מהספר הזה נהניתי יותר, כי רוֹמוּר כבר לא באפלה.
היא יודעת מי זה קינג, היא יודעת שהכוונות שלו לא היו תמימות כשהוא הביא אותה אל המשפחה שלו, ויש בפניה בחירה אם לעזוב או להישאר.
בספר הזה יש יותר מהזוג מאשר הספר הראשון, כי בספר הראשון זה בעיקר להסתיר ממנה את האמת, ולתת לה את השקט להחלים מההתעללות שהיא עברה.
פה היא כבר יותר מעורבת עם המשפחה, ואחד מהדברים שאני לא מבינה לגבי הספרים האלה, זה למה לעזאזל יש כל כך הרבה דמויות ושמות של אנשים, שרק מופיעים לרגע בעלילה.
כאילו זה ברמה שהייתי מצפה שאני אכיר את הדמויות האלה מתישהו, אבל אולי זה בגלל שסופרת עובדת על ספר נוסף בסדרה הזאת, אנחנו צריכים להכיר את כל השמות האלה מראש אפילו שמחוסר רלוונטיות אנחנו לא נזכור אותם ממש.

יש כל כך הרבה גברים.
הסמאט דווקא די טוב, יחסית לקינק של קינג, שהוא אוהב לשלוט בנשים לקשור אותן וכו', הם מסתדרים ממש יפה ביחד.
מהספר הראשון הוא יודע שאסור לו לגעת בה ושהיא מחוץ לתחום, כי זה מה שהבוס אמר, והוא גם חושב לעצמו: "היא לא יכולה לתת לי את מה שאני צריך מינית."
כאילו סבבה, לא הגיבור הרומנטי.
כנראה שזה פחות הטעם שלי, ועדיין אני חושבת שיחסית לכל הדברים המיניים הקצת בוטים, כמו זה שהיא במסיבה ואז אחד מהבחורים שהיא מכירה - ומפחדת ממנו - מתחיל לזיין מישהי מול כולם, הסמאט היה סבבה.
והיה מלא ממנו.
לא יודעת אני הרגשתי יחסית שכל סצנה הייתה קצרה, אז בתחושה שלי לא היה פה - מלאאאא סמאט, אבל אולי מבחינת האחוזים יש פה הרבה, אני לא בטוחה.

הקטע של לא להיות דיסקרטיים או צנועים, כשהם "מזיינים" מישהי או שתיים, ואני בכוונה אומרת מזיינים כי שוכבים ממש חוטא לעניין - לא הכי ברור לי.
כאילו, לי זה מרגיש קצת לא אמין, אבל מאיפה לי, אולי מאפיונרים הם באמת קצת בהמות ככה.
היו דברים בעיקר בפן המיני, שהרגשתי שהסופרת קצת הגזימה.
אבל אני מניחה שיש אנשים שיכולים לחשוב שזה לוהט, אז כן, אם סמאט מעניין זה מה שאתם רוצים - אני מניחה שהספר הזה מתאים.

סך הכול נהניתי מהספר הזה והבנתי אותו קצת יותר טוב מאת הספר הראשון.
רוב הספר הראשון זה פשוט להשאיר את רומור באפלה, ולא הכי נהניתי מזה, כי הרי אני כבר יודעת שאלו אנשים מהמאפיה, אז אצלי אין באמת מסתוריות.
אבל פה כשהיא כבר יודעת זה מרגיש שהסיפור באמת התחיל מבחינתי, ולא היה בו משהו יוצא דופן, אבל היה לי סבבה לקרוא.
לא הייתי יוצאת מגדרי כדי לקרוא את הספר הזה, אבל מבחינת להעביר זמן בלבד, הוא העביר לי את הזמן בסבבה.

זה הספר הראשון בדואט, וגם הספר הראשון שאני קוראת מהסופרת הזאת.
קשה לי להסביר מה דעתי על הספר, בעיקר שבשלב זה כבר סיימתי לקרוא את שני הספרים.
זה מאפיה, הדמות הראשית, שמה רוֹמוּר חווה התעללות מבעלה, ואז מישהו יורה בו והיא בורחת מהבית שלהם, כשאחריה רודף קינג, שהוא ללא ספק אדם מהמאפיה.
הוא מנסה להקסים אותה כדי שתבוא איתו, וזה בסופו של דבר מצליח והוא רוכש את אמונה.

כל הקטע של למה הם בכלל רוצים לקחת אותה ושהיא תהיה איתם, לא כזה ברור לי, בספר השני זה קצת מוסבר.
אז היא חיה עם קינג ועם המשפחה שלו, בלי לדעת שהם מהמאפיה, וזהו בערך.
זה לא ספר עמוק במיוחד, זה ספר על מישהי שעברה התעללות פיזית ונפשית, שהתחתנה עם מישהו שריסק את הביטחון העצמי שלה, ומגיעה אל משפחה מוזרה עם הרבה כסף.
יש פה דברים שהם רגילים לספרי מאפיה, כמו הרכושנות, האקדחים, אפילו סקס מול אנשים אחרים.

אני לא בטוחה מה דעתי על כל הדברים האלה, בסופו של דבר זה ספר קצר, ואני לא חושבת שהתוכן בו שווה את ההשקעה של לקנות את שני הספרים האלה במחיר מלא.
הספר השני עוד יותר קצר.
דבר אחד יוצא דופן פה, זה שאנחנו עוקבים אחרי גבר שהוא חלק מהמאפיה, אבל הוא לא זה שעומד בראש, אלא זה שמקבל הוראות.
הוא עדיין גבר חזק ומרשים ומקסים כלפי חוץ, אבל בצורה מאוד שונה מהדמויות הראשיות שקראתי בספרים אחרים.

יש בספר משהו קצת תפל.
אבל מבחינתי אני בסדר איתו, כי קראתי אותו מהספרייה, ואני בתקופה של לקרוא יותר והעיקר שיש משהו לקרוא בשבת - אז ממש לא הטרידה אותי הרמה.
הרי בכל מקרה הייתי מגיעה לספר הזה מתישהו, כשלא הייתי מוצאת שום דבר אחר לקרוא וזמין מהספרייה.