ספר ילדים מעולה שלקחתי בספריה ממש במקרה - לא שמעתי עליו כלום, הוא לא בלט לי בכלל.. כלום, שקט..

ספר מקסים,מקסים!! הוא שופע ציורים מעולים, תיאורים לא מרובעים כלל ואפילו כיפים,רגישים ובעלי מסרים שווים.

הספר מספר על חברות מאוד הדוקה בין ילדה וכלב. נוגע בעדינות מיוחדת במינה בנושא הקנאה (הכלב מקנא בצעצוע חדש שהילדה מקבלת, ואפילו שממשיכה לאהוב את הכלב גם, אבל נותנת יותר תשומת לב לצעצוע החדש, מאכילה אותו, ישנה איתו, כי "הכלב הוא כבר ילד גדול ויכול להסתדר לבד" ), התנהגויות חריגות בעקבות הקנאה (הכלב קורע,הורס, ומחביא את הדובי הרך הכה אהוב על ילדה), ההבנה וקבלה של מה שהכלב עשה על ידי הילדה כשהיא מגלה זאת. אולי בין השורות יכולה לקפוץ אסוציאציה של קנאת ילד גדול לאח קטן שנולד לו והורים מתייחסים אליו יותר, והילד הגדול מגלה סימני אלימות שדווקא כן היה מצופה מההורים להתייחס אליהם בכובד ראש - אך נראה שזאת רק אסוציאציה של מבוגר, שכלל לא מחויבת בתיאור הספר - בספר כל הדגש הוא על סלחנות,אהבה תמימה, הכלה והבנה - נושא האלימות של הכלב כלפי הצעצוע דווקא מוצנע והפוקוס כלל לא ממוקד עליו. בנוסף ולא פחות חשוב - שלא כמו ספרי-ילדים דידקטים רבים שאני מגלה לאחרונה, הספר לא "נכתב במטרה לספר את המסר", אלא המקרה מועבר כדרך אגב בסיפור הכללי.

כל הדברים האלה אולי נשמעים בנאלים וכמו עוד ספר חפירות מרובע לילדים שמדקלמים שם עוד מסר חינוכי - רק שממש לא כאן.
הספר כתוב כסיפור הרפתקאות לקטנטנים, טיפה ארוך ( אבל שווה את האורך שלו ), זורם להפליא, כתוב עם הומור ומספק המון כיף. כתוב בצורה שבה הילדים מרגישים ( לפחות אני כמבוגרת רוצה לחשוב שככה הם מרגישים - דברים שובבים מאוד אך מחוסרי רוע לחלוטין ). גם הזכיר לי את סוג הספרים שאני אהבתי כשהייתי קטנה.

"כשהסכנה הולכת וקרבה, אני מאטה את צעדי. בשקט בשקט... לאט לאט... למזלי טושטוש נמצא תמיד צעד אחד לפני. "זהירות, טושטושון.. זהירות!" אני צועקת לו. כי כשאני מפחדת, אני מקימה המון רעש. בכוונה. כך הפחד נבהל ומסתלק מהלב שלי."

מומלץ בחום לגילאי 5-7.