אני מודעת לחשיבותו של הספר ולכך שהבנת הצד השני היא המפתח להידברות ולדו קיום. עם זאת, הספר כספר אינו מספיק טוב בעיניי.
גרוסמן, אמנם, כותב בחסד ותיאוריו חיים וססגוניים מאוד אולם הבחירה בדרך של דיאלוגי הובילה לתוצאה חזרתית ומעייפת.
נטשתי סביב עמוד 150 וגם זה לאחר שבמשך חודש התקדמתי בקושי בשני פרקים.
היה יכול לעבוד טוב ככתבה. כספר זה טו מאץ'

ספר חובה לכל אזרח שרואה עצמו כאדם ערכי שוחר צדק. תקצרנה המילים לתאר, חייבים לקרוא כדי להבין...

כל מה שכתבו כאן לפני - נכון. ספר חובה לכל ישראלי שרוצה לדעת איפה הוא חי. אם הייתי יכול הייתי מחייב כל תלמיד תיכון לקרוא אותו, וגם כל חבר כנסת. הספר נוגע בכל הנקודות הכי רגישות והכי כואבות, אלה שהכי קל לנו להתעלם מקיומן. וכמו שכבר כתבו לפני, לחזור אל הספר הזה בפרסקטיבה של 18 שנה זו חוויה בפני עצמה - אם כי לאו דווקא חוויה נעימה אלא מייאשת.
כך או כך, צריך להדגיש גם שזה לא סתם ספר "חשוב" או "מרתק", אלא זה גם ספר שכתוב נהדר וערוך נהדר. בכל זאת, גרוסמן יודע לכתוב גם כשהוא לא כותב רומנים, ובחירת המרואיינים שלו מצוינת. אין הרבה אנשים שיכולים לקחת אוסף ראיונות ולתפור מהם ספר כזה, שקשה להניח מהיד ושמעורר כל כך הרבה רגשות.

ספר חובה לכל מי שגר כאן בישראל.
גרוסמן חוקר את העמדות והתחושות של הפלסטינים הישראלים בצורה מעמיקה על כל המורכבויות. בצורה לא מתנשאת, ושלא נכנעת לאמירות פשוטות ונבובות.

חבל שעברו 18 שנים, ועדיין, אנחנו כלואים באותה נבובות.

ספר חשוב מאוד. אולי הכי חשוב שיש בכל הקשור למצבנו "הפנימי" בארץ. צריך להפוך אותו לספר חובה במערכת החינוך (כיתות י' או משהו)

ספר חשוב בזמן החושך כדי לתת לשמש ללטף אותנו בכל בוקר