"מלחמת האדם הזקן" מאת ג'ון סקאלזי (הוצאת אופוס, 2020) הוא ספר מדע בדיוני מהתחום הצבאי. בעתיד הרחוק, ביום הולדתו ה-75, לאחר שביקר בקברה של אשתו, ג'ון פרי, אזרח אמריקני התגייס לצבא הגנת המושבות (צה"מ). סקלאזי תיאר בספרו כי אמנם האנושות סוף כל סוף הגיעה אל הכוכבים, אך אין כמעט פלנטות הראויות למגורים והאנושות מתחרה בגזעים חייזריים על כל פלנטה ופלנטה ועל הגנת כדור הארץ וכל שטח שהשיגה לעצמה.
על הלחימה מופקד צה"מ. כאשר אדם מגיע לגיל פרישה, הוא יכול להצטרף לצה"מ, אך לעולם לא יוכל לחזור לכדור הארץ. המתגייסים, נשים וגברים, יזכו בגוף חדש, ירוק, חטוב ומשודרג וישרתו בחזית במשך שנתיים. אם הם יצליחו לשרוד, הם יקבלו נחלה נאה באחת המושבות. הסיבה לכך שצה"מ מגייס את אנשיו בגיל הפרישה, נאמר למגויסים בטירונות, נבעה מכך שהם זקנים מספיק להבין שהמושבות זקוקות להם. הסיבה "לכך שצה״מ מגייס אנשים זקנים, אתם יודעים – זה לא רק משום שכולכם יצאתם לפנסיה ואתם מהווים נטל על הכלכלה. אלא גם מפני שחייתם די זמן כדי להבין שהמושג ׳חיים׳ מייצג יותר מאשר את חייכם שלכם. רובכם גידלתם משפחות ויש לכם ילדים ונכדים, ואתם מבינים את הצורך בעשיית דברים נוסף למטרות האנוכיות שלכם. גם אם לעולם לא תהפכו למתיישבים בעצמכם, אתם מכירים בעובדה שהמושבות טובות למין האנושי, ושווה להילחם למענן. קשה להסביר לבן 19 דברים כאלה. אבל אתם מבינים מהניסיון שלכם. ביקום הזה ניסיון נחשב" (עמוד 137).
"בשנתיים הראשונות לשירות כל חייל מגויס לחיל הרגלים, לא משנה אם הוא היה שרת או מנתח, סנטור או בריון רחוב בחייו הקודמים. ואם תעבור את השנתיים האלה, תהיה לך הזדמנות להתמחות, להרוויח את הזכות למגורי קבע במושבות במקום לנדוד מקרב לקרב, ולמלא נישה של תומך לחימה הקיימת בכל גוף צבאי. אבל במשך שנתיים כל שעלך לעשות הוא ללכת לאן שנאמר לך, לראות דברים דרך הכוונת, להרוג ולא להיהרג. זה פשוט, אבל לא קל" (עמוד 148).
ביומם הראשון בטירונות, בדומה לכל יום כזה בכל טירונות שהיא פגשו פרי וחבריו במפקד פלוגת הטירונים רס"פ אנטוניו רואיז. "כרגע הפסדנו את המערכה על היקום. אני מתבונן בכם, והמילים ׳נדפקנו לחלוטין׳ קופצות ישר מתוך הגולגולת המזוינת שלי. אם אתם הדבר הכי טוב שיש לכדור הארץ להציע, כנראה שהגיע הזמן שנתכופף וניתן למחוש של חייזר לזיין אותנו בתחת" (עמוד 111), אמר להם. "אתם חושבים שאני מדבר ככה כי זה משהו שמדריכי אימונים אמורים לעשות. אתם חושבים שאחרי כמה שבועות של אימון תיעלם החזות הקשוחה שלי ואני אתחיל להראות סימני הערכה כלפיכם, ושבסוף האימונים תזכו בהבעת כבוד מצידי. אתם חושבים שאני אזכר בכם בחיבה בזמן שתצאו להפוך את היקום למקום בטוח לאנושות, מתוך ידיעה שהפכתי אתכם ללוחמים ולוחמות טובים יותר. זה רושם מוטעה מיסודו, גבירותיי ורבותיי" (עמוד 112).
כשניתן להם נישקם העיקרי רובה מסוג ר"ת-35, אמר להם רואיז כי הם ילמדו להשתמש בו והוא "יציל את חייכם" (עמוד 131). נוכח הרובה המשוכלל טעה אחד הטירונים ואמר שהוא כמעט מרחם על האויב, שבוודאי לא יוכל לעמוד בפני הנשק המתקדם. רואיז חבט בו ופרק אותו מנשקו. "דמיין שאני האויב. האם אתה כמעט מרחם עליי עכשיו? כרגע פרקתי אותך מהנשק בפחות מהזמן שנדרש לך לנשום נשימה מזוינת. שם בחוץ הממזרים המסכנים האלה, כמו שקראת להם, נעים מהר יותר מכפי שתוכל להאמין. הם עומדים למרוח את הכבד של על קרקרים ולאכול אותו בזמן שאתה עדיין מנסה לשים אותם על הכוונת. אז אל תרגיש רחמים כלפיהם, אפילו לא כמעט, אף פעם. הם לא צריכים את הרחמים שלך. אתה תזכור את זה, מגויס?" (עמוד 133).
