את הביקורת אפתח בלמה הספר הוא בשבילי בסדר. כי מצד אחד, לא התחברתי אליו, ומצד שני, משהוא עצר אותי מלדרג אותו כספר טוב.
הוא לא פחות מבסדר משתי סיבות:
1. כשהייתי קטנה חיבבתי אותו, ועכשיו למרות שלא התחברתי יכול להיות שזה גם בגלל הגיל...
2. אין הרבה בעיות בספר, זה לא שיש משהוא שאני חושבת שהוא נורא ואיום או מה שהוא כזה. סה"כ - סבבה.
הוא לא יותר מבסדר משתי סיבות:
1. כל כך צפוי, אין בעייה גדולה מדי... אני מרגישה שבספרים מסוימים אתה מבין את הבעייה לעומק, אבל כאן, אני לא יודעת, זה לא מרגיש קשה אלה סבבה.
לדוגמה:
אוקיי, הוא בכה.
אוקיי, הם עברינים.
(מה הטעם?!?)
2. גם עוד כשחיבבתי את הספר, לא הזדהתי עם שום דמות. כל ספר שאני מדרגת כמעולה אני מזדהת עם הדמויות - ואתו ממש לא הזדהתי.
לסיכום:
נכון שכן אפשר לאהוב אותו בגיל 6 - 8 אבל לא יותר מזה. מספר באמת טוב אמורים להינות בכל גיל, אבל עכשיו אני לא מוצאת בספר שום טעם.
הספר (הסדרה, למען האמת) מספרת על ילד שיש לו בעייה. הוא שמן וממש מקניטים ומעליבים אותו בבית הספר. בבית אמו כל הזמן מנסה להאכיל אותו במאכלים יותר בריאים כשכל שאר בני המשפחה מקבלים אוכל שהוא כן אוהב. בקיצור, הוא לא סובל את זה ואומר שהוא לא מקובל. אחר כך, יום אחד, הילד מגלה שיש לו יד "פלא" (עוד סיבה למה לא אהבתי את הספר... לדעתי חשוב שילדים יבינו איך להתמודד עם זה במציאות כי לדוגמה כשאני קראתי את זה בגיל 7 אמרתי לעצמי: "איזה כיף לרן (הילד) יש לו יד פלא אז הוא יכול להתמודד עם הכל..." במקום זה עדיף להגיד מה אפשר לעשות בשביל להתמודד עם בעיות כשמעליבים אותך בחברה. ילד נמוך צריך להבין איך להתמודד עם זה, נגיד, ולא לקבל יד פלא...) בקיצור אחרי שהוא מגלה את זה הוא מצליח לעזור לילדים אחרים שלא יעליבו אותם וכך גם רוכש לעצמו חברים ונהיה סוג של "מקובל", אבל לא שכל הכיתה אוהב אותו, אבל יש לו שתי חברים. אחלה של דבר. וכך הילד ממשיך לעזור לילדים ומצד שני לא מגלה לאף אחד על הבעיה שלו חוץ מלשתי החברים האלה, כי הוא כל הזמן חוזר על זה שלא רוצה שיבדקו אותו במעבדה וכל זה... (זה כבר חופר! הוא חוזר על המשפט על זה כל פרק...)
באסה.
לכו תמצאו ספרים יותר טובים.
אתם תמצאו.
