~ספויילרים, ספויילרים בלי סוף~

הספר האחרון בסדרה, הללויה! רק שלא יהיו פה בקה וג'ייסון.
אוי. יש פה בקה וג'ייסון. הם שכנים של נל וקולט.
זה כל כך קלישאתי. יכול להיות יותר קלישאתי?
כן! הבן של בקה וג'ייסון מאוהב בבת של נל וקולט! ואין לה מושג!
(רגע. לא היינו בסרט הזה כבר?)

מזל שאוז מגיע ומציל את המצב. בערך...?
הוא ילד רע קלאסי, חוץ מזה שהוא לא ילד רע. כמו שאמרה סופר-נני: "אין ילדים רעים. יש ילדים שרע להם".
קיילי מתאהבת בו והוא מתאהב בה והכל נהדר וחדי קרן.
הסצנה של תאונת האופנוע הייתה נהדרת. לא יכולתי לנשום. אומנם שניהם שרדו, אבל אני חושבת שהסיפור היה חזק יותר אם אוז היה מאבד את השימוש באחת הידיים, כי הוא מוזיקאי מחונן.
מזל שהוא לא איבד את השימוש באחת הידיים, כי הוא עבר עוד תאונה פרק וחצי אחרי התאונה הזו. מה קורה שם, בספר הזה?

בביקורת של הספר השני, כתבתי שסיפור האהבה של בקה וג'ייסון דביק.
הצעת הנישואין בסוף הספר עוקפת את הדביקות של הספר השני. באמת. זה היה מביך לקרוא את זה.

וכמובן, איך אפשר בלי סצנות מין!
(אפשר. באמת שאפשר.)

~ספויילרים, ספויילרים בלי סוף~

אני חייבת להודות - אהבתי אותו פחות מאשר את הספר הראשון.
סיפור האהבה הדביק של בקה וג'ייסון עשה לי צרבת. לא הוסיפו לבעיה עודף התיאורים המיניים בספר (ועוד בהשוואה לספר הקודם... לא חשבתי שאפשר להתעלות על זה).

כן אהבתי את ההצצה לתקופת הביניים של נל (בין המוות של קייל למעבר לניו-יורק) ואת המפגש בבית חולים, בסוף הספר.
רק על זה, תודה לך, גברת ויילדר. היה שווה לקרוא על כל האורגזמות של בקה בשביל להגיע לחלקים האלה (מה קורה שם, בקה? אולי כדאי שתשמרי קצת בצנצנת למען ימים שחונים).

~ספויילרים, ספויילרים בלי סוף~

אם נשים את סצנות המין המפורטות בצד לרגע, הספר הזה נוגע בדיוק במקומות הנכונים (no pun intended).
התחושות הקשות של אבל ואשמה, כאב נפשי עמוק שמצלק אותך מבפנים עד שהוא גורם לך לצלק את עצמך גם מבחוץ. כל התהליך הנפשי שנל עוברת, החיבור מחדש לרגשות שהיא מנסה לקבור, שהיא מוכרחה להביע בקול לפני שהיא תשתגע לחלוטין - מתואר כל כך יפה. עצוב לומר, אבל יכולתי למצוא את עצמי שם, בין המילים.
אני מניחה שזה מוזר אולי, שהיא בסוף התאהבה באח של קייל - גם הוא מתוסבך ופגום בדרכו - ומשם הם התחילו להחלים ביחד, להחלים באמת, אבל אהבתי הקשר הזה, שנרקם ביניהם לאט מצד אחד אבל מהר מצד שני.

בנוגע לסצנות מין (אפשר לכתוב ביקורת בלי להתייחס לזה? לא, נכון? כלומר, זה נכתב כדי שאנשים יתייחסו):
הייתי מסתדרת בלעדיהן? כן
הן הוסיפו לעלילה? אולי סצנה אחת מכל מה שקרה שם

אחרי שהגעתי להרגשה שהספרים בסגנון הזה כבר חוזרים על עצמם ואני מתחילה למצות, הגעתי לספר הזה ולא יכלתי לעזוב אותו! סיימתי אותו בכמה שעות (ואני לא מהקוראות מהר).
יש בו תוכן מעבר לחלקים הזימתיים והוא פשוט סוחף.

וואי לא יכלתי לקרוא, חבל דווקא כתוב בצורה יפה ומעמיקה רק תיאורים מיניים גסים קצת ...

