"בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד... חשבו שזהו זה הרי הכל יכול להיות מחד..." (מתוך: מאיר אריאל - ארול)
במקודם או במאוחר אם אתה שיכור ואלכוהוליסט כבד תמצא את עצמך זרוק באיזה תעלה בצד הדרך בלי שלאף אחד אכפת. גיבור הסיפור שהוא סיפור אוטוביוגרפי במידת מה הוא בדיוק כזה. אלכוהוליסט כבד שהגיע למצב שאינו יכול לתפקד כבר ללא אלכוהול. מצב שבו כל הגוף רועד אם הוא לא מקבל את "המנה" שלו.
מתוך ניסיון... לרוב... הספרים שיש עליהם את ה- מ המפורסמת (כמו שניתן לראות בצד שמאל למטה של הכריכה) אינם פשוטים לקריאה ומהווים אתגר מסויים לקורא כדי לצלוח אותם עד הסוף. ספר זה אינו שונה מהכלל. ה- מ הזו היא בעצם שם קוד ל "מפעל לתרגום ספרות מופת" שהוא בעצם שם קוד לספרים שיוצאים לאור בתמיכת מדינת ישראל בגלל הערך הספרותי שלהם. פשוט כי אין סיכוי שספרים אלו יצאו לאור במסגרת ארבעה במאה. היכולת שלהם להפוך לרב מכר הוא פשוט אפסי. למי שמבקש הוכחה על דרך האינדוקציה לטענתי זו אז אביא את העובדה הבדוקה כי על דף תאריך ההחזרות של הספר לספריה העירונית המרכזית מלבד החותמת שלי יש עוד שתי חותמות בלבד... אחת מלפני שלוש שנים ואחת מלפני תשע שנים.
מעלתו הגדולה של הספר היא ביכולת של המחבר לתרגם "הלך רוח" של אדם תחת השפעה כבדה של אלכוהול לכתיבה. זו גדולתו העיקרית של הספר. להעביר לכתב בילבול חושים של כוסיות משקה רבות בצורה מעוררת התפעלות.
עלילה? יש רומאן כמובן ועוד כמה דמויות שלא בדיוק יודעות מה לעשות עם עצמן.
הדמות הראשית? קונסול לשעבר שזנח את משרתו הדיפלומטית בארץ זרה ונשאר שם ואלכוהליסט כבד... או בקיצור... חסר מעמד שיכור... הגיע כבר לתחתית של החבית... מכל הבחינות.

יצירת מופת יחידה ומיוחדת.
מפליא אותי שעדיין לא נכתב עליה כאן.
הספר מתאר 24 שעות בחייו, שכבר אינם חיים של ממש, של ה"קונסול" בעיירה במקסיקו, ב"יום המתים". פירמין, ה"קונסול" הוא אלכוהוליסט השותה עצמו למוות, ודרך עיניו אנו מתוודעים לסיפור חיים טרגי, של הרס עצמי ושל הרס סביבתו הבלתי נמנע.
כתיבתו של לורי נראית לעתים כמו שירה צרופה. אי אפשר שלא להתחבר ל"קונסול", לאישיותו המרתקת.
ברגישות מדהימה מספר לורי את סיפורו (שהוא למעשה אוטוביוגרפי) ומתאר את הסביבה בה מתרחש הסיפור והדמויות, שהן כצללים, שהקיפו אותו בחייו.
לא יכולתי לעצור את הדמעות בסוף.
פשוט ספר שחייבים לקרוא.