גיא עד היא סופרת שאני מאוד אוהבת לקרוא. הכתיבה, הדמויות שלה שלא עוזבות על אף הזמן החולף, העלילות. וזה כי הגיבורים שלה יכולים להיות כל אחד ממי שאנחנו מכירים בחיי היום יום, והסיפורים שהיא מספרת תמיד ניתנים להזדהות. כי זה יכול להיות הסיפור של כל אחד מאיתנו.

שמחתי לראות שיצא לה ספר חדש, וגם מאוד הופתעתי. אני אוהבת ספרים שמפתיעים אותי.
יש בספר הזה משהו אחר. שונה.

מילים מספרות סיפור בדרך כלל, נכון? בספר הזה נתנה גיא עד למילים את הבמה, ולא רק בתפקיד של לספר את הסיפור.
הן בעצמן הסיפור.
השימוש שלה במילים כמו עיר מחוז, פונדקייה, שדות זרים, הלאמה (כשהכוונה היא לגיוס לצבא), ועוד הרבה שכבר כמעט ולא שומעים כמותן בשפה המדוברת העכשווית.

במרכז הספר שתי דמויות: אלפא ואושר. לא אלפא ולא אושר, שניהם לא נתנו תוקף לפירוש שמם. אבל כל אחד מהם קיבל את מהות השם שלו מתוקף החיבור ביניהם.

היא גדלה עם אמה ב"מקום הקטן" שהכוונה היא לעיר פריפריאלית. הן היו כוח נשי, אחת בשביל השנייה תמיד. כמו שאלפא מתארת :
"תמיד איכשהו היו שתיהן מחוץ לקווים, גם בלי להתכוון בהכרח." (עמ' 33)

היא גדלה בבית שלא היה בו שפע חומרי, אבל אלפא צוידה בהרבה כלים לחיים עצמם.
ואילו אושר, שכל חייו חשב שנולד פגום בשל המום אותו נשא, תמיד הרגיש אחר והיה נבדל. הוא, שהגיע ממשפחה גדולה, ואף פעם לא ידע מחסור, ובכל זאת עד לרגע בו פגש באלפא היה ליבו ריק.

הסיפור לא תחום במקום ובזמן. גיא עד תמיד נותנת מקום לאורבניות בספריה. בירת הנגב ב "בארשבעים" , והעיר ללא הפסקה ב "ויקי ויקטוריה". ואני אוהבת את זה. לחוש את העיר דרך הסיפור, את האהבה אליה מבעד לעיני הגיבורים. את יחסי הגומלין, את הנהנתנות שמציעה העיר.
הספר הזה חסר את כל אלו, והוא יכול היה להתקיים בכל מקום במרחב ובכל זמן.

אבל לא כך.

מהסיפור נטול המקום והעל זמני, לאט לאט מוליכה הסופרת את הקורא אל נקודת זמן מאוד נוכחת. וזה היה גם הרגע בו הבנתי את הפער שבנתה הסופרת בין המילים בשפה כזו שפעם היתה שגורה - לבין הנחיתה במציאות עכשווית.

תראו, קשה לי לסקור את הספר הזה. הוא מיוחד, הוא אחר, צריך לקרוא אותו כדי להבין.

ואני נשארתי עם שאלה אחת שממשיכה להסתובב סביבי: מה כוונת שם הספר?
ואולי זה גם טבעם של ספרים ושאלות לא פתורות. להמשיך לחיות בנו.

משובח.

סיימתי לקרוא את הספר החדש של מיכל בן נפתלי, והוא לא מרפה ממני. הספר מורכב משתי נובלות יפהפיות ומשלימות, שכל אחת מהן תוקפת מכיוון אחר את המושגים הכי בסיסיים של החיים שלנו: הורות, היעדר, ומשפחה.
בנובלה הראשונה, "הסטודנט", אנחנו פוגשים זוג מרצים מבוגרים לפילוסופיה שבחרו לא להביא ילדים. השקט שלהם מופר כשהם "מאמצים" רוחנית סטודנט צעיר, אבל ההיעלמות הפתאומית שלו מותירה אותם עם שאלות קשות על הבחירה שלהם ועל האשמה שמגיעה אחריה. הכתיבה כאן פילוסופית, מאופקת ודוקרת.
בנובלה השנייה, "חדר עבודה", הכיוון מתהפך. הפעם מדובר בממואר אישי ואינטימי של ילדה שגדלה ממש בתוך חדר העבודה העמוס של אביה, מוקפת באנציקלופדיות ובשתיקה המורכבת של אמה. זהו ניתוח מרתק של המשפחתיות הבורגנית, ושל הניסיון של אישה למצוא את הקול שלה בתוך עולם גברי ואינטלקטואלי. בן נפתלי כותבת בסגנון המינימליסטי והמדויק שמאפיין אותה (מי שקרא את "המורה" יזהה מיד). זה לא ספר טיסה, אלא ספר שדורש קריאה איטית, כזו שמשאירה חומר למחשבה הרבה אחרי שהדף האחרון נסגר.
מומלץ בחום למי שמחפש ספרות עברית במיטבה, שלא מפחדת לגעת במקומות הכי חשופים של הנפש.
הספר יצא בהקשרים, ידיעות אחרונות, יצירה עברית. בסדרת 'חוג קריאה'.
עורך אחראי: גיא בן נון
עורכי הסדרה: יגאל שוורץ ולי ממן.
עורכת הספר: לי ממן.

