נחמד. קצת עם יותר מדי פרטים וקצת ומבלבל עם דמיון בין שמות הדמויות

#
ספר חדש למדי, יצא לאור בשנת 2020, שאספתי מהספסל בזכות "גיא אוני" ו"מקומון" של הסופרת, שאהבתי.
התקשיתי לעמוד על טיבו. הוא מותחן? יש בו תעלומה (קטנה מאד. הקוראים יודעים מי עשה מה ולמה) יש בו דמויות מסיפורי-עבר של לפיד - ליזי בדיחי על כפות רגליה הגדולות ועגילי הפלסטיק שלה (השם ישמור – פלסטיק!!!) וגם עורכת-דין עם פה מלוכלך שהיא המעסיקה החדשה של ליזי, מחליפה את המעסיק הקודם שלה עם הפה המלוכלך. דורשת, כמו קודמה, תמורה בעד כספה וכמוהו דורסת את עובדיה. הספר כתוב באי-התאמה בין השפה - עברית יפה מאד אבל קצת ארכאית - לבין הסיפור והדמויות. אנשים רגילים – שאינם מורות לספרות - לא מדברים ככה ביומיום, נראה לי.

המילייה הספרותי המתואר פה נראה כמו שאני מדמיינת אותו. משמים ואפור, פומפוזי, עלוב ורחוק ממחשבה מקורית. הוא כתוב בהומור משומש לעייפה, ובאופן מאד מרומז וצמחוני, כאילו הסופרת נזהרה מלפגוע במישהו. קראתי בעבר שני ספרים העוסקים במילייה הזה. "תולעת משי" של גלבריית ו"מר מ' היקר" של קוך. שניהם לא הטובים ביותר שכתבו הסופרים, שניהם מצליחים להיות הרבה יותר פארודיים, משמעותיים וממוקדים במטרה מהספר הזה.
סיגנון הכתיבה רכלני. סיפורי היסטוריה משפחתית של דמויות לאו דווקא ראשיות, בדגש על בגידות וגירושים. זה לא תורם דבר לסיפור אבל יוצר הרגשה של מין יאכנע התופס/ת אותך במדרגות ומספר/ת לך דברים – ללקק את השפתיים...
סוף הספר – כמו בספרים רבים – מנסה לפתור בחיפזון דילמות שנוצרו במהלכו, ולהשאיר מקום לעוד סיפור על הפלטפורמה שנוצרה. סוף שאינו מתעלה אפילו לרף הלא-גבוה של הסיפור כולו.

הספר לא מעניין במיוחד, לא משעמם במיוחד. בעיקר תפל. וטפל.
2.5 כוכבים שעוגלו כלפי מעלה.


1/2

המלצה לקריאה של "פרפר במחסן" של שולמית לפיד
הוצאת ידיעות אחרונות, , 2020. 205 עמודים



התגעגעתי לליזי בדיחי והנה היא כאן. זה הספר השביעי בו שולמית לפיד מחייה אותה ומשיבה אותה אלינו. הספר הקודם היה "סוף עונת הלימונים" שיצא לפני 13 שנים. באותו ספר נהרג העורך של המקומות "זמן דרום" ובעקבות שינויים שונים וירידת קרנה של העיתונות הכתובה ליזי עוברת לתל אביב, כחוקרת במשרד עורכת דין ממולחת . אבל שום דבר לא השתנה. עדיין, הדבר הזוהר היחיד בליזי הם עגילי הפלסטיק הגדולים (כך מספרת שולמית לפיד) ואולי זהו גם מקור כוחה. אותה רווקה , הפעם בסביבות גיל 40, שטוב לה עם הלבדיות שלה, קצת מאוהבת אבל במידה. טובה לבריות. (שוכרת חדר על הגג אבל עוזבת אותו לשבועיים כדי שחברתה של המשכירה תוכל להתגורר בו כשמגיעה לביקור מארה"ב)... חריפת שכל, אוהבת את העבודה שלה ומסורה, חרוצה, לא מפונפנת , יודעת להכנס למשחקי תפקידים כדי לקדם החקירה. שוב נזכרת בחיבה האם בבאר שבע, בת שבע. שוב נזכרים בגיסים השוטרים (ההגונים. אלה שאינם מוסרים מידע פנימי), ושוב נזכרת הדודה הרווקה גם היא, מלכה, היומנאית, שעוזרת לליזי במין אחוות נשים שכזו. אבל, הזמן כאילו עצר מלכת. אין טלפונים סלולריים, אין מכשירי איכון, אין טכנולוגיה מבריקה כמו זו שמקיפה אותנו עכשיו. בכלל, אין אזכור של תקופה מסויימת, ראש ממשלה מסויים, רמז לתקרית היסטורית שיכול להצביע על הזמן של הסיפור. הטכנולוגיה מתבטאת עדיין במחשבים מתקדמים במערכת הבנקאית שבהם שולטת דווקא אישה, דורית, אשתו השניה והצעירה של הסופר הידוע והמבוגר ממנה בהרבה אלישע. זו היא שמפרנסת אותו ובזכותה הוא יכול לחיות חיי נוחות. היא ציידה אותו בסטודיו מרווח ונוח וכל מה שהוא צריך לעשות זה לכתוב. אבל הוא לא מסתפק בזה. הוא בוגד בה. כל מיני סטוצים והאחרון שבהם "מעלה לה את הסעיף" והיא נוקמת בו. אגב, רוב הדמויות הנשיות בסיפור עולות על הגבריות. הן יותר נחושות, ידעניות, מארגנות, מתנהלות ומנהלות את העולם שסביבן.
אז מה היה לנו.
שולמית לפיד במיטבה. עדינה. ויחד עם זה תיאורים אמינים עד כדי כך שלפעמים נדמה שאנחנו מכירים את הנפשות הפועלות או חלק מהן. שולמית מקרבת אלינו את המילייה הספרותי בארץ על הצדדים השונים בו. המגוחכים קמעה. על הרדיפה אחר הפרסום והפרסים, הרדיפה אחרי "השמות הנכונים " וההתחככות בהם. השמירה על הייחודיות (למשל הסופר שחוקר את ברנר ופוסל כל מי שמוציא מחקר חדש) . הרכילות וההנאה מנפילתו של האחר. סופרי צללים. הוצאות לאור. זה חומר שהיא כמובן שוחה בו היטב ויחד עם זאת לא מתרפסת. לא לוקחת אותו ברצינות אלא מביטה עליו מבחוץ וקצת מעבירה ביקורת.
את הסיפור מניע מעשה הנקמה של דורית באלישע. ומכאן הסיפור מתגלגל והופך פניו. מז'אנר הנובלה הוא הופך להיות סיפור בלשי.
נעים לקרוא את ספריה של שולמית לפיד. הספר לא נושק לגבהים היסטריים ולא סוחף בפראות אבל בהחלט מאד קריא. קל לקריאה. אינטליגנטי ומעביר מסר. שולמית לפיד בדרכה זורעת בו מהידע העצום שלה בעולם הספרותי והתרבותי ומביאה מובאות ודוגמאות מפוקנר, סטניסלבסקי, ועוד רבים וטובים.
ושוב, לא יודעת מה איתכם. אני התגעגעתי לסגנון של שולמית לפיד ולליזי בדיחי, ובאתי על סיפוקי. מקווה שליזי לא תחכה עוד 13 שנים עד הפגישה הבאה.

