאת הטרילוגיה כולה, וממש אוהבים את הז'אנר.
שמעתי שבספרים הבאים יש סצנות מיניות שלא מתאימות לנוער, אז קחו את זה בחשבון.