בין השניה לשלישית הוא ספרה העשירי של גיא עד. הספר מציג מגוון דמויות שמתקשות להיות שייכות או להיות חלק מקבוצה.
במרכז הספר עומדת אישה יפה ובתה החכמה, ולצדן אהוב בעל מום.
נוסף להם יש כלב, וילד יחדיו הם כמעין 'משפחה', ייחודית ושולית הרוצה לחיות בשלום הרחק מהמרכז המלחיץ.
הנובלה הזו היא מופת של כתיבה ישראלית. היא דוחסת לתוכה את כל המרכיבים של החברה הישראלית: זוגיות, יחסי אב, אם בנים, בנות. חיכוכים במשפחה, חיכוכים בישוב וחיכוכים במדינה. גיא עד בנתה פה עולם פנימי מצד אחד, בו הדמויות נעות לפי קצב פנימי, ואינן נענות לציפיות החברה. אך מצד שני כאשר הילד שכבר הפך גבר נועד להתגייס, האב והאם שולחים אותו להגן על המדינה.
הספר הוא בעל 193 עמודים.
זה ללא ספק אחד הספרים המיוחדים שיצא לי לקרוא בזמן האחרון. המתח הפנימי של הדמויות עבר אלי, והעביר לי היטב את קשייהן ולבטיהן, של הדמויות הן הגבריות והן הנשיות.
קראתי את הספר בכמה שעות זהו ספר קיצי שמתאים לקיץ הישראלי, אך עדיין מספק בריחה מהמציאות הישראלית הקשה.
הספר יצא בהוצאת 'יצירה עברית' במסגרת 'חוג קריאה' בעריכתם של פרופ' יגאל שוורץ ודקלה קידר. הספר יצא ב'מכון הקשרים' בשיתוף 'ידיעות ספרים.'
ספר חדש יצא במאי 2026.
עורך אחראי: גיא בן נון
עורכי הסדרה: לי ממן ויגאל שוורץ
עורכת הספר: שלומית הרלינג
לסיכום. גיא עד היא סופרת ישראלית מוכשרת שכותבת פרוזה דחוסה, מצומצמת ומדויקת. המרחק בין המילים למשפטים ולפסקאות יוצרים אצל הקורא, חוויה משמעותית ומיוחדת, וללא ספק הספר הזה עוד ילווה אותי ימים רבים.

הספר החדש של סלין אסיג ראה אור במסגרת ספרים חדשה בשם 'חוג קריאה' שיוצאת לאור בהוצאת 'יצירה עברית' ובשיתוף ידיעות ספרים ומכון הקשרים ההוצאה לאור של אוניברסיטת בן גוריון. זוהי סדרה חדשה ומבטיחה.
עלילת הספר נפתחת בבוקר ה6 באוקטובר 2023. גיבורת הספר שוחה בים עם עוד אנשים ויותר מאוחר נוסעת לחיפה לראות סרט.
בנקודה זו מתחיל הרומן וממשיך ל7 באוקטובר 2023 וכל מה שבא עם המלחמה.
בספר מספרת סלין, על שכניה המשוגעים, על חסרי הבית, ועל האנשים שהיא פוגשת בעולם שמתפרק, כאשר ברקע כל הזמן אזעקות וכאוס מוחלט.
הסופרת כותבת על עצמה, על רגשותיה, ועל מצוקותיה ועל הפער בינה לבין שאר האנשים. פועמים בה שני קטבים שונים. מצד אחד צורך אנושי בחברה ונורמליות, ומצד שני צורך בבדידות.
היא כותבת על ילדותה בבית ים, בשכונה עלובה ונזכרת בילדותה.
בעוד דמותה של הגיבורה מסתובבת בעולם חסרה הגנה, שקופה ופצועה היא מוצאת נחמה במפגשים חברתיים מקריים בפיצוציה, או במקום אחר.
השכנים המטורפים מסקרנים את הסופרת, אך היא מבינה שאינה יכולה לעזור להם. דרך מבטה של הגיבורה על העולם נחשפים העליבות, העוני והדיכאון בנוסף למלחמה שמשתוללת שאין רואים את סופה.
השפה של סלין ישירה, נוברת בקרביים, ואינה משאירה את הקורא אדיש. לעתים היא מרוחקת, מסויגת ונדמה שכל רצונה הוא להעלם. לאורך כל הקריאה חשתי במצוקה של הגיבורה ובניסיונה למצוא לה מקום בעולם.
הספר הוא ממש חדש יצא בשבוע האחרון.
אני בהחלט ממליץ על הספר המעולה הזה היוצא בזמן מלחמה. הרגישות והעדינות בה מטפלת הסופרת בנושאים רגישים ובוערים היא ראויה לציון.

