מחירו המקורי של התרגום העברי הוא 3.50 ל"י והוא יצא לאור ב-1976. דפיו הצהבהבים כמעט מתפוררים, התרגום קלוקל ויש בו לא מעט שגיאות כתיב וסדר, הציור על העטיפה איום ונורא בסגנון עלמות הפז המבוהלות שצויירו בשנות החמישים. חוץ מזה מרקיז הכל בסדר.
ובכל זאת, גאוני.
אחרי קריאת עשרות רבות של ספרי מתח מכל סוג ומין, מגדר וז'אנר, סוגה ותת סוגה, מוצא ויבשת, אוכל להצהיר בוודאות, שאין כמו הגברת הזקנה, גברת כריסטי וכוכבה הבלגי הרקול פוארו.
תעזבו אותי מסגנון כתיבה. אגאתה או אגאטה כריסטי לא ממש הצטיינה בכתיבה. למרות שאני קראתי תרגום ארכאי, נראה לי שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ המקורי, וגם במקור הבריטי לא הייתה כריסטי דומה ולו במעט לא.מ. פורסטר, גרהם גרין או סומרסט מוהם. אבל לא בכישרון כתיבה עסקינן אלא בכישרון גאוני של טוויית סיפור בלשי.
הסיפור שלפנינו מתרחש בטירה של בני אצולה. כרגיל אצל כריסטי, כולם חשודים, לכולם יש מניע ולכולם יש הזדמנות. אבל בעוד כל השאר חשודים כי הם מסתירים משהו טריוויאלי, אחד מהחבורה רוצח. אצל כריסטי בדרך כלל המתכונת דומה והיא הרבה יותר מותחת מאשר חיפוש אחר חשוד אחד.
כיוון שהספר נסב על תקופת מלחמת העולם הראשונה, תהיו בטוחים שהרקול פוארו ישתמש בשכלו החד ובכשרונו המונומנטלי לראות נכוחה את מה שכל אחד יודע אבל לא יודע שהוא יודע, כי למר פוארו אין מעבדה לזיהוי די.אנ.איי, מחשבים שמדמים את אופן הרצח או מיקרוסקופים שיבודדו גרגר אבק אחד ויזהו כי מקורו במפרץ הפרסי.
לפוארו אין צוות, זולת הייסטינגס, המספר, שהינו אידיוט לא קטן. נראה לי שכל בלש חריף צריך עוזר תמים כזה (ע"ע ד"ר ווטסון) כדי להוכיח איך שני אנשים מודעים לכל הנתונים ובכל זאת האחד פותר תעלומה והשני מציע פתרונות מטופשים.
בספר יש שני מיליון טוויסטים. קשה להאמין שהוא הספר הראשון שכתבה הגברת הזקנה. הוא כל כך בשל, כל כך חריף וכה מושלם. הוא כל כך טוב, עד שגם הקנקן המגוחך שבו הוא מופיע בתרגום העברי, לא מצליח להאפיל על איכותו.
הוא מעמיד בצל את כל ספרי המתח שקראתי בשנים האחרונות. רבותי, סופרי המתח הנכבדים, יש לכם עוד הרבה מה ללמוד.
אין ספק, אני מתעתדת לנסות להשיג את ספרי אגאתה כריסטי כדי לטעום שוב את היין הישן הזה. מושלם.
