קניתי פעם רכב יד שניה מאישה בשם אלכסנדרה. האישה היתה סבתא חביבה, הרכב היה מתוקתק, כולל כיסא תינוק לנכדים על ריפוד המכונית שהיה בצבע קרם ונראה חדש לחלוטין, היסטוריית טיפולים מסודרת שכללה טיפול שוטף פעמים בשנה, מעולה. רק ששבוע אחרי הקנייה גיליתי תקלה, ואז התברר לי שאמנם את כל הטיפולים הגבר אלכסנדרה עשתה במוסך היבואן המורשה, היתה תקלה אחת ספציפית שהתיקון שלה היה יקר לטעמה, ואז הגרוש שלה לקח אותה לטיפול "איפה? אני לא יודעת". אחרי כמה שעות התקשר אלי אדם שהציג את עצמו "אלכס, הגרוש של אלכסנדרה" והסביר לי שהטיפול נעשה בכפר ליד בית לחם, ויש להם אחריות. גם לא חוקי וגם מסוכן. בסופו של דבר תיאמנו סצנריו שבו אני משאירה את הרכב בחניום ליד מחסום צה"לי, אלכסנדר מגיע עם הבן שלו (יחיד, כמובן. סטודנט להנדסה, כמובן) הם נוסעים בשני רכבים אל המוסך העלום ומחזירים לי אחרי תיקון. וכך הווה.
נזכרתי באלכסנדרה ובאלכסנדר, משום שגם "לארס קפלר" זה בעצם זוג שזב שמם, אמנם שבדים שגרים בשבדיה ולא עולים מרוסיה שגרים בישראל, אבל נזכרתי כי זה מצחיק בכל מקרה. תמיד תהיתי איך עובד הדבר הזה של כתיבת ספר בשניים, אבל אם זה זוג הדבר הוא הרבה יותר פשוט. מספיק שהם שוחחו על הנושא בארוחת הערב, כך שאחד אחראי על הכתיבה בפועל והשני על פיתוח הרעיונות השונים והטוויסטים בעלילה וכן על המסז' בגב לזה שישב ליד המחשב וכתב 500 עמודים.
אריק מריה ברג הוא "המהפנט". כלומר לשעבר. הוא פסיכאטר שהופנט מהטכניקה שמעבירה אנשים למצב תודעה נמוך ורגוע, והתרשם מהיכולת שלה לסייע לנפגעי טראומה. ככה הוא פעל עד לפני כעשור, ואז הפסיק מסיבות שמתבררות במהלך הספר. כיום אריק עוסק בפסיכאטריה אבל לא ברור איפה, סובל מהתמכרות לכדורים שהוא יכול לרשום לעצמו במעמדו כרופא, נשוי לא באושר לסימון שהיא בעלת גלריה, ושניהם הורים לבנימין (כך כתוב) מתבגר שגם לוקה בהמופיליה. מתרחש פשע מזעזע - רצח תוך שיסוף איברים של בני משפחה אחת, ואריק נקרא באישון לילה כדי להפנט את השורד היחיד מהרצח, מה שיכול לעזור לפענח את הרצח ואולי לאתר את האחות הבוגרת שעלולה להיות קורבן ולהציל אותה.
למרות המיקום המרכזי והמאפיינים הברורים של ההתמכרות, חיי הנישואים הקלוקלים וילד מתבגר, אריק אינו הבלש הפועל בסיפור. זה קצת מבלבל כי זה חורג מהמתכונת השגורה בז'אנר. המפקח הוא יונה לינה, עובד במשטרה, בן למיעוט הפיני ובעל מנהג מגונה לומר בכל אירוע "מה אמרתי", כלומר להכריח את הזולת להכיר בצדקתו. חוץ מלינה מצטרף בהמשך גם אביה של סימון, קנט, שהוא גימלאי של המשטרה, שלוקח את החוק בידיים כשהוא מגלה (ספוילר!) שהנכד שלו בסכנה. העלילה היא בעצם שלושה או ארבעה קווי עלילה שונים, והרצח הקבוצתי הפותח את הספר הוא בכלל לא הפשע המרכזי בתוכו, והוא לא זה שמעניין את הכותבים. בשלב כלשהו משתלבים גם מטופלי עבר של אריק, מה שמסביר חלק מהפשעים המבוצעים, אבל על זה יש לי מה להגיד. נורא נוח לומר שאדם הוא פושע כי הוא סובל מטראומה עמוקה בילדותו, אבל זה עוול כלפי קהל מתמודדי הנפש באשר הם, וגם אנשים אחרים. סבא שלי נולד לאישה חולת לב במשפחה שירדה מנכסיה. הוא סבל עוני, מכות, יתמות בגיל צעיר ופירוק המשפחה, משפחה אומנת ועוד, ובהמשך חייו גם שואה ומחנה ריכוז. ועם זאת סבא שלי היה איש מתוק וטוב, שלא פגע בזבוב ולא הרע לאיש. על ההיפנוזה בכלל יש לי מה לומר, כי היא מתוארת בספר בתור סוג של טיפול אולטימטיבי בלי לתאר מספיק את הבעיות האתיות הכרוכות בה.
התרגום של הספר לעברית, כמו גם לשפות אחרות, שייך לגל "יו נסבו וסטיג לארסון" ששטף את העולם בעשורים האחרונים. אני לא יודעת מה יש שם בשבדיה, מדינה צפונית קפואה שיש לה גם משטר דמוקרטי וגם בית מלוכה ועשרה מיליון תושבים, אבל הייתי בודקת את השפעת שעות האור המעטות או ימי הקור הרבים, על כמות הרוצחים הסדרתיים האכזריים ששורצים בה. לפחות אם נאמין לספרות המתח שיוצאת משם. הספר הזה הוא שבדי בלי שום צל של ספק, כל כולו מתאר פרברים של סטוקהולם, חגים ומסורות שמצוינים בשבדיה, מגיני נעלי החלקה, חלונות עם זיגוג כפול להגנה בפני הקור, צלחות לווין שמאפיינות שכונות מהגרים, אומנים שבדיים, ספרי ילדים שבדיים, מאכלים ומשקאות שבדיים, בעיות חוקיות ועוולות שנעשו בחסות מדינת הרווחה השבדית והתפרסמו בזמנן בעיתונות השבדית. כל אחד ואחד מאלה מקבל הערת שוליים מכוכבת לטובת הקורא העברי שלא מכיר. זה מאוד משונה בעיני, כי בתור מו"ל הייתי כבר שואלת את עצמי אם כמות כזאת של הערות שוליים לספר שהוא לא כזה חשוב ומרכזי בספרות, אולי מרמזת שהוא מיועד לקהל מקומי קפוא ולא לקהל לבנטיני שרק מחפש מחסה במזגן ומשהו לקרוא בין מילואים למילואים.
אז קראתי. טכנית זה כתוב לא רע, המון תיאורים, הרבה דמויות, הרבה דצמבר בשבדיה. הקריאה זורמת, ואפילו מזמינה טיול וירטואלית בסייר הרחובות של גוגל כדי לראות איך נראים רחובות לא תיירותיהם בסטוקהולם. זו רק מופרכות העלילה, או העלילות למעשה, שגורמת לקוראת לגלגל עיניים בתדהמה.
