הארץ בלהבות, אורסון סקוט קארד ואהרון ג'ונסטון
קראתי את הספר הזה לפני מספר חודשים אך למרות זאת אני כותב ביקורת מהזכרון שקצת התעמעמם.
סוגה: מד"ב
במילה אחת: חביב, הקדמה למשחק של אנדר
דירוג: 3 כוכבים.

בקצרה: הספר השני בטרילוגיה. המשך קורותיו של ויקטור דלגדו במסע להצלת האנושות מפני הנמלים. כמו במציאות, המנהלים/מפקדים לא מקשיבים לזרים ולחסרי סמכות וכמו תמיד הם (האנושות) יישלמו על כך. במקביל, הסופרים מניחים את הבסיס למשחק של אנדר עם האסטרטגיות והאומץ של מאזר רקהאם.
הקצב בספר הזה מתחיל לצבור תאוצה וישנם קטעים שמזכירים לנו כמה טוב סקוט קארד יכול לכתוב. חבל שחלק מהספר עדיין בהילוך שני.
כדאי לקרוא למי שרוצה להכיר את הרקע למשחק של אנדר.
מד"ב: יש קצת אסטרופיזיקה למתחילים, קצת חייזרים – הכל כליל.
מתח: יש פה ושם קטעים המזכירים למה אי אפשר להניח את המשחק של אנדר ויש גם קטעים בהילוך שני, אבל זה לא ספר מתח.
טכנולוגיה: שום דבר שלא ניתן לעיקול ע"י טכנופובים.
אלימות: לא משהו מיוחד.
סקס: אין. בטוח לנוער בוגר.
מתאים ל: בעיקר לחובבי מד"ב, ולאלה שאהבו את המשחק של אנדר.
קריאה חוזרת: כנראה שלא.
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): טוב, יש את המשחק של אנדר...

סיכום: את המשחק של אנדר לא יכולתי לעזוב לרגע. קראתי אותו כבר פעמים (פעם ראשונה לפני שנים רבות). פעם שלישית בקרוב. את ההספר השני בטרילוגיה קראתי בקצב גבוה יותר מהראשון אבל זה לא אומר שהראשון פחות מעניין (כרייה בחלל יכולה להיות מעניינת). ממליץ למי שחדש לספרים אלה להתחיל עם המשחק של אנדר וההמשכים, ורק לאחר מכן להגיע לספר הזה (אבל ברור לי שזה עניין של העדפה). מד"ב למתחילים (לא במובן הרע).

והארץ אינה יודעת, אורסון סקוט קארד ואהרון ג'ונסטון
קראתי את הספר הזה לפני כשנה אך למרות זאת אני כותב ביקורת מהזכרון שקצת התעמעמם.
סוגה: מד"ב
במילה אחת: חביב, הקדמה למשחק של אנדר
דירוג: 3 כוכבים.

אמ;לק: כשאנדר ויגין הציל את המין האנושי והשמיד את הפורמיקים, הוא שם קץ למלחמה שהחלה מאה שנים קודם לכן. הרומן החדש הזה מספר כיצד פרצה אותה מלחמה. הספר הזה פותח את הטרילוגיה המקדימה למשחק של אנדר ומתחיל לאט ובלי הרבה מלחמה. שני ספרי ההמשך תופסים תאוצה. כדאי לקרוא למי שרוצה להכיר את הרקע למשחק של אנדר.
מד"ב: קצת פיזיקה, קצת חייזרים – הכל כליל.
מתח: יש פה ושם, אבל זה לא ספר מתח.
טכנולוגיה: יש לא מעט, מתאים למכונאים ופיזיקאים מתחילים, אבל מתאים גם לכאלה שאינם מדעני חלל.
אלימות: לא משהו מיוחד.
סקס: אין. בטוח לציבור הדתי ולנוער בוגר
מתאים ל: בעיקר לחובבי מד"ב, ולאלה שאהבו את המשחק של אנדר
קריאה חוזרת: כנראה שלא.
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): טוב, יש את המשחק של אנדר...