ספר מתח מעולה. כתוב בצורה מרתקת שממש לא ניתן להפסיק לקרא, על רקע
באר שבע והאירועים בכלל בישראל בשנות ה 80 .מומלץ מאד

שילוב נדיר של מותחן וכתיבה ספרותית יפה ואיכותית, מתובלת בהומור. עוד נקודות זכות - ספר ישראלי בהוויתו וכן - שילוב של מקרים או שמות מגוחכים שמזכירים לנו שבכל זאת - זה רק ספר והכל מותר.

הספר מכיל מספר רבדים . ברמה הפשטנית ספר מתח יש "פשע" יש חוקרים אנחנו הקוראים יודעים מה קורא די מהתחלה ועדיין יש ענין. תיאור מעניין של עולם המילייה הספרותי קצת הזכיר לי את הסרט " הערת שוליים "ויש אפילו דיון מעניין גם הוא על מניע ועל עונש . ספר טוב בסך הכל הרבה יותר ממספר מתח

העלילה מתחילה היטב, די ממוקדת אך אט אט מתרחבת היריעה ונוספות דמויות חדשות, ולכל אחת קורות חיים, גם אם מיותרות לנתיב המרכזי:
בגידת בעל, נקמת אישה, קנאות סופרים, תככים של האחד כלפי חבריו. מעקביה של ליזי בדיחי הבלשית קליליים עד כדי חוסר אמינות.
אהבתי את הספר בהתחלה אך הפסקתי ליהנות ככל שהתקדמה העלילה.

הסופרת הנהדרת הזו כותבת תמיד על נשים חזקות שמובילות אם זה גיא אוני, חוות העלמות, כחרס הנשבר ועוד ספרים מעניינים.
הספר הזה שהוא שונה במהותו והוא בלשי מתמקד בתחקיר עיתונאי של ליזי בדיחי על מועמד לראש עירית באר שבע שמתפאר בעברו הצבאי ביחידה סודית של משמר הגבול.
משהו באישיותו של המועמד מדליק אצל ליזי נורה אדומה והיא מתחילה לחקור את עברו ביחידה זו למרות שעברו למעלה מעשרים שנה.
כמובן שהעלילה מסתבכת, מתפתלת מתארת התנהגות בלתי אנושית וגם כאן יש דמויות מגוונות מחיי ארצנו - שוטרים, רוצחים, עיתונאים, פוליטיקאים, בדווים (השייכים למדבר כמובן...), אנשי ממון ושררה, בני משפחה אוהבים וגם לא.
כאן הגיבורה היא דמות גמלונית ורגילה אך מה שמייחד אותה זה מוחה החריף ואי הליכתה בתלם. היא בכל פעם מפתיעה מחדש את מכריה ויריביה.העלילה זורמת והמתח הוא קליל, כמובן שבסוף כל החוטים הסכוכים מתקשרים.
רוצה להתייחס לשם הספר - אומנם יש מעט הקבלה לסיפור התנכי שזו היתה אחת הפרשות המזוויעות שמתוארת, פרשה מורכבת שיש בה בעיות משפטיות רבות וסבוכות שכמעט וחיסלה את שבט בנימין שממנו יצא שאול המלך. שבט שלם שעשה את מעשה הנבלה אך ראשיה מצאו פיתרון וזה מה שגרם להמשך קיומו...
כמו שבתנך לא היו צדיקים גמורים גם כאן בספר אין צדיקים, יש הכל מכל. הסופרת מעמיקה את הדמויות וחודרת לנבכי הנפש.
זה הספר הראשון שלה בז'אנר הזה שאני קוראת והיה נחמד.
ממליצה.

שולמית לפיד יודעת לספר סיפור.
בדרך כלל (ובמרבית ספריה הקודמים) זה מספיק כדי לרתק את הקורא.
הפעם, הסיפורים לא חזקים מספיק, יש נטיה לספר סיפורים מיותרים על דמויות שוליות, יש ניסיון (כושל) להעניק עומק לעלילה.
פספוס.
חבל