ספר הפנטסיה "לגיון הארגמן" מאת טרוי דנינג (הוצאת מיצוב, 1992) הוא השני בסדרת "השמש השחורה" בת חמש הכרכים. באטאס, עולם מדברי שבו השמש היא שחורה (למעשה היא בצבע ארגמן) שולט המלך טיטיאן ממריכלס בעיר טיר, שהיא מעין מהדורה של רומא בימי הביניים. בספר הקודם הרגו ארבעת גיבורי הסדרה, אגיס הסנאטור, סאדירה המכשפה, ריקוס וניבה הגלדיאטורים, ולצדם טיטיאן הטמפלר, את המלך המכשף הרשע קאלאק. טיטיאן הוכתר למלך והעבדים שוחררו.

עלילת הספר נפתחת כאשר נדרש המלך להטיל לקרב את צבאו במטרה לבלום את צבא העיר יוריק. מלך העיר, המאנו, ביקש לנצל את הכאוס ששרר בטיר עם עלייתו לשלטון של טיטיאן ולכבוש אותה. הפיקוד על הצבא, לגיון העיר טיר,שמנה כאלפיים מאנשי טיר, רובם עבדים. משוחררים וחלקם גלדיאטורים, ניתן לריקוס. "הוא היה בן כלאיים, הכלאה של אדם וגמד, נוצר כדי לחיות ולמות בזירת הקרב. הוא היה מורגל בכאב כשם שהיה מורגל במוות" (עמוד 8). ריקוס הוא לוחם של לוחמים. כאשר הוא נתקל באחד הקרבות בעשרה מחיילי האויב מטווח קרוב, "בן הכלאיים הרג את שלושת הראשונים לפני שהספיקו לשלוף את כלי נשקם" (עמוד 17).

אבל צבאו של המלך המאנו גדול פי כמה מצבאה של טיר. הסנאטור אגיס איש אסטיקלס שאל את ריקוס כיצד הוא משוכנע שינצח בקרב כנגד כוחות עדיפים בהרבה. "כיוון שאני חייב לנצח" (עמוד 33), השיב. זה דיאלוג נחמד, אבל ריקוס עתיד לגלות שהאמת היא שגם בשדה הקרב שבו פועלים לצד הכוחות הפיסיים גם כוחות כישוף וקסמי שמש, למסה ולסדרי הכוחות עדיין יש משמעות.

קראתי את הספר כשהייתי ילד בכיתה ג' לערך. אהבתי אותו מאוד. בקריאה חוזרת לא ברור לי מה מצאתי בו. מיותר. משמים כמו הארץ המדברית שהוא מתאר.

"אם לאדם אין אוכל ומים, גופו ידעך באיטיות וימות. אם אם אין לו חרות נפשו תדעך ותמות" (עמוד 182).

ספר הפנטסיה "המעבר הירוק" מאת טרוי דנינג (הוצאת מיצוב, 1992) הוא הראשון בסדרת "השמש השחורה" בת חמש הכרכים. באטאס, עולם מדברי שבו השמש היא שחורה (למעשה היא בצבע ארגמן) שולט המלך המכשף קאלאק בעיר טיר, שהיא מעין מהדורה של רומא בימי הביניים, כבר אלף שנים. שאיפת קאלאק היא להפוך לדרקון ובכך להפוך לבן אלמוות. בכדי לעשות כן עליו לשאוב את כוח החיים של אלפי יצורים חיים. תכניתו היא לעשות כן במשחקי הגלדיאטורים, עת יצפו במשחקים ארבעים אלף מתושבי העיר.

חמישה יכולים לסכל את מזימתו: סאדירה, חצי אלפית יפייפיה ומכשפת הפועלת בשירות האגודת החשאית המכונה "הברית המצועפת"; הסנאטור אגיס מאסטיקלס, "אדון אומנות הריכוז והדמיון, הסנאטור המלהיב והמשלהב הרואה עצמו כגיבור ההמונים… עד שהוא פוגש בנציגים האמיתיים של המשועבדים, אנשי האגודה החשאית" (עמוד x); הגלדיאטורית ניבה; הטמפלר הראשי טיטיאן; וראש וראשון לכולם ריקוס, בין הכלאיים (בנם של גמד ובת אנוש). "ריקוס החזיק מעמד בצורה יוצאת מן־הכלל כגלדיאטור במשך עשרות שנים" (עמוד 11). הוא הלוחם המושלם.

החמישה מתכננים להתנקש בחיי קאלאק בעיצומם של המשחקים. בעודו לוחם בזירה והמלך צופה בו מתא הכבוד "ריקוס הטיל את החנית המכושפת בכל כוחו. הנשק המכושף עשה את דרכו לעבר המטרה. לפתע הופיעה מעל האיצטדיון דמות ענק של דרקון אדום שנבע ממוחו של קלארק. הדרקון הדמיוני התנשא עד לפיסגת הזיגוראת, מוכן לתקוף. בו ברגע, פגעה החנית הקסומה בקאלאק, מלך טיר. החנית פגעה בחזהו ושיסעה אותו. זעקותיו של המלך הידהדו ברחבי האיצטדיון ובעיר טיר כוחה. הזעקות האימתניות לא פסקו, אף כשתפסו שני הענקמונים שומרי הראש את מלכם והכניסו אותו אל תוך בארמון המוזהב" (עמוד 240).

אך המלך לא מת. והחמישה נקלעו לקרב עמו בעודו בעיצומו של תהליך הטרנספורמציה לדרקון. בסופו של הקרב, "אגיס אחז את החנית המכושפת בשתי ידיו והתכונן להטילה. האציל התשוש השמיע קריאת קרב והטיל את החנית לתוך עורפו של ראש הדרקון. המוט, העשוי מעץ אלון, חדר בקלות אל־תוך הגולגולת הגדולה. אגוז פסע שתי פסיעות נוספות קדימה, ממשיך לתחוב את החנית עמוק ככל האפשר לתוך מוחו של המלך־הדרקון" (עמוד 255).

אך עם מות המלך התברר לחמישה שלמעשה האתגרים רק החלו. טיטיאן, שבתמורה לעזרתו הוכתר כמלך החדש של טיר היה ונותר רודף כוח ונאמן לעצמו בלבד.

קראתי את הספר כשהייתי ילד בכיתה ג' לערך. אהבתי אותו מאוד. בקריאה חוזרת לא ברור לי מה מצאתי בו. מיותר. משמים כמו הארץ המדברית שהוא מתאר.