סיכום: את המשחק של אנדר לא יכולתי לעזוב לרגע. קראתי אותו כבר פעמיים (פעם ראשונה לפני שנים רבות). פעם שלישית בקרוב. את הטרילוגיה שמתחילה בספר הזה קראתי כדי לקבל רקע על "הנמלים". ממליץ למי שחדש לספרים אלה להתחיל עם המשחק של אנדר וההמשכים, ורק לאחר מכן להגיע לספר הזה (אבל ברור לי שזה עניין של העדפה). מד"ב למתחילים (לא במובן הרע).

תכל'ס, הספר מאכזב.
הספר ממשיך לפרט את קורות מלחמת הפורמיקים הראשונה מהנקודה בה הספר הקודם הפסיק. ובמובן מסוים הוא לא ממשיך, אין בספר שום רעיונות חדשים ושום התפתחות של הדמויות. כל אחת מהדמויות פועלת בדיוק לפי אותם מניעים ובאותו סגנון בהם היא פעלה בספר הקודם.
יוקו ולם ג'וק עדיין פועלים באתם יחסי אהבה-שנאה-שתלטנות (ומזכירים מאוד את סגנון הפעולה של פיטר).
כל הדילמות המעניינות שאס"ק ידע להעלות כ"כ יפה בספרים הקודמים פשוט נגמרו לו והוא לא ממציא את עצמו מחדש בשום צורה.
הספר עדיין מעניין את מי שמתעניין בהיסטוריה של העולם והמאורעות שקדמו להקמת ההגמוניה, הצי ובית הספר שלו. מבחינת סגנון הכתיבה הוא בהחלט ממשיך את הסגנון של אס"ק וזה לא מרגיש כמו "פאן-פיקשן" לגמרי.

המשחק של אנדר היה הספר שאחריו הבנתי שבדומה לפנטזיה, מד"ב זה אחלה ז'אנר לאנשים עם דמיון. מרוב שהתלהבתי ממנו, כתבתי על הדמות של אנדר עבודה מסכמת לקורס בפסיכולוגיה(זה הצטמצם לרשימה סופית של אנדר או יוסריאן, מה שלגמרי מלמד על כמה התלהבתי מהספר, בהתחשב בעובדה שלדעתי מלכוד 22 הוא הספר הכי אדיר שאי פעם נכתב) אח''כ קראתי את כל ההמשכים, התלהבתי עוד יותר מהצל של אנדר, קראתי גם את כל ההמשכים שלו, ובכלל כל אס"ק עליו הצלחתי להניח את היד- והמסקנה ברורה:
אורסון סקוט קארד הוא סופר של סיפור אחד, והוא מספר אותו מעולה*,**.
* אז כן, יש לו גם ספרים שלא מספרים על העולם של אנדר, אבל [לפחות אלו שתורגמו לעברית] הם משמעותית פחות טובים.
** נכון גם שאפילו בתוך הסדרה של אנדר, המשחק והצל הם בערך 100 רמות מעל לשאר הספרים בסדרה, והשאר מדשדשים- אבל הפריקוול של מלחמת הפורמיקים הראשונה פשוט מוצלח.
הספר הזה כהמשך ישיר לספר הקודם בסדרה, מתאר את כדוה"א שלפני ותוך כדי פלישת הפורמיקים (שבניגוד לכל סרטי החייזרים האסוניים האמריקאיים, בוחרים לנחות דווקא בסין) מכמה נק' מבט שונות.
מומלץ.

אמנם כתוב על הספר שמחברו הוא א.ס קארד אבל מקריאה של הספר (ובצורה שלא משתמעת לשני פנים באחרית דבר) ברור שמדובר בספר שנכתב על ידי ג'ונסטון ובעצם מדובר על fan fiction. אמנם מדובר בfan fiction טוב מאוד שנעשה כתף לכתף עם הסופר, אבל זה לא קארד בכבודו ובעצמו...
הספר עצמו כתוב בצורה מאוד מעניינת ומטרים בצורה מאוד עניינית את המשך הסדרה וכאן ניתן לראות ניצנים של מושגים וגופים שימלאו תפקיד משמעותי מאוד בהמשך הסדרה. למשל, הממ"ן מטרים הצורה יפה את הצבא של בין וממש ניצן להרגיש את הפוליטיקות שגרמו להיווצרות גופים כמו הצי וכו'.