הספר הגיע אלי במקרה. חברה החליטה שהיא לא רוצה לקרוא אותו יותר אבל כמובן שאני , התולעת ספרים שבי ישר רצתה לראות על מה המהומה כשחפרה לי בלי סוף על הספר. כנראה שרצתה להיפטר ממנו אז החברה הטובה דחפה לי את החתיכת ספר חסר חיוניות הזה.
ועכשיו לספר. אולי אני מיושנת (רק בת 17 אנשים!) אבל מה רע בסיפור קליל וטוב, על שתי צעירים שמתאהבים? הסופר התחילה חמו, בהתחלה הייתי 'הי איזה ספר חמוד על שתי נערים מאוהבים ואהבה ראשונה' ואם נתעלם מהשילוב המוזר של הדמות הנשית החנונית (לבנונית ואיטלקיה? מה היא מקיאטו טורקי?). התעלמתי. כשראיתי שאבא של נער בן 16 מכה אותו התעלמתי. וכשהוא הלך שמהמכות עד דם מול החברה שלו עם אבא שלו סתמתי את הםה.

אבל למההה לעזאזל הם חייבים לדחוף משפטים כל כך מטומטמים כמו "אחי מתחת לשמלה לא הייתה לה חזייה" השניה שכבת איתה חתיכת נוד בלי אוויר!! איזה ספר מורט עצבים.כל רגע רומנטיקה נהרס מתגובות חרמניות מוזרות של נערים וזה עוד תחילת הספר כן?. אחרי שהחבר שלהם מת. זהו.פה באמת התעצבנתי.
בחיים לא הפסקתי לקרוא ספר באמצע אבל זה היה מעל כוחותיי. לא לא מעניין אותי מה קרה איתם בסוף כי בטח הם רבו שוב או משהו כמו חצי מהספר הזה.

20 ביקורות חיוביות ואף אחת מהם לא מגדירה את הספר נכון. אז במילה אחת - מטומטם. יש איזה נטייה מטופשת לסופרים לדחוף סצטנות סקס מיותרות. הסיפור היה יכול להיות (וכן כן ספויילרים) סיפור אהבה מתוק עד המוות של מה שמו. אבל לאאאא הסופרת תדחוף סיבוך מטומטם.

אוקי סבבה, בואו נעזוב את הקלישאה של הידידים שמתאהבים אוקי?. בואו נעזוב את הטמטום במוות החסר חיוניות שלו. עד הקטע הזה בספר עוד אהבתי אותו והיו לי תחושות חיוביות. אז למה גברת וייילדרלא יכולת להשאיר את הספר לנפשו? ובמקום זה לגרום לכוכבת הראשית (שאני אישית שונאת אותה מאותו רגע) להתנשק עם האח של החבר שלך/ ארוס שלך?

ספר מאכזב. כנל על ההמשך שלו. בזבוז זמן וכסף.

ליפול לתוכנו - רומן נעורים/קולג׳ מומלץ.
ספר שני בסדרה, זה לא ספר המשך. לא חובה לקרוא לפי הסדר.
ג׳ייסון - שחקן פוטבול מצליח בתיכון יוצא לדייט עם בקה - תלמידה מצטיינת. לבקה ולג׳ייסון יש חיבור
עוצמתי מהרגע הראשון.
קייל חברו הטוב של ג׳ייסון מת באופן טרגי, בקה עושה הכול בשביל לתמוך ולעזור לג׳ייסון.
טרגדיה נוראית הופכת את עולמה של בקה, היא לא מצליחה להתמודד. ג׳ייסון מנסה ולא מצליח לעזור לבקה.
גם פה כמו בספר בראשון היה כאב ודמעות.
ספר יפה על אהבת נעורים, בדיוק כמו שאני אוהבת (:
לדעתי יותר יפה מהספר הראשון.

הסיפור הוא הפנטזיה המושלמת. רומן התבגרות רומנטי מהאגדות. ויילדר ניסתה להכתים אותו פה ושם. חבל שלא העיזה יותר.

ג'ייסון, מתבגר, חכם, מצטיין, ספורטאי, שאפתן, "דלוק" על נל כבר שנים.
חבריו מאתגרים אותו להזמין אותה לדייט. ודאי שהוא מקבל את האתגר.
נל מסכימה אבל חוזרת בה בדקה התשעים. היא מציעה שיזמין במקום את בקה, חברתה הטובה.

בקה "דלוקה" על ג'ייסון כבר שנים. מתבגרת, חכמה, מצטיינת, יפה (אבל אחרת מנל), נחבאת אל הכלים.
ג'ייסון מזמין את בקה ומתברר שכייף להם יחד.

ג'ייסון מתאהב בבקה. בקה מתאהבת בג'ייסון. ביחד הם יתגברו על הכל (להלן הכתמים בפנטזיה המושלמת):
על האב המכה של ג'ייסון והאב המגביל של בקה.
על החבר שאבד לג'ייסון ועל **** (ספויילר) שאבד לבקה.


האהבה של ג'ייסון ובקה זורמת ומושלמת מאוד, למרות הקשיים/הכתמים אין להם קושי בקשר בקשר הזוגי.
האהבה עוטפת, תומכת, מתחשבת, מתקדמת, מושלמת מהרגע הראשון עד העמוד האחרון. מושלמים יחד. אולי מושלמים מדי.

בספר הקודם בסדרה ויילדר הפתיעה ועיניינה.
הפעם פחות.