קראתי כבר ספר של מיכל בן נפתלי המורה לא התחברתי אליו. אני אפילו לא זוכרת על מה הוא היה.
הספר הקצר הזה בעל שני סיפורים משך אותי מאוד.
הסיפור הראשון הוא על זוג ללא ילדים ושניהם מתעסקים במדעי הרוח והם מאמצים ילד הלומד בפקולטה לפילוספיה יחד עם הבעל אלישע, הסיפור השני הוא על נערה שגרה בחדר העבודה.
הסיפור היה ייחודי ראיתי בו משהו אפילו שיכל להתאים לסטודנטים,אכן החסות היא גם של אונברסיטת בן גוריון.
התחברתי מאוד.
ו4 כוכבים כי 100 עמודים לא הספיקו לי.

בפרוזה מכושפת פורט אדף על נימי הרגש של הקורא הישראלי, ומוביל את העלילה מההתחלה, בה מסופר על ראם גיגי בחור צעיר חובב מושבע של מוזיקה, אשר המציאות והדמיון מתערבבים אצלו.
בפרק הבא מסופר על שושנה לסרי, אשר חולמת ללמוד פילוסופיה אך בעקבות קשיי פרנסה מתמחה בהנדסת מבני נתונים.
שתי דמויות אלו הם מרכזיות בספר ובהמשך הם ייפגשו.
עלי לציין שהיה לי קשה לקרוא את הספר. השפה של אדף היא לא פשוטה ויש בספר חלקים קשים לקריאה לצד חלקים יותר קלים. הספר מלווה את הדמויות במשך ארבע עשורים בישראל עד 2023.
בהמשך הספר מגלה ראם גיגי, כי הוא סובל מלקות עצבית והוא נוטש את עולם המוזיקה ועובר להיות מדען אקלים.
שושנה וראם מתחתנים, ויש להם זוגיות טובה ושושנה יולדת בת.
הספר לעתים נוגע במיסטיקה, ביהדות במסתורין ובקונספירציות עולמיות.
מודגש גם הקושי הכלכלי בישראל, ובסוף מוזכרת המלחמה המתחוללת כיום בישראל.
שמעון אדף בונה את הספר שכבה על שכבה ומצריך את הקורא להתעמק בספר כדי להבין את העלילה.
כל דמות בספר היא מורכבת, ובעלת רבדים רבים ומסתורין.
הספר גם נוגע בפוליטיקה ובכוחות המניעים את המשק.
אהבתי בספר את השילוב של מציאות, דמיון ומסתורין המעורבבים זה בזה וביחד יוצרים יצירת מופת ישראלית של של אחד הסופרים המובילים בישראל. בספר זה לראשונה כותב אדף על זוג נשוי והוא עושה זאת בכישרון רב.
כאשר קראתי את הספר חשתי שהסופר נותן לי יד ומכניס אותי למסע נשמתי, רוחני ומעניין אשר מגרה את הדמיון ויוצר בראשי עולם שלם שלא הכרתי.
הספר הוא חדש הוא יצא בידיעות אחרונות ובהוצאת עברית.
עורך הספר: יגאל שוורץ.
ספר מומלץ. לא מתאים לכל אחד, אבל מי שיקרא אותו יזכה בחוויה אינטלקטואלית נדירה.
הספר של שמעון אדף "מספיק מציאות" ראה אור במסגרת סדרת ספרים חדשה בשם 'חוג קריאה', שיוצאת אל האור בהוצאת 'יצירה עברית' ובשיתוף ידיעות ספרים ומכון הקשרים - ההוצאה לאור של אוניברסיטת בן גוריון.
בסדרה יראו אור כחמישה ספרים בשנה, ולצד ספרו של אדף התפרסם גם ספר מיכל בן נפתל, שנקרא "סטודנט חדר עבודה".
זוהי סדרה חדשה ומבטיחה.