מד"ב קשה, נקי מפנטזיות. ללא נסיכות מיופיפות, ללא פיות מרחפות, ללא דרקונים יורקי אש או מפלצות יוצרות סופה.
מד"ב כמו שמד"ב צריך להיות!
כריית מתכות באסטרואים מרוחקים, טכנולוגיות מרתקות, יחידות עילית צבאיות.
תאורים מדויקים ומשכנעים של מכונות מכשירים ועולמות חדשים.
ובאותה מידה תאורים מדויקים ומשכנעים של אנשים מבוגרים או צעירים מכל לאום ומשני המינים על אופים והתנהגותם היחודית. אנשים שנדמו לי כה אמיתיים שמצאתי את עצמי מנסה להזהיר אותם מסכנות העתיד הידועות לי, כתוצאה מקריאת הספר הראשון, המקורי.
וכמו תמיד אצל א.ס. קארד יש הערכה לנאמנות באשר היא, לקבוצת לוחמים או למישפחה.
כאן בפעם הראשונה זכינו לתאור מפורט יותר וברור של הבאגים, הפורמיקים, הנמלאים, אותם חייזרים המלווים את כל הסידרה לטוב ולרע.
בהחלט קיימים בספר רמזים לאנדר, ודמויות דומות מכל מני הבטים. אך הוא עומד בכבוד בכל ציפיותי.
נהנתי מאוד! וכל מי שהתגעגע למד"ב "קלאסי" מוזמן להתרווח ולקרא על מלחמת הפורמיקים הראשונה. רק אזהרה, זהו ספר ראשון בטרילוגיה ואני נותרתי קצרת נשימה.. שמישהו ימהר לתרגם לי את ההמשך, בבקשה!!

זהירות, ביקורת זו עלולה להכיל ספוילרים! ביקורת זו אינה מומלצת לחולי לב, נשים בהריון, ובעלי רגישות לנמלים,/ טרמיטים/ שאר פרוקי רגליים.
נתחיל בדברים הטובים:
1. עד כשני שליש מהספר אין אזכור לנמלים, חרקים, יתושים ודומיהם. איזה הישג 1 עד כאן זה פחות או יותר ספר מד"ב קלאסי, ולא רע בכלל [זה ראוי לציון , לנוכח היובש השורר בתחום. ניראה שכולם מעדיפים קוסמים ומלכים על פני חלליות וכוכבים, אופנה לכו תבינו].
2.כמה מהרעיונות ממש נראים לי. ממצמצים במקום להקליד. זה חוסך את דלקת שורש פרק כף היד (שממנה סובלים עובדי העכבר/ מקלדת, ואלה שהחליפו אותם בכפתור מסתובב - גם לאצבעות יש פרקים, הדלקת מחכה לכם בסיבוב, ראו הוזהרתם). לדעתי חב' אליזבת ארדן/ קליניק/ רבלון ושות' מימנו את הרעיון הזה, תחשבו כמה קמטים יש להם סביב לעיניים (וכמה קרם עיניים הם יצטרכו לקנות).
3.הערכה ללויאליות ולליכוד המשפחתי, ערכים שבימנו לא נחשבים כל כך. משפחה שנלחמת ביחד- נשארת ביחד. עד הסוף.
ואחרי שנהנינו נעבור לחלק האמנותי.
מד"ב הוא סוגה הנחשבת בצדק ( ולא רק לדעתי)לפורצת דרך, חדשנית ומגוונת. מכאן שהציפייה מסופרי מד"ב, במיוחד מאלה שהם ותיקים ומוערכים בתחום, לגיוון, מקוריות וחדשנות היא יותר מלגיטימית. בקיצור- כמה אפשר כבר לכתוב על נמלים? לשלוח לכם בפדקס ארגז קי 300 ? כבר אי אפשר לכתוב על דברים אחרים? נגמרו הרעיונות? אי אפשר לגוון בסוגי החייזרים?
סדרות באורך אינסופי, שמקבלות פתאום התחלה חדשה, התפצלות נוספת, ופיתוח דמויות משנה שוליות לסדרה חדשה, יש בטונות בתחום הפנטזיה הרגילה.
ממר קארד, שהביא לעצמו פלוגה מסייעת את מר ג'ונסטון. הייתי מצפה ליותר.