כמו בכל טירונות, סיכם פרי, "התאמנו. ירינו. למדנו. התקדמנו. לא ישנו הרבה" (עמוד 137). אבל הנשק העיקרי שלהם, נאמר לו ולחבריו בטירונות, הוא שכלם. "זכרו שכחיילי חי"ר, תהיו לעיתים קרובות בחזית המפגש עם גזעים עוינים חדשים, ששיטות הלוחמה והמניעים שלהם אינם ידועים ולעיתים בלתי ניתנים לפענוח. תהיו חייבים לחשוב מהר, ולא להניח שמה שעבד בעבר יעבוד גם במצב הנוכחי. חשיבה כזאת תביא מהר מאוד למותכם" (עמוד 136).
בקרב הראשון שלו זיהה פרי כי נדרשות שתי יריות בכדי לקטול את האויב, גזע חייזרי בשם קונסו, דרושות שתי יריות. פרי יצר ברובה "רצף ירי מיוחד של שני כדורים באותה ירייה, הראשון עם קצה חלול, השני עם מטען נפץ. המפרט הזה הועבר לר"ת שלי בין היריות; ברגע אחד יריתי תחמושת רובה רגילה, וברגע שאחריו יריתי את קוטל הקונסו המיוחד שלי" (עמוד 148). השיטה עבדה ופרי העביר את מפרט הירי לשאר חבריו ליחידה. "בתוך דקה נמלא שדה הקרב בקול יריות כפולות, שבעקבותיהן נראו קונסו מתפוצצים" (עמוד 148). בזכות היוזמה שהפגין ניצחה יחידתו בקרב והוא עוטר בצל"ש. גם בהמשך ניכר כי פרי נולד להיות חייל, והוא מצליח ליזום, להעז ולבצע מהלכים משמעותיים במהלך הקרבות שבהם הוא לחם. בשל היוזמה שהפגין הוענקה לפרי דרגת קצונה בשדה קרב.
בשיאו של הספר לקח פרי חלק בקרב על פלנטה בשם האלמוגית. גזע חייזרי בשם ראיי השתלט על הפלנטה, ארב לכוחות צה"מ והשמיד אותם. פרי היה אחד הבודדים שנחלצו תודות לצוות מבריגדות הרפאים, "הכוחות המיוחדים של צה"מ" (עמוד 192). עד מהרה התברר לו כי "הרבה מאוד אנשים שחותמים על ההתחייבות להתגייס לצה"מ ונפטרים לפני יום הולדתם ה-75. כשזה קורה נראה שצה"מ לא זורק לפח את הדנ"א שלהם. הם משתמשים בו כדי לייצר חיילים לכוחות המיוחדים" (עמוד 216). בין הנפטרים הללו, שהדנ"א שלהם שימש ליצירת חיילת בבריגדות הרפאים, מצויה גם קאתי, אשתו של פרי. לרוב, "מטעמי הבדלים במשימות ובכוח האדם, כוחות רגילים של צה"מ וכוחות מיוחדים כמעט לעולם אינם משתלבים. אפילו בקרבות שבהם שני הכוחות נלחמים באותו אויב, שניהם פועלים בנפרד, כל אחד בתפקיד ייחודי לו" (עמוד 234).
אולם נוכח התבוסה בקרב הוטלה על בריגדות הרפאים משימה מורכבת שהצלחתה תכריע את הקרב. בשל העובדה שפרי שרד בקרב הראשון הודות ליוזמה שהפגין צורף לכוח הכוחות המיוחדים בפיקוד רס"ן קריק. "ברוך הבא לכוחות המיוחדים, פרי. אתה היילוד הטבעי הראשון שצירפנו לשורותינו מעולם, ככל הידוע לי. נסה לא לפשל, כי אם זה יקרה, אני מבטיח לך שהראיי יהיו האחרונים שתצטרך לדאוג בגללם" (עמוד 264), אמר לו קריק. פרי בהחלט השתדל.
הספר כתוב היטב ומרתק ומהנה לקריאה. ניכר כי המחבר (שאף ציין זאת בעמוד התודות בספר) הושפע מספרו המופתי של רוברט היינליין, "לוחמי החלל". אך בעוד שהיינליין הצליח לתאר היטב את המהות של הקרב והמלחמה ואת האחווה וחוויות השירות ביחידת חי"ר מעולה ונבחרת, סקאלזי התקשה בכך. בנוסף, למרות שהיינליין כתב על מלחמה עתידית, בדיונית, הרי שתובנותיו על המלחמה, שדה הקרב ותפקידי ואתגרי כוחות היבשה בכלל וכוחות החי"ר בפרט, נשענות על מיטב לקחי ההיסטוריה הצבאית ורלוונטיות גם כיום. גם כאן המחבר פחות הצליח.
